העולם והתורה
הסוגיא שלנו ממוקמת בנקודה מאוד משמעותית, נקודת הפתיחה של החלק הכתוב והערוך בתורה שבעל פה. התורה הכתובה ניתנה למשה בהר סיני, יחד עמה הועברה על ידי משה מסורת בלתי נפרדת מהתורה של: פירוש הכתובים, תירגומם למעשה וחידושים נוספים. חלק זה הינו חלק בלתי נפרד מהתורה, והוא עבר מדור לדור בעל פה. במהלך הדורות התפתחה התורה שבעל פה והיא כללה יחידות רבות של פסקי הלכות. רבי יהודה הנשיא חשש שמא תשתכח התורה והוא ערך את פסקי ההלכות בחיבור מסודר: המשנה.

נמצא אם כן כי הפתיחה של המשנה בסוגיא שלנו, היא הפתיחה לתורה שבעל פה. לומד התורה ייפגש בתחילת לימודו את המשנה הזו. עובדה זו מעמידה במקום מרכזי את השאלות הנוגעות לסגנון הפתיחה של המשנה. שאלה מרכזית לא פחות היא מדוע נבחרה דווקא סוגיא זו והנושאים הנידונים בה לעמוד בפתיחת התורה שבעל פה.

הגמרא אכן פותחת בשאלת הסגנון. הפתיחה של המשנה היא "מאמתי קורין את שמע בערבית". נראה כי למשנה היה ברור שיש לקרוא את שמע. השאלה היא רק מתי יש לעשות את זה. מהיכן מניחה המשנה, הניצבת בפתח התורה שבעל פה ללא ידע מקודם, שיש לקרוא קריאת שמע. השאלה השנייה של הגמרא היא מדוע פתח התנא דווקא בדיני קריאת שמע של ערבית ולא בקריאת שמע של שחרית. על שתי שאלות אלו עונה הגמרא שהתנא שכתב את המשנה התבסס על פסוקי התורה שבכתב.

תשובת הגמרא מלמדת אותנו שסגנון זה של המשנה אינו מקרי. התנא ששנה את המשנה מבהיר בצורה חד משמעית, כבר בתחילת החיבור, חיבור זה אינו עומד בפני עצמו, ההתחלה שלו אינה ההתחלה המוחלטת. הוא מבוסס ומסתמך על פרשיות ופסוקי התורה שבכתב. הלימוד בחיבור זה הינו השלמה של הבסיס, הוא אינו עומד בפני עצמו.

אחד הפסוקים עליהם התבסס התנא בהחלטתו לפתוח בדיני קריאת שמע של הלילה ולא בדיני קריאת שמע של הבוקר הוא "ויהי ערב ויהי בקר יום אחד" (בראשית א,ה). בריאת העולם התחילה מהערב - מהלילה, התורה שבעל פה תתחיל גם כן מהערב - מהלילה. נמצא שהתנא של המשנה לא התבסס על סתם פסוקים מהתורה כשהוא בא לייסד ולהתחיל את חיבור התורה, הוא התבסס על בריאת העולם. התורה שבעל פה נבנית באופן שבו נברא העולם. אין כאן רק ביסוס להגיון הספרותי של התנא, יש כאן אמירה על המשמעות של בניית הבניין העצום, בניין התורה שבעל פה.