קריאת שמע
הנושא הראשון של התלמוד העומד במרכז הסוגיא שלנו הוא, מצוות קריאת שמע. התלמוד בעצמו מגדיר את מצוות קריאת שמע כמצווה עקרונית, מצווה שיש בה קבלת עול מלכות שמים, קבלת עול מצוות וזכירת יציאת מצרים (עליו נסמכת האמונה כולה). בקריאת פסוקי קריאת שמע, מייחד האדם את האלוהים למלך עליו ועל כל העולם. הוא מתחייב לאהוב את ה'. לשמור וללמוד את תורתו, וליראה ממנו. הוא גם מכריז שהוא מאמין בהשגחת ה' על מעשי האדם, ובעיקרון השכר ועונש הנגזר מהשגחה זו. הוא מזכיר שעצם קיימו כיהודי בן חורין הוא מכח העובדה שה' הוציא אותנו ממצרים, ובזה הוא מקיים את האמונה שלו. החלק השני בספר התניא, 'שער היחוד והאמונה' מיוסד כולו על הפסוק הראשון בקריאת שמע. לפי דברי המחבר הספר מתיימר רק "להבין מעט מזעיר כיצד שמע ישראל הוא יחודא עילעא (היחוד העליון) וברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד (קטע זה נאמר בקריאת שמע בין הפסוק הראשון לפסוק השני) הוא יחודא תתאה (היחוד התחתון)". 

עם הזמן הפכה הקריאה הזו להיות חלק מתעודת הזיהוי של היהודי בכל דור. לא סתם קריאה זו היא הקריאה בה נפרדים יהודים מהעולם. בקריאה זו נהרגו יהודים משך שנים רבות כשסירבו לוותר על אמונתם. בקריאה זו זיהו יהודים אחד את השני, גם במרחק של ארצות ותרבויות ללא מכנה משותף אחר. בקריאה זו פעמיים ביום, עם תחילת היום ותחילת הלילה, היהודי מכוון את עצמו מחדש לעמוד במקומו הנכון מול הבורא ולהכריז אני שייך לבורא, אני שייך לעם ישראל.

בשנות התשעים יצא הרב שטיינזלץ באמצעות תלמידיו במבצע 'קריאת שמע' מבצע זה קרא לכל יהודי ויהודיה ברחבי העולם להצטרף מידי בוקר וערב לקריאה הנצחית של עם ישראל 'שמע ישראל'.