מעשה בראשית הגדרתו וסידורו

הר"ן בדרשותיו עומד על החלק הנסתר שבמעשה בראשית, מסביר את חשיבות היסודות שנבראו ביום הראשון בבריאה, ומוצא טעם לסדר הבריאה כולה

דרשות הר"ן הדרוש הראשון

בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ. והארץ היתה תוהו ובהו וחשך על פני תהום ורוח אלהים מרחפת על פני המים וגו'. (בראשית א א - ג).

כל המפרשים האמיתיים הסכימו בפירוש אלו הכתובים שכונתם לומר כי בראשית הבריאה נברא חומר משותף לכל מה שתחת גלגל הירח. ואם קצתם סברו, שהכונה באמרו את השמים ואת הארץ וכו', שהיו שני חומרים נבדלים שהם חומר השמים וחומר הארץ, כולם הסכימו שזה הפסוק השני כולל ארבעה יסודות שהם אבות לכל מה שתחת גלגל הירח, והם האש הנרמז במלת וחשך, והאויר הנרמז במלת ורוח אלהים, והמים והעפר הנכללים במלת תהום.

...

אמנם ענין מעשה בראשית מהו, צריך ביאור רחב. כי הנה הרמב"ם ז"ל (פ"ד מיסה"ת ה"י י"א) אמר שמעשה בראשית היא חכמת הטבע. ויש בזה סתירות גדולות, כי אין בדיבורנו ביסודות ובמורכבים הנמשכים מהם, דבר שיתחייבו בו ההסתר וההעלמה. ועוד אם הוא כן היה צריך לידע הגבול שנעמוד בו ולא נפרסמהו להמון, כי אין ספק דכל מה שהוא בענין הטבע וביאורו, אין ראוי שיהיה נסתר ונעלם, אבל ראוי שיתפרסם, שהרי ידוע שחכמת הרפואה וחכמת עבודת האדמה והמרעה נמשכות מחכמת הטבע, והנה אם כן היושבים בערי הפרזות דורשים תמיד במעשה בראשית ויודעים בו. וגם כן לא נוכל לומר שמעשה בראשית לא תהיה חכמת הטבע, שהרי מעשה בראשית נוסד כולו בעולם התחתון לא בעליון, כי זה יהיה מעשה מרכבה, ואם לא יהיה מעשה בראשית ידיעת טבעיו ועניניו אם לא אפוא מהו, וזהו אם כן דבר מחדש מבוכה וצריך ביאור.

והתשובה בזה, כי אין ספק כי מעשה בראשית היא חכמת הטבע, אבל לא מאותו צד שהתחכמו בו האנשים מצד מחקרם, אבל מצד מה שהידיעה נעלמת בו מצד המחקר, ולא תודע אלא בשפע אלהי. והוא שיש לכל הנמצאים שני פעלים, פעל נמשך אחר חומרם, ופעל נמשך מצד צורתם אשר הוא עצמותם. והפעלים הנמשכים מצד חומרם, יודעו מצד החקירה ומצד השגת מקריהם, אבל אשר מצד צורתם, אי אפשר שיודעו בשום פנים מצד החקירה, אלא מצד מה שהוציאו הנסיון לאור. וגם כי נדע פעליהם מצד הנסיון, לא נדע פעליהם כלל. כי אנחנו נדע בפלפל שהוא מחמם, ונדע סיבת החימום להיות היסוד האשיי גובר עליו, מפני שזה נמשך אחר חומרו. אבל עם היות שנדע שהאדם צוחק, ושנדע שהאבן השואבת מושכת הברזל, נדע זה מצד שהוציאו הנסיון, אבל לא נדע סיבתו, מפני שהם נמשכים אחר הצורה, כי השער הזה סגור לכל דורש החכמה, במחקר אנושי לבד לא יפתח. ואין ספק כי הפעלים המתחייבים מצד חומר הדבר, בערך אל המתחייבים מצד עצם הדבר כמר מדלי, כי אלו יוצאים מאמיתת הדבר ועצמותו ואלו נמשכים ממקריו שהם יוצאים מאמיתתו, ואלו הפעלים היוצאים מצד הצורה הם נתלים מצד נותני הצורה או נותן [אחר] איזה שיהיה, וזה העיון נמנע שיושג מצד חכמת האנשים, אבל יודע בה שההשגה בזה הוא מכת הנמנע.

...

וזהו סדר הפרשה, כי ביום הראשון נבראו היסודות ונהיה האור, כי היסודות היו הכרחיים בראשונה כמו שביארנו. והאור גם כן לשער ולהבדיל בין הימים, כי לולא האור לא ישוער הזמן כלל. ולזה לא נגמרה הויתו עד היום הרביעי, כי היה די במה שנתהוה ממנו כפי הצריך בעת ההיא. והנה מתחייב אחר זה בסדר ובמדרגה שיהיה נעשים השמים והארץ, שהם אבות לעליונים ולתחתונים, ולכן נתייחד היום השני להוית הרקיע, והשלישי להוית הארץ. וביום הוית הארץ נתהוו בעלי הנפש הצומחת, כי ראוי שבעלי נפש הצומחת יוקדמו לבעלי נפש החיה, בהיותם הכנה והקדמה להם לצורך מזונותיהם. ולפי שלא כללה הנפש הזאת סגולות חשובות, לא נתייחד אליה יום, אבל נשתתפה עם העשות היבשה, כאשר לא חששה התורה ליחד להזכיר בעלי ההרכבה המזגית כדוממים, אף על פי שחידש המזג שלמות ותועלות אינם בפשוט אשר היה ביבשה, ועם כל זה לא חששה התורה להזכיר וליחד יום לבעלי נפש הצומחת.

והנה עתה נמשך הסדר בתחתונים לבעלי נפש החיה, אלא שמפני שקודם העשותם היה צריך להיות המאורות בצביונם ובשלמותם, כמו שניתנה הסיבה התכליתית בהם להאיר על הארץ, כי אור הראשון לא היה מספיק למה שהיו צריכין בו, זולתי להבדיל הזמן כמו שביארנו, ולפיכך נתיחד היום הרביעי להשלים מלאכת המאורות טרם עשות נפש חיה, ובזה נגמרה מלאכת השמים. ואין ספק שהמאורות גדולי המעלה מעצם השמים, והנה אם כן נגמרה מלאכת היותר חשוב שבהם כאשר נגמרה מלאכת הארץ באדם, שערכו אל הארץ כערך השמש אל הגלגל. ואחר כן, ביום החמישי נבראו בעלי נפש והחיה שאינן שלמי היצירה כדגים ועופות, אבל בלי ספק הם יותר שלמים מבעלי נפש הצומחת. וביום הששי נבראו כל אותם הבעלי חיים שהם שלמי היצירה כנפש החיה והאדם.

ולא נתיחד יום אחד לאדם, מפני שכל אותן שנתיחדו בהן הימים, הוא למעלה נמצאת בהם אי אפשר שתפרד, אבל האדם מפני היותו אפשר נמשל לבהמות או גרוע מהם כפי מריו, לא נתייחד אליו יום, אבל היה המורכב האחרון כדי שיתרחק יותר מהגשמים החסרים ויתקרב אל השלמים שהם הגרמים השמימיים, כדי שיהיה ראוי יותר לקיום ושיהיה החיים דבקים בו.