יחסי יעקב ולאה

הסוגיה שלנו עוסקת במסירת הסימנים שנועדו לזהות את רחל, ללאה. הסוגיה מתייחסת לזכות הגדולה של רחל שויתרה על חלומה להיכנס לחופה עם יעקב. מתוך הסוגיה ברור גם שהיה ידוע שלבן רמאי, ואין להתפעל ממעשה הרמאות שלו. השאלה התבקשת היא מדוע לאה נהגה כפי שנהגה. מדוע היא השתמשה בסימנים שמסרה לה אחותה, ולא הזהירה את יעקב. מדוע היא לא העמידה את יעקב לפני הבוקר (כשכבר מאוחר מדי) על הטעות בזיהוי. שאלות אלו לא מקבלים תשובה מתוך המקרא ומתוך הסוגיה. על פי המדרשים נראה שיעקב טען ללאה את הטענות הללו. ייתכן גם שלכן הוא שנא אותה. לאה טענה מולו שכוונותיה היו לשם שמים, ויעקב בעצמו רימה כשהיה צריך לרמות לשם שמים.

מקורות:

שכל טוב (בובר) בראשית פרשת ויצא פרק כט

ויאהב גם את רחל מלאה. שמתחלה היה אוהב את לאה משבא אליה וכשמצאה ברמיות וקראה רמאית בת רמאי, והיא לא שתקה אלא התריסה כנגדו, ואמרה גם אתה רמאי כמוני, שהרי אביך היה קוראך עשו ואתה עונה, לכך לא אהבה כל כך.

בראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשת ויצא פרשה עא

וירא י"י כי שנואה לאה שעשת כמעשה השונאים, שהיתה אמורה לשונא שכך היו התנאים [שיהא גדול לגדולה וקטן לקטנה והיתה בוכה ואומרת יהי רצון שלא תיפול בחלק עשו הרשע, אמר ר' חונא גדולה תפילה שבטלה הגזירה ולא עוד אלא שקדמה לאחותה], והכל היו סונטים בה, מפרשי ימים היו סונטים בה, מהלכי דרכים היו סונטים בה, אף הנשים מאחורי קוריים היו סונטות בה, והיו אומרים לאה זו אין סתרה כגלויה, נראת צדקת ואינה צדקת, אילו היתה צדקת היתה מרמה באחותה, ר' יהודה בר' סימון ר' חנן בשם ר' שמואל בר רב יצחק כיון שראה אבינו יעקב שרימת לאה באחותה נתן דעתו לגרשה, כיון שפקדה הקדוש ברוך הוא בבנים אמר לאימן שלאילו אני מגרש, ובסוף הוא מודה על הדבר הה"ד וישתחו ישראל על ראש המטה (בראשית מז לא), מי היה ראש מיטתו שלאבינו יעקב, לאה

רמב"ן בראשית פרק כט פסוק לא

כי שנואה לאה - הנה לאה רמתה באחותה גם ביעקב, כי אם נאמר שנהגה כבוד באביה שאחז בה והכניסה אליו ואל תמר בו, היה לה להגיד או לרמוז כי היא לאה, אף כי היתה מתנכרת כל הלילה, ולפיכך לא הכירה עד שראה אותה בבקר, ולכן שנאה יעקב. והאלהים יודע כי להנשא אל הצדיק עשתה כן ורחם עליה. וכך אמרו בבראשית רבה (עא ב) כיון שראה יעקב מעשים שרמתה לאה באחותה נתן דעתו לגרשה, וכיון שפקדה הקדוש ברוך הוא בבנים אמר לאמן של אלו אני מגרש. וזה טעם "וירא אלהים", כי חמל עליה שלא יעזבנה:

ויש אומרים (הרד"ק) כי שתים נשים שהאחת אהובה מאד תקרא השניה שנואה כנגדה, כמו שאמרויאהב גם את רחל מלאה, לא ששנאה, והיתה בושה בדבר וראה אלהים את עניה: