דף מקורות לשיעור

חוסר שלימות – מושלם: היתרון היחסי של בעל התשובה

הרב שניאור אשכנזי, רב בית הכנסת המרכזי בראשון לציון ומחבר רב המכר 'ארץ ושמים'

בבא בתרא קכג,א

צניעות היתה בה ברחל, דכתיב: 'ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא' - וכי בן רבקה הוא, והלא בן אחות אביה הוא?! אלא אמר לה: מינסבת לי? אמרה ליה אין, מיהו אבא רמאה הוא ולא יכלת ליה. אמר לה: מאי רמאותיה? אמרה ליה: אית לי אחתא דקשישא מינאי ולא מנסבא לי מקמה. אמר לה: אחיו אני ברמאות. ומי שרי להו לצדיקי לסגויי ברמאותא? אין, עם נבר תתבר ועם עקש תתפל. מסר לה סימנין. כי קא מעיילי לה ללאה, סברה השתא מיכספא אחתאי, מסרתינהו ניהלה. והיינו דכתיב: ויהי בבקר והנה היא לאה, מכלל דעד השתא לאו לאה היא, אלא מתוך סימנים שמסר לה יעקב לרחל ומסרתה ללאה - לא הוה ידע לה עד ההיא שעתא.

ועיני לאה רכות, מאי רכות? אילימא רכות ממש, אפשר בגנות בהמה טמאה לא דבר הכתוב דכתיב מן הבהמה הטהורה ומן הבהמה אשר איננה טהורה - בגנות צדיקים דבר הכתוב?! ... שבח הוא לה, שהיתה שומעת על פרשת דרכים בני אדם שהיו אומרים, שני בנים יש לה לרבקה שתי בנות יש לו ללבן, גדולה לגדול וקטנה לקטן. והיתה יושבת על פרשת דרכים ומשאלת גדול מה מעשיו? איש רע הוא, מלסטם בריות, קטן מה מעשיו?איש תם יושב אוהלים. והיתה בוכה עד שנשרו ריסי עיניה.

מקורות נוספים:

2. החילוק בין עבודת בני לאה ועבודת בני רחל הוא, שבני רחל היו צדיקים(ולכן המקדש נבנה בחלקו של בנימין בן רחל, ולא בחלקו של יהודה, אף שיהודה היה 'גבוה מכל השבטים'. אלא שבני רחל היו מושלמים מהם). מנגד, בני לאה היו בבחינת בעלי תשובה, כמו שראובן, בנה הבכור של לאה, הוא שפתח בתשובה תחילה.

ויש לומר, שיסוד החילוק הזה, נובע מהאימהות עצמן. לאה שייכת לעבודת בעלי תשובה, כמו שאמרה 'כי שמע ה' כי שנואה אנכי', שהוא בחינת המרירות והריחוק השייכת לעבודת בעלי תשובה. וכן 'עיני לאה רכות', בכי הקשור עם עבודת התשובה. ואילו רחל היא עבודת הצדיקים. לכן 'רחל היתה יפת תואר ויפת מראה', עבודת הצדיקים בלי מום ופגם (לקוטי שיחות לה/153).

3. ויעש את הכיור נחושת במראות הצובאות: בנות ישראל היו בידן מראות שרואות בהם כשהן מתקשטות, ואף אותן לא עכבו מלהביא לנדבת המשכן. והיה מואס משה בהן מפני שעשויים ליצר הרע. אמר לו הקב"ה: קבל, כי אלו חביבין עלי מן הכל, שעל ידן העמידו צבאות רבים במצרים (רש"י שמות לח,ח).

4. ואם העצבות היא מהרהורים רעים ותאוות רעות שנופלות במחשבתו ... אדרבה, יש לו לשמוח בחלקו שאף שנופלות לו במחשבתו הוא מסיח דעתו מהן, לקיים מה שנאמר: ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם ... וכמו שהפליג בזהר פרשת תרומה בגודל נחת רוח לפניו יתברך כאשר כופים את הסטרא-אחרא למטה ואז מתפשט אורו של הקב"ה למעלה יותר מבכל ענין אחר (ספר התניא פרק כז).