בריאת העולם – פילוספיה יוונית

במורה נבוכים מציג הרמב"ם את גישת התורה, שהעולם כולו נברא על ידי הבורא יש מאין יחד עם מושג הזמן, מול גישתם של הפילוספים היוונים. את דעותיהם של הפילוספים מחלק הרמב"ם לכמה גישות. גישת אפלטון: העולם נברא על ידי בורא שיצר את העולם מחומר קדמון. הבורא לא יצר עולם יש מאין. יצירת יש מאין היא מציאות לא אפשרית. גישת אריסטו: הבורא לא יצר יש מאין אלא ברא את העולם מחומר קדמון ולאחר הבריאה העולם משמר את עצמו ללא שינוי. גישת הכופרים: העולם התפתח ללא בורא.

ספר מורה הנבוכים חלק ב פרק יג

דעות האנשים בקדמות העולם או חדושו לכל מי שיאמין שיש שם אלוה נמצא, הם שלשה דעות: הדעת הראשון, והוא דעת כל מי שיאמין

תורת משה רבינו עליו השלום
הוא שהעולם בכללו, רוצה לומר (כי) כל נמצא מלבד הבורא ית', השם המציאו אחר ההעדר הגמור ושהשם ית' לבדו נמצא ולא דבר בלעדיו, לא מלאך ולא גלגל ולא מה שבתוך הגלגל, ואחר כן המציא כל אלה הנמצאות כפי מה שהם ברצונו וחפצו לא מדבר, ושהזמן עצמו ג"כ מכלל הנבראים... והוא יסוד תורת משה רבינו בלי ספק, והוא שנית ליסוד היחוד, לא יעלה בדעתך זולת זה, ואברהם אבינו ע"ה התחיל לגלות זה הדעת אשר הביאו אליו העיון, ולזה היה קורא בשם אל עולם, וכבר הראה זה הדעת באמרו קונה שמים וארץ.

הדעת השני, הוא דעת כל מי ששמענו ענינו וראינו דבריו מן הפילוסופים, וזה שהם אומרים כי מן השקר שימציא השם דבר לא מדבר, ואי אפשר גם כן אצלם שיפסיד דבר אל לא דבר, רוצה לומר שאי אפשר שיתהוה נמצא אחד בעל חמר וצורה מהעדר החמר ההוא העדר גמור, ולא יפסד אל העדר החמר ההוא העדר גמור... ולזה יאמינו שיש חומר אחד נמצא קדמון כקדמות האלוה, לא ימצא הוא זולת החמר ולא החמר ימצא זולתו, ולא יאמינו שהחמר כמעלתו יתעלה במציאות, אבל הוא סבת מציאותו, והוא לו על דרך משל כחמר ליוצר או הברזל לנפח, והוא אשר יברא בו מה שירצה, פעם יצייר ממנו שמים וארץ, ופעם יצייר ממנו זולת זה... ואנשי זאת הכת יחלקו אל כתות אין תועלת לזכרון כתותיהם ודעותיהם בזה המאמר, אם כן שורש זה הכת כולל מה שזכרתי לך,ואפלטון גם כן זו היא האמנתו, אתה תמצא אריסט"ו יספר עליו בספר השמע שהוא מאמין ר"ל אפלטון כי השמים הווים נפסדים, וכן תמצא דעתו מבואר בספרו לטימאוס, אלא שהוא לא יאמין אמונתנו כמו שיחשוב מי שלא יבחן הדעות ולא ידקדק העיון וידמה שדעתנו ודעתו שוה, ואין הענין כן, שאנחנו נאמין היות השמים לא מדבר אלא אחר ההעדר המוחלט, והוא יאמין שהם נמצאים והווים מדבר, וזהו הדעת השני.

הדעת השלישי, והוא דעת אריסט"ו והנמשכים אחריו ומפרשי ספריו, וזה שהוא אומר מה שאמרוהו אנשי הכת שקדם זכרה, והוא שלא ימצא בעל חומר מלא חומר כלל, ויוסיף על זה ויאמר כי השמים אינם נופלים תחת ההויה וההפסד בשום פנים, ובאור דעתו בזה הוא זה, יחשוב שזה הנמצא כלו על מה שהיא עליו, לא סר ולא יסור היותו כן, ושהדבר הקיים אשר לא יפול תחת ההויה וההפסד הוא השמים לא סר היותם כן, ושהזמן והתנועה עולמיים תמידיים לא הווים ולא נפסדים, ושהדבר ההווה והנפסד, והוא מה שתחת גלגל הירח לא סר היותו כן, רוצה לומר שהחמר ההוא הראשון לא הוה ולא נפסד בעצמו, אבל הצורות יבאו בו זו אחר סור זו יפשוט צורה וילבש אחרת, ושזה הסדר כלו העליון והתחתון לא יפסד ולא יבטל, ולא יתחדש בו מתחדש ממה שאין בטבעו ושהוא חוץ להקש בשום פנים, ואמר ואף על פי שלא אמרו בזה הלשון, אבל העולה מדעתו שהוא משער הנמנע אצלו שישתנה לבורא רצון או יתחדש לו חפץ, ושכל זה המציאות על מה שהוא עליו, השם המציאו ברצונו, אבל לא פעל אחר העדר, וכמו שהוא משער הנמנע שיעדר הבורא או ישתנה עצמו, כן יחשוב שהוא משער הנמנע שישתנה לו רצון או יתחדש לו חפץ, ויתחייב שיהיה זה הנמצא כלו כפי מה שהוא עתה כן היה במה שלא סר וכן יהיה עדי עד.

זה באור אלו הדעות ואמתתם, והם דעות מי שהתבאר אצלו במופת מציאות האלוה לזה העולם. אבל מי שלא ידע מציאות השם יתברך, אבל חשב שהדברים בהתקבץ ובהתפרד כפי המקרה, ושאין שם מנהיג ולא סדר מציאות, והוא אפיקורוס וסיעתו והדומים לו, כמו שיספר אלכסנדר, אין תועלת לנו בזכרון הכתות ההם, כי כבר התבאר במופת מציאות האל, וזכרנו דעות אנשים בנו ענינים על יסוד כבר התבאר סותרו במופת אין תועלת בו.