תלמיד חכם שסרח

הסוגיה שלנו אינה מגיעה למסקנה חד משמעית בשאלה האם לנדות תלמיד חכם שסרח והוא עובר עבירות. המסקנה הברורה היא שאסור לו להמשיך ולשמש בתפקידו ("הכבד ושב בביתך"). דרך זו באה לידי ביטוי בפסיקת ההלכה, גם בדיני נידוי וגם בדיני פיטורין ממשרות רמות. סביב ההגדרה של תלמיד חכם שסרח מסביר הרמב"ם שמדובר אדם שעובר עבירה בפרהסיא. כמו כן הרמב"ם מתייחס לאפשרות שאנשים בעלי אינטרסים מוצאים שם רע על תלמיד חכם. במצב כזה אין להתייחס לשמועות שיוצאות על מעשיו.

רמב"םהלכותתלמודתורהפרקז

הלכהא

חכםזקןבחכמהוכןנשיאאואבביתדיןשסרחאיןמנדיןאותובפרהסיאלעולם, אלאאםכןעשהכירבעםבןנבטוחביריו, אבלכשחטאשארחטאותמלקיןאותובצנעה, שנאמרוכשלתהיוםוכשלגםנביאעמךלילהאףעלפישכשלכסהוכלילה, ואומריםלוהכבדושבבביתך, וכןכלתלמידחכםשנתחייבנידויאסורלביתדיןלקפוץולנדותובמהרהאלאבורחיןמדברזהונשמטיןממנו, וחסידיהחכמיםהיומשתבחיםשלאנמנומעולםלנדותתלמידחכםאףעלפישנמניןלהלקותואםנתחייבמלקות, ואפילומכתמרדותנמניןעליולהכותו.

רמב"םהלכותכליהמקדשפרקד

מעליןמשררהלשררהגדולהממנהואיןמורידיןאותולשררהשהיאלמטהממנה, שמעליןבקדשולאמורידין, ואיןמורידיןלעולםמשררהשבקרבישראלאלאאםסרח.

שו"תהרמב"םסימןקיא

שאלהאנושואליםמחסדאדוננואורהעולםמרינוורבינומשהבר' מימוןז"ל, מהאומר [מורנוואדוננוירוםהודו] הרבהגדולמופתהדורופלאוממזרחשמשועדמבואועלאיש [מפורסםבמשרת] החזנותוהואתלמיד (חכם) ג"כ. ויצאעליורינוןשאיןראוילהזכירו, אבללאקמהבו [עדות] בשניעדיםכשרים, ולואויבים. היסירוהוממשרתהחזנותאםלאוומההוא [חייב] בזה? ואםתתקייםעליוהעדותויקבלמהשהואחייבבדין, [היסירוהו] ממשרתו, אחרשנענש, אםלאו? ואםמעידעליועד [אחדמה] ייעשה? יורנורבינוושכרוכפולמןהשמים.

התשובהמהשצריךלידעכלמשכילוחכם, שאיןראוילהסירשוםבעלמשרהממשרתובגללשמועהבלבד, אפילואיןלואויבים, ומכלשכןאםיש [בזאת] העירבניאדםהשונאיםאותו, ובעליכונות, לפישבעניניםכגוןאלובהכרחלאנאמרלאטובההשמועהלאומרםבכגוןזההנימיליהיכאדליכאאויביםאבלאיאיכאאויביםאויביםדמפקיקלא. וגםאםתתקייםעליוהעדות, איןראוילהסירו, אםקבלעליומהשהואחייבבדיןשאין [מורידין] אדםמקדושתומסנהדריגדולהועדחזן /הכנסת/ הכניסת, אלאאםכןעבר [עבירה] בפרהסיא. ואםיצאעליוזה (הרינון) איןראוילהסירוולאלפרסמו, [כמושאמרו] תלמידחכםשסרח, איןמנדיןאותובפרהסיא, שנ' וכשלתהיוםוכשל [גם] נביאעמךלילהכסהוכלילה. ואלאצורבאמרבנןדמיחייבנידויהיכי [נעביד] כיהאדמערבאמימנואנגדאדצורבאמרבנןולאמימנואשמתא. [ומאחרשלקה], ישארבמשרתו, שכיוןשלקה, הריהואכאחיךוראוי [ג"כ] שיהיוהמלקותבצנעהואיןראוילחסרמכבודודברדצורבאמרבנןקודשא [בריךהוא] תבעיקריהואליטעהאתכםמעשהדרביהודהבההואגבראצורבא [מרבנן], לפישביארוזאתואמרו, דעבדכר' אלעאי, שהלךלמקום, שאיןמכירין [אותו], והיהעושהמהשלבוחפץ. והיהחייבלפרסמואצלם, להיותהאנשים [ראו] מעשיו (ולא) בשמועהלבד. והאיש, אשרדבר [בזה] התלמיד (חכם) מבלישראהבעיניו, חייבנידוילפישלא [תתכן] אפקרתאגדולהמזהולוקהמשוםמוציאשםרע, כי [ההואמעשה] דטוביאחטאוכו' [והזהרובכבודהתורה, כינרמצוהותורהאורוכתב] משה.