דיני המנודה

בפרק ז' בהלכות תלמוד תורה מפרט הרמב"ם את דיניו של המנודה ואת דרך ההתרה של הנידוי. שם גם מובאים ההבדלים בין המנודה למוחרם.

רמב"םהלכותתלמודתורהפרקז

הלכהב

וכיצדהואהנידויאומרפלונייהאבשמתא, ואםנידוהובפניואומרלופלוניזהבשמתא, והחרםאומרלופלונימוחרם, וארורבואלהבושבועהבונידוי.

הלכהג

וכיצדמתיריןהנידויאוהחרםאומרלושרוילךומחוללך, ואםהתירוהושלאבפניואומרלופלונישרוילוומחוללו.

הלכהד

מהוהמנהגשינהוגהמנודהבעצמוושנוהגיןעמו, מנודהאסורלספרולכבסכאבלכלימינידויו, ואיןמזמניןעליו, ולאכולליןאותובעשרהלכלדברשצריךעשרה, ולאיושביןעמובארבעאמות , אבלשונההואלאחריםושוניןלוונשכרושוכר, ואםמתבנידויביתדיןשולחיןומניחיןאבןעלארונוכלומרשהןרוגמיןאותולפישהואמובדלמןהציבור, ואיןצריךלומרשאיןמספידיןאותוואיןמלויןאתמטתו.

הלכהה

יותרעליוהמוחרםשאינושונהלאחריםואיןשוניןלואבלשונההואלעצמושלאישכחתלמודו, ואינונשכרואיןנשכריןלו, ואיןנושאיןונותניןעמו, ואיןמתעסקיןעמואלאמעטעסקכדיפרנסתו.

הלכהו

מישישבבנידוישלשיםיוםולאבקשלהתירומנדיןאותושניה, ישבשלשיםיוםאחריםולאבקשלהתירומחרימיןאותו.

הלכהז

בכמהמתיריןהנידויאוהחרם, בשלשהאפילוהדיוטות, ויחידמומחהמתירהנידויאוהחרםלבדו, וישלתלמידלהתירהנידויאוהחרםואפילובמקוםהרב.

הלכהט

שלשהשנידווהלכולהןוחזרזהמדברשנידהובגללובאיןשלשהאחריםומתיריןלו.

הלכהי

מישלאידעמישנידהוילךלואצלהנשיאויתירלונידויו.

הלכהיא

נידוי על תנא אפילו על פי עצמו צריך הפרה, תלמיד חכם שני דהעצמוואפילונידהעצמועלדעתפלוניואפילועלדברשחייבעליונידויהריזהמיפרלעצמו.

הלכהיב

מישנידוהובחלוםאפילוידעמינידהוצריךעשרהבניאדםששוניןהלכותלהתירומנידויו, ואםלאמצאטורחאחריהםעדפרסאלאמצאמתיריםלואפילועשרהששוניםמשנה, לאמצאמתיריןלועשרהשיודעיםלקרותבתורה, לאמצאמתיריןלואפילועשרהשאינןיודעיןלקרות, לאמצאבמקומועשרהמתיריןלואפילושלשה.

