משנה

במסכת גיטין פרק חמישי עוסקת המשנה בדרכי הגבייה של התשלומים השונים. מתוך כללי הגבייה עוברת המשנה לעיסוק כולל יותר בתקנות שנעשו לטובת הכלל או הפרט בענייני ממונות ובעניינים אחרים.

משנה מסכת גיטין פרק ה

משנה א

הנִּיזָּקִין שָׁמִין לָהֶן הדיינים, לצורך גביית דמי ניזקם מן המזיק, בעידית (במובחר) שבנכסי המזיק, וּבַעַל חוֹב גובה את חובו בְּבֵינוֹנִית של נכסי החייב לו, וּכְתוּבַּת אִשָּׁה נגביתבְּזִיבּוּרִית של נכסי הבעל. ר' מֵאִיר אוֹמֵר: אַף כְּתוּבַּת אשה נגביתבְּבֵינוֹנִית.

משנה ב

אֵין נִפְרָעִין לתשלום חוב ולשאר התחייבויותמִנְּכָסִים מְשׁוּעְבָּדִים (שכבר מכרם החייב לאדם אחר) בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ לחייב נכסים בני חורין שאין עליהם שום שיעבוד אחר, וַאֲפִילּוּ הֵן, אותם נכסים בני חורין זִיבּוּרִית.שגם כאשר מן הדין היה צריך אותו חייב לפרוע מן העידית, והעידית משועבדת לו מכל מקום נפרעים ממנו מנכסים בני חורין אפילו הם זיבורית. וכן אֵין נִפְרָעִין חוב של האבות שמתו מִנִּכְסֵי יְתוֹמִין אֶלָּא מִן הַזִּיבּוּרִית.

משנה ג

אֵין מוֹצִיאִיןמן הגזלן לַאֲכִילַת פֵּירוֹת וּלְשֶׁבַח קַרְקָעוֹת, שאם גזל שדה ומכרה לאחר, והקונה עבד בשדה והשביחהּ, וגדלו פירות בשדה, ולאחר זמן בא הנגזל ולקח את הקרקע והפירות שבה מן הקונה, הרי אותו קונה חוזר לגזלן לגבות ממנו את מה שהפסיד. ואינו גובה את הכל מנכסים משועבדים או מבני חורין דווקא, אלא שאת מה ששילם לגזלן עבור השדה מוציאים גם מנכסים משועבדים של הגזלן, אבל אין מוציאים מנכסי הגזלן לצורך פרעון דמי הפירות שנלקחו מן הקונה, וההשבחה שהשביח את השדה. וְכן אין מוציאים לִמְזוֹן הָאִשָּׁה וְהַבָּנוֹת שהוא מתנאי הכתובה שאדם מחייב עצמו לשלם מנכסיו לאשה ולבנות לאחר מותו לצורך מחייתן, מנכסים משועבדים, וכל התקנות הללו נעשו מִפְּנֵי תִיקּוּן הָעוֹלָם. ועוד אמרו: הַמּוֹצֵא מְצִיאָה לֹא יִשָּׁבַע שלא נטל ממנה כלום, מִפְּנֵי תִיקּוּן הָעוֹלָם.

