דעת רבי ישמעאל למעשה

המשנה במסכת גיטין (פרק ה') מתייחסת לתקנות שונות בענייני גביית חוב וקובעת שתקנות אלו נעשו מפני 'תיקון העולם'. אחת התקנות עליהם מתייחסת הקביעה הזו היא תקנת גביית תשלומי הנזק מעידית, ממיטב הקרקע. הגמרא מקשה הרי דין זה הוא מן התורה "מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם", ומדוע קובעת המשנה שזו תקנה. אביי מתרץ קושיה זו וקובע שלמרות שמן התורה לדעת רבי ישמעאל המזיק אינו חייב תמיד לשלם מהקרקע המשובת ביותר שלו, מתקנת חכמים עליו לשלם מהמשובח. רבינא מתרץ שהמשנה מתייחסת לטעם של הדין של התורה. התורה מצווה לגבות ממיטב, מן העידית – מפני תיקון העולם. אגב דיון זה הובאה הסוגיא שלנו שם בגמרא בשלמותה.

"גמראהטעם במשנה "מפני תיקון העולם" מובן כמתייחס לכל הדברים במשנה זו. ושואלים: וכי מה שאמרו בראשית המשנה שהניזקים שׁמים להם בעידית מִפְּנֵי תִיקּוּן הָעוֹלָם הוא? הלא דְּאוֹרַיְיתָא הִיא [מן התורה הוא], דִּכְתִיב [שנאמר] במזיק ממון חבירו:"מֵיטַב שָׂדֵהוּ וּמֵיטַב כַּרְמוֹ יְשַׁלֵּם"(שמות כב, ד)! אָמַר אַבַּיֵי: לֹא צְרִיכָא [נצרכה] אמירה זו שבמשנה אֶלָּא לְשיטתר' יִשְׁמָעֵאל, שאָמַר: דְּאוֹרַיְיתָא [מן התורה] בְּנכסי הנִיזָּק שָׁיְימִינַן [אנו מעריכים] ולפי ערך העידית שבנכסי הניזק משלם המזיק, על כן קָא מַשְׁמַע לַן [השמיע לנו] התנא במשנתנו שמִפְּנֵי תִיקּוּן הָעוֹלָם שָׁיְימִינַן [מעריכים אנו] בְּעידית שבנכסי המַזִּיק ולא לפי הניזק. ומבררים: מַאי [מה הם] דבריו אלה של ר' יִשְׁמָעֵאל שרמז להם אביי? דְּתַנְיָא [שכן שנינו בברייתא]: הכתוב "מֵיטַב שָׂדֵהוּ וּמֵיטַב כַּרְמוֹ יְשַׁלֵּם"מובנו: מֵיטַב שָׂדֵהוּ שֶׁל נִיזָּק, וּמֵיטַב כַּרְמוֹ שֶׁל נִיזָּק, שמשלם כפי העידית שבנכסי הניזק, אלו דִּבְרֵי ר' יִשְׁמָעֵאל. ר' עֲקִיבָא אוֹמֵר: לֹא בָּא הַכָּתוּב אֶלָּא לִגְבּוֹת לַנִּיזָּקִין מִן הָעִידִּית שבנכסי המזיק, אם אין לו מעות, וְקַל וָחוֹמֶר לַהֶקְדֵּשׁשגובה מן העידית. ושואלים: וּלְדעתר' יִשְׁמָעֵאל, אם אָכַל (הזיק) המזיק מן הקרקע השְׁמֵנָה (המשובחת) שבנכסי הניזק מְשַׁלֵּם שְׁמֵנָה, וגם אם אָכַל מן הקרקע הכְּחוּשָׁה מְשַׁלֵּם שְׁמֵנָה?! אָמַר רַב אִידִי בַּר אָבִין: הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן [כאן במה אנו עוסקים] כְּגוֹן שֶׁאָכְלָה הבהמה המזיקה עֲרוּגָה בֵּין הָעֲרוּגוֹת, וְלָא יָדְעִינַן [ואין אנו יודעים] אִי [אם] כְּחוּשָׁה אָכַל, אִי [אם] שְׁמֵנָה אָכַל, שבמקרה זה מְשַׁלֵּם לֵיהּ [לו] המזיק מִמֵּיטָב נכסיו. על כך מקשים: אָמַר