הלכהיג

מישנידוהובפניואיןמתיריןלואלאבפניו, נידוהושלאבפניומתיריןלובפניוושלאבפניו, ואיןביןנידוילהפרהכלוםאלאמנדיןומתיריןברגעאחדכשיחזורהמנודהלמוטב, ואםראוביתדיןלהניחזהבנידויכמהשניםמניחיןכפירשעו, וכןאםראוביתדיןלהחריםלזהלכתחלהולהחריםמישיאכלעמוושותהעמואומישיעמודעמובארבעאמותמחרימיןכדילייסרווכדילעשותסייגלתורהעדשלאיפרצוהחוטאים, אףעלפישישרשותלחכםלנדותלכבודואינושבחלתלמידחכםלהנהיגעצמובדברזהאלאמעליםאזניומדבריעםהארץולאישיתלבולהןכעניןשאמרשלמהבחכמתוגםלכלהדבריםאשרידברואלתתןלבך, וכןהיהדרךחסידיםהראשוניםשומעיםחרפתםואינןמשיביןולאעודאלאשמוחליםלמחרףוסולחיםלו, וחכמיםגדוליםהיומשתבחיםבמעשיהםהנאיםואומריםשמעולםלאנידואדםולאהחרימוהולכבודן, וזוהיאדרכםשלתלמידיחכמיםשראוילילךבה, במהדבריםאמוריםכשבזהואוחרפהובסתראבלתלמידחכםשבזהואוחרפואדםבפרהסיאאסורלולמחולעלכבודוואםמחלנענששזהבזיוןתורהאלאנוקםונוטרהדברכנחשעדשיבקשממנומחילהויסלחלו.

הנידוי הינו צורת ענישה על מעשה שנעשה שלא כדין. הנידוי משמש גם דרך כפייה לכפות את העבריין להימנע מהמשך מעשיו. כשאדם עובר עבירה שחייבים עליה נידוי, כל אדם רשאי לנדותו, ואז הוא הופךלמנודה. אסור למנודה לנעול סנדלים, להסתפר ומתרחקים ממנו ארבע אמות. מותר לנהל קשרי מסחר עם המנודה, ללמדו תורה וללמוד ממנו תורה. חמור מהמנודה הוא אדם שהחרימו אותו על עברותיו. מנודה שלא הותר נידויו משך זמן מסוים יכולים החכמים להפוך את נידויו לחרם.

בסוף פרק ו' בהלכות תלמוד תורה מונה הרמב"ם עשרים וארבע דברים שהעובר עליהם חייב נידוי.

"עלעשריםוארבעהדבריםמנדיןאתהאדםביןאישביןאשהואלוהן:

(א) המבזהאתהחכםואפילולאחרמותו.

(ב) המבזהשליחביתדין.

(ג) הקוראלחבירועבד.

(ד) מיששלחולוביתדיןוקבעולוזמןולאבא.

(ה) המזלזלבדבראחדמדבריסופריםואיןצריךלומרבדבריתורה.

(ו) מישלאקיבלעליואתהדיןמנדיןאותועדשיתן.

(ז) מישישברשותודברהמזיקכגוןכלברעאוסולםרעועמנדיןאותועדשיסירהיזקו.

(ח) המוכרקרקעשלולעובדכוכביםמנדיןאותועדשיקבלעליוכלאונסשיבאמןהעובדכוכביםלישראלחבירובעלהמצר.

(ט) המעידעלישראלבערכאותשלעובדיכוכביםוהוציאממנובעדותוממוןשלאכדיןישראלמנדיןאותועדשישלם.

(י) טבחכהןשאינומפרישהמתנותונותנןלכהןאחרמנדיןאותועדשיתן.

(יא) המחלליוםטובשנישלגליותאףעלפישהואמנהג.

(יב) העושהמלאכהבערבהפסחאחרחצות.

(יג) המזכירשםשמיםלבטלהאולשבועהבדבריהבאי.

(יד) המביאאתהרביםלידיחלולהשם.

(טו) המביאאתהרביםלידיאכילתקדשיםבחוץ.

(טז) המחשבשניםוקובעחדשיםבחוצהלארץ.

(יז) המכשילאתהעור.

(יח) המעכבהרביםמלעשותמצוה.

(יט) טבחשיצאהטרפהמתחתידו.

(כ) טבחשלאבדקסכינולפניחכם.

(כא) המקשהעצמולדעת.

(כב) מישגירשאתאשתוועשהבינוובינהשותפותאומשאומתןהמביאיןלהןלהזקקזהלזהכשיבואולביתדיןמנדיןאותם.

(כג) חכםששמועתורעה.

(כד) המנדהמישאינוחייבנידוי" (רמב"ם הלכות תלמוד תורה ו,יד).