משנה ד

יְתוֹמִין שֶׁסָּמְכוּ, שנמצאו אֵצֶל בַּעַל הַבַּיִת, והוא מטפל בצרכיהם ובעסקיהם, אף על פי שלא היה לו מינוי רשמי לכך, לא מאביהם ולא מבית דין, אוֹ שֶׁמִּינָּה לָהֶן אֲבִיהֶן אַפּוֹטְרוֹפּוֹס חַיָּיב אותו אדם לְעַשֵּׂר פֵּירוֹתֵיהֶם. אַפּוֹטְרוֹפּוֹס שֶׁמִּינָּהוּ אֲבִי יְתוֹמִים להיות אפוטרופוס לבניו אחר מותו, כשהוא מחזיר את כל הנכסים ליתומים כאשר הם גדלים יִשָּׁבַע שלא נטל לעצמו משלהם כלום. אבל אם מִינּוּהוּ בֵּית דִּיןלהיות להם אפוטרופוס לֹא יִשָּׁבַע. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר: חִילּוּף הַדְּבָרִים, שאפוטרופוס שמינוהו בית דין הוא שישבע, ולא זה שמינה הַמְטַמֵּא טהרות של חבירו,וְהַמְדַמֵּעַ, שמערב תרומה בחולין של חבירו, וְהַמְנַסֵּךְ יין של חבירו לעבודה זרה, ובכל אלה, על ידי מעשיו גרם נזק כספי לחבירו, אם עשה זאת בְּשׁוֹגֵג פָּטוּר מלשלם את מה שהזיק, ואם עשה זאת בְּמֵזִיד חַיָּיב לשלם. הַכּהֲנִים שֶׁפִּגְּלוּ בַּמִּקְדָּשׁ, שאמרו בזמן שחיטת הקרבן שיזרק דמו או שתיעשה בו עבודה אחרת על מנת לאוכלו לאחר הזמן המותר, ועל ידי כך פוסלים את הקרבן לגמרי והבעלים צריך להביא קרבן חדש, אם היו מְזִידִין חַיָּיבִין לשלם לבעל הקרבן.

משנה ה

הֵעִיד ר' יוֹחָנָן בֶּן גּוּדְגְּדָאלפני חכמים על הלכות אלו: עַל הַחֵרֶשֶׁת שֶׁהִשִּׂיאָהּ אָבִיהָ כשהיא קטנה, שנישואיה תופסים מדין תורה שֶׁהִיא יוֹצְאָה בְּגֵט אפילו כשהיא גדולה, ואף שנחשבת כמי שאין לה דעת, לפי שבגט אין צורך בדעתה של האשה, וְעַל קְטַנָּה בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּשֵּׂאת לְכהֵן כשהשיאוה לו אמה או אחיה, אף שהנישואין הללו תקפים רק מדברי סופרים, ומדין תורה אסור לזר לאכול תרומה, שֶׁמכל מקום אוֹכֶלֶת בִּתְרוּמָה, וְאִם מֵתָה קטנה כזו בַּעְלָהּ יוֹרְשָׁהּ,ואין אומרים שכיון שהיו הנישואין רק מדברי סופרים אינו זוכה בירושתה. וְעוד העיד עַל הַמְרִישׁ (קורה) הַגָּזוּל שֶׁבְּנָאוֹ בַּבִּירָה (בבנין) שהגזלן השתמש בקורה זו כחלק מן הבנין, שאף שמצד הדין צריך להחזיר לנגזל את הגזילה עצמה שֶׁיִּטּוֹלהנגזל רק אֶת דָּמָיו, מִפְּנֵי תַּקָּנַת הַשָּׁבִים, שתיקנו כך כדי להקל על החוזרים בתשובה, שאם יצטרך הגזלן להרוס את הבנין כולו כדי להשיב לנגזל את הקורה שגזל, יהא קשה לגזלן לשוב. וְעוד העיד עַל קרבן חַטָּאת הַגְּזוּלָה שֶׁלּא נוֹדְעָה לָרַבִּיםשלא ידעו רבים שהיא גזולה שֶׁבכל זאתהִיא מְכַפֶּרֶת על הגזלן שהביאה, מִפְּנֵי תִיקּוּן הַמִּזְבֵּחַ.

