יש דברים נסתרים

כשאנו באים לעסוק במדע ובמחקר של הבריאה אנו נתקלים לעתים בעניינים הנמצאים מחוץ לגבולות יכולת התפיסה שלנו להכיל. הנטייה הראשונית של המחשבה לשלול את המציאות הזו. לא ייתכן שקיימת מציאות שאין באפשרותינו לתפוס ולהכיל. התלמוד מתייחס למציאות זו כהכרחית. האדם גם כשהוא מגיע לקצה יכולת התפיסה שלו לא מסוגל לתפוס את המציאות השלמה של הבריאה. הבורא הוא אלוהים, הוא מציאות אין סופית, ולכן התפיסה של הנברא – המוגבל אינה מסוגלת לתפוס בהכרח את המציאות כולה. הדברים באים לידי ביטוי בדברי הגמרא במסכת חגיגה: "עַד כָּאן יֵשׁ לְךָ רְשׁוּת לְדַבֵּר, מִכָּאן וְאֵילָךְ אֵין לְךָ רְשׁוּת לְדַבֵּר. שֶׁכֵּן כָּתוּב בְּסֵפֶר בֶּן סִירָא: בַּמּוּפְלָא מִמְּךָ אַל תִּדְרוֹשׁ, וּבַמְכוּסָּה מִמְּךָ אַל תַּחְקוֹר, בְּמַּה שֶּׁהוּרְשֵׁיתָ הִתְבּוֹנֵן, אֵין לְךָ עֵסֶק בַּנִּסְתָּרוֹת" (חגיגה יג,א).

עיקרון זה מהווה אבן יסוד ביחסי הדת והמדע, והוא בא לידי ביטוי גם בדבריהם של המדענים בעידן המודרני :

פרופ' סטיב הוקינג', אוניברסיטת קימברידג':"הבריאה נמצאית מחוץ לתחום הפיסיקה"

פרופ' וילר, אוניברסיטת פרינסטון:"לפני המפץ הגדול לא היה קיים דבר,ולכן המושג 'לפני' אינו רלונטי,חוקי הטבע החלו להתקיים במקביל למפץ הגדול כפי שהיקום והזמן החלו להתקיים"

פרופ' אלברט אינשטיין:"לדעת כי מה שאיננו ניתן להשגה על ידינו ,באמת קיים,ומגלה עצמו בחכמה העילאית והיופי הקורן ביותר...ידיעה זו,הרגשה זו,היא במרכז הדתיות האמיתית".