תיקון העולם

המשנה (גיטין ה,א) קובעת שגביית נזיקין היא מהעידית (השדה המשובחת ביותר), גביית חוב היא מבינונית (שדה ממוצעת) וגביית כתובת האישה היא מזיבורית (השדה הגרועה ביותר). דינים אלו מוגדרים בהמשך המשניות (ה,ג) כ"תיקון העולם". הגמרא (גיטין מט,ב) מסבירה איזה תיקון יש בכל אחד מהדינים הללו.

"דְּתַנְיָא [שכן שנינו בברייתא], אָמַר ר' שִׁמְעוֹן: מִפְּנֵי מָה אָמְרוּ הַנִּיזָּקִין שָׁמִין לָהֶן בְּעִידִּית? מִפְּנֵי הַגַּזְלָנִים וּמִפְּנֵי הַחַמְסָנִין, ומדוע?כְּדֵי שֶׁיּאמַר אָדָם: לָמָּה אֲנִי גּוֹזֵל וְלָמָּה אֲנִי חוֹמֵס? לְמָחָר בֵּית דִּין יוֹרְדִין לִנְכָסַי וְנוֹטְלִין דווקאשָׂדֶה נָאָה ביותר שֶׁלִּי כתשלום על מה שגזלתי וחמסתי, וְסוֹמְכִים עַל מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה: "מֵיטַב שָׂדֵהוּ וּמֵיטַב כַּרְמוֹ יְשַׁלֵּם", לְפִיכָךְ אָמְרוּ: הַנִּיזָּקִין שָׁמִין לָהֶן בְּעִידִית. ועוד הוא מסביר: מִפְּנֵי מָה אָמְרוּ בַּעַל חוֹב גובה בְּבֵינוֹנִית? כְּדֵי שֶׁלּא יִרְאֶה אָדָם לַחֲבֵירוֹ שָׂדֶה נָאָה וְדִירָה נָאָה, וְיאמַר: אֶקְפּוֹץ וְאַלְוֶנּוּ כְּדֵי שֶׁאחר כך, אם לא יהיה ביד הלווה כסף להחזיר ההלוואה אֶגְבֶּנּוּ בְּחוֹבִי, לְפִיכָךְ אָמְרוּ בַּעַל חוֹב גובה רק בְּבֵינוֹנִית,ואותה שדה יפה שבגללה הילווה לו לא יקבל. ושואלים: אֶלָּא מֵעַתָּה, אם המטרה היא שלא יבואו אנשים להלוות כדי לגבות על ידי כך את נחלתם של אחרים, יְהֵא דינו של בעל חוב אם כן בְּזִיבּוּרִית! ומשיבים: אִם כֵּן אתה עושה אַתָּה נוֹעֵל דֶּלֶת בִּפְנֵי לוֹוִין, שלא ירצו המלווים להלוות להם.כְּתוּבַּת אִשָּׁה בְּזִיבּוּרִית, אלודִּבְרֵי ר' יְהוּדָה, ר' מֵאִיר אוֹמֵר: בְּבֵינוֹנִית. אָמַר ר' שִׁמְעוֹן: מִפְּנֵי מָה אָמְרוּ כְּתוּבַּת אִשָּׁה בְּזִיבּוּרִית? שֶׁיּוֹתֵר מִמַּה שֶּׁהָאִישׁ רוֹצֶה לִישָּׂא אשה, הָאִשָּׁה רוֹצָה לִינָּשֵׂא, ומשום כך אין צריכים להקפיד שיהיה מה שמשלמים לה בכתובתה מן המין המשובח דווקא. דָּבָר אַחֵר: אִשָּׁה יוֹצְאָה (מתגרשת) מבעלה לִרְצוֹנָהּ וְשֶׁלּא לִרְצוֹנָהּ, וְהָאִישׁ אֵינוֹ מוֹצִיאָהּ (מגרשה) מביתו אֶלָּא לִרְצוֹנוֹ. ושואלים: מַאי [מהו] דָּבָר אַחֵר? מדוע היה צריך להוסיף עוד טעם אחר? ומשיבים: הדבר האחר בא להסביר בעיה שונה, שכיון שתיקנו חכמים כתובה כדי לשמור על שלימות הנישואין יש מקום לשאול: וְכִי תֵּימָא [ואם תאמר], כִּי הֵיכִי דְּכִי מַפֵּיק לָהּ אִיהוּ [כמו שכאשר הוא מוציא אותה] תַּקִּינוּ [תיקנו] לָהּ רַבָּנָן [חכמים] כְּתוּבָּה מִינֵּיהּ [ממנו], כִּי נָפְקָא אִיהִי נַמִי לִיתַקְּנֵי לֵיהּ רַבָּנַן כְּתוּבָּה מִינָּהּ [כאשר יוצאת היא מרצונה שגם כן יתקנו לו חכמים כתובה ממנה]? על כן, תָּא שְׁמַע [בוא ושמע]: אִשָּׁה יוֹצְאָה לִרְצוֹנָהּ וְשֶׁלּא לִרְצוֹנָהּ, וְהָאִישׁ אֵינוֹ מוֹצִיא אֶלָּא לִרְצוֹנוֹ,שגם אם תנסה לריב עימו כדי שיגרשנה, מכל מקום אֶפְשָׁר לו לבעל דְּמַשְׁהֵי לָה בְּגִיטָּא [שישהה אותה במתן הגט] ונמצא שהוא נותן לה את הגט רק לכשירצה, והגירושין תלויים בעצם רק בו".