רָבָא: אִילּוּ יָדְעִינַן [אם היינו יודעים]שכְּחוּשָׁה אָכַל היה מְשַׁלֵּם כְּחוּשָׁה, הָשְׁתָּא דְּלָא יָדְעִינַן [עכשיו שאין אנו יודעים] מְשַׁלֵּם דווקא שְׁמֵנָה? הלא כלל הוא: הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה, וכל עוד לא הביא הניזק ראיה שערוגה שמנה נאכלה לא יקבל מעידית! אֶלָּא אָמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקב הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן [כאן במה אנו עוסקים]? באופן שלאחר ששמו בית דין ויודעים בדיוק את ערך הנזק ובאים להיפרע מנכסי המזיק, וזה אין לו כסף מזומן לפרוע את מה שהזיק. ונחלקו במקרה כְּגוֹן שֶׁהָיְתָה עִידִּית של הנִיזָּק שווה רק כְּזִיבּוּרִית של המַזִּיק ולמזיק יש גם עידית, ובמקרה זה ר' יִשְׁמָעֵאל סָבַר: בְּעידית של הנִיזָּק שָׁיְימִינַן [אנו מעריכים] ויכול המזיק לשלם לו מן הזיבורית שלו,ור' עֲקִיבָא סָבַר: בְּעידית של המַזִּיק שָׁיְימִינַן [מעריכים אנו]. מַאי טַעֲמָא [מה הטעם] של ר' יִשְׁמָעֵאל? נֶאֶמְרָה "שָׂדֶה" לְמַטָּה (בסוף הפסוק) "מיטב שדה ומיטב כרמו ישלם" (שמות כב, ד) וְנֶאֶמְרָה "שָׂדֶה" לְמַעְלָה (בתחילת הפסוק) "וביער בשדה אחר", מַה שָּׂדֶה הָאֲמוּרָה לְמַעְלָה היא שדהו של ה נִיזָּק, אַף שָׂדֶה הָאֲמוּרָה לְמַטָּה של הנִיזָּק. ור' עֲקִיבָא סָבַר: מה שנאמר "מֵיטַב שָׂדֵהוּ יְשַׁלֵּם" כוונתו דְּהָאֵיך דְּקָא [של זה שהוא] מְשַׁלֵּם, של המזיק. ומה משיב על כך ר' יִשְׁמָעֵאל? אַהֲנֵי [הועילה] גְּזֵרָה שָׁוָה של "שדה" "שדה", וְאַהֲנֵי קְרָא [והועיל הכתוב] עצמו; אַהֲנֵי [הועילה] גְּזֵרָה שָׁוָה לִכְדַאֲמָרַן [לכפי שאמרנו], ללמד שעידית הנכסים שמשלמים ("מיטב שדהו") כוונתה לשדה של ניזק. אַהֲנֵי קְרָא [הועיל הכתוב] שממנו משמע שמדובר בשדה המזיק, לדבר אחר; דְּאִי אִית לֵיהּ [שאם יש לו] לַמַּזִּיק עִידִּית וְזִיבּוּרִית, וְזִיבּוּרִית דִּידֵיהּ [שלו] לָא שַׁוְיָא [אינה שווה, טובה] כְּעִידִּית של הנִיזָּק במקרה כזה מְשַׁלֵּם לֵיהּ [לו] מִמֵּיטָב, מעידית של המזיק.

...

רָבִינָא אֲמַר: לְעוֹלָם מַתְנִיתִין [משנתנו] כדעתר' עֲקִיבָא הִיא, שאָמַר: מִדְּאוֹרַיְיתָא [מן התורה] בּשל המַזִּיק שָׁיְימִינַן [אנו מעריכים], וְשיטתר' שִׁמְעוֹן הִיא, דְּדָרֵישׁ טַעֲמָא דִּקְרָא [שדורש את טעם הכתוב], וּ בלשון "מַה טַּעַם" קָאָמַר [אמר]. וכך יש להבין: מַה טַּעַם הַנִּיזָּקִין שָׁמִין לָהֶן בְּעִידִּית? מִפְּנֵי תִיקּוּן הָעוֹלָם, ש"תיקון עולם" זה אינו תקנת חכמים אלא הטעם לדין התורה בענין זה (גיטין מח,ב-מט,ב).