זימון – משנה


פרק שביעי במסכת ברכות עוסק כולו בדיני הזימון. הפרק מתחיל בעיסוק בחייבים לזמן, ממשיך בנוסח ברכת הזימון, ומסיים בצורת הצירוף והפרוד של חבורות שונות האוכלות יחד.

משנה מסכת ברכות פרק ז

משנה א

שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן. אכל דמאי ומעשר ראשון שנטלה תרומתו ומעשר שני והקדש שנפדו והשמש שאכל כזית והכותי מזמנין עליהם. אבל אכל טבל ומעשר ראשון שלא נטלה תרומתו ומעשר שני והקדש שלא נפדו והשמש שאכל פחות מכזית והנכרי אין מזמנין עליהם.

משנה ב

נשים ועבדים וקטנים אין מזמנין עליהם. עד כמה מזמנין עד כזית ר' יהודה אומר עד כביצה.

משנה ג

כיצד מזמנין: בשלושה אומר 'נברך', בשלושה והוא אומר 'ברכו'. בעשרה אומר 'נברך לאלהינו', בעשרה והוא אומר 'ברכו'. אחד עשרה ואחד עשרה רבוא. במאה אומר 'נברך לה' אלהינו', במאה והוא אומר 'ברכו'. באלף אומר 'נברך לה' אלהינו אלהי ישראל', באלף והוא אומר 'ברכו. ברבוא אומר 'נברך לה' אלהינו אלהי ישראל אלהי הצבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו', ברבוא והוא אומר 'ברכו'. כענין שהוא מברך כך עונין אחריו 'ברוך ה' אלהינו אלהי ישראל אלהי הצבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו'. ר' יוסי הגלילי אומר לפי רוב הקהל הן מברכין שנאמר "במקהלות ברכו אלהים ה' ממקור ישראל". אמר רבי עקיבא מה מצינו בבית הכנסת אחד מרובין ואחד מועטין אומר ברכו את ה' רבי ישמעאל אומר ברכו את ה' המבורך.

משנה ד

שלשה שאכלו כאחד אינן רשאין ליחלק, וכן ארבעה וכן חמשה. ששה נחלקין עד עשרה, ועשרה אינן נחלקין עד שיהיו עשרים.

משנה ה

שתי חבורות שהיו אוכלות בבית אחד בזמן שמקצתן רואין אלו את אלו הרי אלו מצטרפים לזמון. ואם לאו אלו מזמנין לעצמן ואלו מזמנין לעצמן. אין מברכין על היין עד שיתן לתוכו מים דברי רבי אליעזר וחכמים אומרים מברכין.