משנה ו

לֹא הָיָה דין סִיקָרִיקוֹן נוהג בּארץ יְהוּדָה בּזמן הֲרוּגֵי מִלְחָמָה, כלומר, בזמן תוקף המלחמה. מֵהֲרוּגֵי הַמִּלְחָמָה וְאֵילָךְ יֵשׁ בָּהּדין סִיקָרִיקוֹן. כֵּיצַד הוא דין זה? מי שלָקַח (קנה) שדה מִסִּיקָרִיקוֹן,מן הגוי שנטל את השדה מבעליו על ידי איומים וְאחרי כן חָזַר אותו אדם וְלָקַח אותו שדה עצמו מִבַּעַל הַבַּיִת, בעל השדה הראשון מִקָּחוֹ בָּטֵל, שיכול לומר בעל השדה כי לא התכוון באמת שתיקנה לו השדה. אבל אם קנה תחילה מִבַּעַל הַבַּיִת וְחָזַר וְלָקַח מִסִּיקָרִיקוֹן מִקָּחוֹ קַיָּים.וכיוצא בזה אם תחילה לָקַח מִן הָאִישׁ קרקע השייכת או המשועבדת לאשתו וְאחרי כן חָזַר וְלָקַח אותה קרקע מִן הָאִשָּׁה מִקָּחוֹ בָּטֵל, שיכולה האשה לטעון שלא רצתה להסתכסך עם בעלה ולמחות ביד הקונה לאחר שכבר נמכר השדה אבל באמת לא הסכימה למכירה. ואולם אם קנה קודם מִן הָאִשָּׁה וְחָזַר וְלָקַח מִן הָאִישׁ מִקָּחוֹ קַיָּים. זוֹ שיטת מִשְׁנָה רִאשׁוֹנָה בסיקריקון. ואילו בֵּית דִּין שֶׁל אַחֲרֵיהֶם אָמְרוּ: הַלּוֹקֵחַ מִסִּיקָרִיקוֹן נוֹתֵן לַבְּעָלִים רְבִיעַ (רבע) ממחיר השדה. אֵימָתַי אמרו דבר זה בִּזְמַן שֶׁאֵין בְּיָדָן של הבעליםלִיקַּח, אֲבָל אם יֵשׁ בְּיָדָן לִיקַּח הֵן קוֹדְמִין לְכָל אָדָם. רַבִּי הוֹשִׁיב לאחר זמן בֵּית דִּין וְנִמְנוּ (הצביעו) והגיעו להחלטה זו: שֶׁאִם שָׁהֲתָה השדה בִּפְנֵי סִיקָרִיקוֹן שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ ולא יצאה מידםכָּל הַקּוֹדֵם לִיקַּח (לקנות) שדה זו זָכָה בה, בגוף השדה, אֲבָל נוֹתֵן לַבְּעָלִים רְבִיעַ מן המחיר

משנה ז

חֵרֵשׁ רוֹמֵז, כלומר, יש משמעות ותוקף למה שהוא עושה רמזים בידיו ובשאר איברי גופו בזמן שהוא רוצה לקנות או למכור משהו, והמכר חל ובר תוקף. וְכן נִרְמָז שאומרים לו דבר והוא מסמן ברמזים שהוא מסכים, ועל ידי כך חל הקנין.וּבֶן בְּתֵירָא אוֹמֵר: אין צורך בכך אלא אפילו אם קוֹפֵץ את שפתיו לסמן דבר בשפתיו, או נִקְפָּץ, שמסמן כך דבר כאשר מציעים לו חל הקנין. וכל זה לגבי קניינים בְּמִטַּלְטְלִין.וכן הַפָּעוֹטוֹת מִקָּחָן מִקָּח (קנייתם קנייה) וּמִמְכָּרָן מִמְכָּר (מכירתם מכירה) בְּמִטַּלְטְלִין.

משנה ח

כיון שהזכרנו עד עכשיו תקנות שתיקנו חכמים מפני תיקון העולם בדברים שונים, מביאים עוד: אֵלּוּ דְּבָרִים אָמְרוּ שתיקנו חכמים וטעמם הוא מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם: כשקוראים בתורה כּהֵן קוֹרֵא רִאשׁוֹן וְאַחֲרָיו קוראלֵוִי וְאַחֲרָיו יִשְׂרָאֵל, ולא לפי גדלותם בדברים אחרים, וכל זה עשו מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם שלא יבואו לריב מי הגדול שבקהילה. וכן מְעָרְבִין עירובי חצרות בְּבַיִת יָשָׁן שהיו רגילים להניח בו את העירוב מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם כאשר יבואר בגמרא. בּוֹר שֶׁהוּא קָרוֹב לָאַמָּה (תעלת המים), שממנה משקים כמה בורות או שדות, מִתְמַלֵּא רִאשׁוֹן, מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם,שיהא סדר קבוע בהשקאת השדות, ולא יריבו למי יש זכות קדימה בכך. מְצוּדוֹת (מלכודות) חַיָּה וְעוֹפוֹת וְדָגִים שנתפסו בהן בעלי חיים אף על פי שבעלי המצודות טרם זכו במה שבתוכן יֵשׁ בָּהֶן מִשּׁוּם גֵּזֶל, אם אחר מוציא את הציד מתוכן, מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם, ר' יוֹסֵי אוֹמֵר: גֵּזֶל גָּמוּר הוא זה. מְצִיאַת חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן אף שאינם בני דעת ואינם יכולים לקנות דבר, ואם כן מצד הדין לא קנו את המציאה, יֵשׁ בָּהֶן מִשּׁוּם גֵּזֶלאם לקחו את המציאה מידם, מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם, ר' יוֹסֵי אוֹמֵר: גֵּזֶל גָּמוּר הוא זה. עָנִי הַמְנַקֵּף (משיר זיתים) בְּראשׁ הַזַּיִת והזיתים נופלים למרגלות העץ מַה שֶּׁתַּחְתָּיו גֵּזֶל, מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם, ר' יוֹסֵי אוֹמֵר: גֵּזֶל גָּמוּר. אֵין מְמַחִין (מוחים) בְּיַד עֲנִיֵּי גוֹיִם הבאים גם הם לקחת בְּלֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה, למרות שאלה נועדו רק עבור עניי ישראל, מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם.

משנה ט

מַשְׁאֶלֶת (מותרת להשאיל) אִשָּׁה לַחֲבֶירְתָּהּ הַחֲשׁוּדָה עַל פירות השנה הַשְּׁבִיעִית (שאוכלתם לאחר זמן הביעור, שאז אסורים הם באכילה), כלים כגון: נָפָה וּכְבָרָה וְרֵיחַיִם וְתַנּוּר, ואין אומרים שהיא מסייעת בכך לעבירה אֲבָלהיא עצמה לֹא תָּבוֹר (תברור) עימה חיטיםוְלֹא תִּטְחַן עִמָּהּ חיטים, שלא תעשה בידיים מעשה של סיוע לעבירה. אֵשֶׁת חָבֵר,המדקדק בהפרשת תרומות ומעשרות ובדיני טומאה וטהרה, מַשְׁאֶלֶת לְאֵשֶׁת עַם הָאָרֶץ החשוד על דברים אלו, נָפָה וּכְבָרָה, ואף בּוֹרֶרֶת חיטים עימה, וְטוֹחֶנֶת עימה, וּמְרַקֶּדֶת (מנפה) עִמָּהּ, אֲבָל מִשֶּׁתָּטִיל אשת עם הארץ אֶת הַמַּיִםבעיסה, ומאותה שעה יכולה העיסה להיטמא, לֹא תִּגַּע עִמָּהּ, לְפִי שֶׁאֵין מַחֲזִיקִין (מסייעים) יְדֵי עוֹבְרֵי עֲבֵירָה. וְכוּלָּן, כל הדברים שנאמרו במשנתנו להתיר,לֹא אָמְרוּ אֶלָּא מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם. וּמַחֲזִיקִין יְדֵי גוֹיִם