ונקתה ונזרעה זרע

בסיום פרשת סוטה מבטיחה התורה שאם האישה נקיה, היא לא זנתה, היא תהרה ותלד "ונקתה ונזרעה זרע". הגמרא במסכת ברכות מבררת מה טיבה של הבטחה זו. במרכז הבירור עומדת השאלה, האם יש כאן דרך לפקידת עקרות. האם אישה שלא יולדת ילדים יכולה לשתות מי סוטה ואם היא לא זנתה התורה מבטיחה שהיא תלד. לפי פרשנות אחת חנה אשת אלקנה אם שמואל, תכננה לעשות כך. לפי פרשנות אחרת, מעשה כזה אינו מועיל לפקידת עקרות אלא הוא מתייחס לצורת הלידה ולמהותו של הולד.

"בדברי תפילתה נאמר "ותדר נדר ותאמר ה' צבאות אם ראה תראה בעני אמתך וזכרתני ולא תשכח את אמתך ונתת לאמתך זרע ונתתיו לה' כל ימי חייו ומורא לא יעלה על ראשו" (שמואל א א,יא). ... על כפילות המלים "אם ראה תראה" אמר ר' אלעזר שכך אמרה חנה ל פני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, אם "ראה" עכשיו מוטב, ואם לאו [לא] בכל אופן "תראה",כיצד? שאלך ואסתתר בפני אלקנה בעלי עם גבר, וכיון דמסתתרנא [שאסתתר] משקו לי [ישקו אותי] מי סוטה, לבודקני אם זניתי, ומאחר שאהיה נקיה מעוון, והרי אי (אין) אתה עושה את תורתך פלסתר [שקר, זיוף], שכך נאמר בתורה בהאשה הנחשדת לחינם בזנות ושתתה את מי הסוטה "ואם לא נטמאה האשה וטהורה היא ונקתה ונזרעה זרע" (במדבר ה, כח), ועל ידי כך בהכרח שיהיו לה בנים. ואולם דברים אלה שאמר ר' אלעזר קשורים במחלוקת תנאים בפירושו של פסוק זה בהלכות סוטה. הניחא למאן דאמר [זה נוח, לשיטת מי שאומר] שפירוש הפסוק הוא: אם היתה עקרה נפקדת בבנים שפיר [יפה], אלא למאן דאמר [לשיטת מי שאומר] שפירוש הפסוק הוא רק הבטחה לאשה שנחשדה לחינם שלידתה תהיה קלה ומוצלחת יותר, כגון שאם היתה יולדת בצער תהא מעכשיו יולדת בריוח(בקלות), או אם עד אז היתה יולדת נקבות(בנות) תהא מעתה יולדת זכרים (בנים) או אם ילדה ילדים שחורים (הנחשבים ללא יפים) תהא מעכשיו יולדת לבנים, או אם ילדה עד אז ילדים קצרים (נמוכים וחלשים) תהא מעכשיו יולדת ארוכים (גבוהים וחזקים), מאי איכא למימר [מה יש לומר]? דתניא [שכן שנינו בברייתא] שנחלקו תנאים בפירושו של האמור בסוטה: "ונקתה ונזרעה זרע" מלמד, שאם היתה עקרה נפקדת, אלו דברי ר' ישמעאל. אמר ליה [לו] ר' עקיבא: אם כן, ילכו כל העקרות כולן ויסתתרו עם גבר זר, וזו האשה שלא קלקלה בזנות נפקדת בבנים.אלא מלמד שאין זו אלא הבטחה על הקלת הלידה, וכגון שאם היתה יולדת בצער יולדת בריוח, קצרים יולדת ארוכים, שחורים יולדת לבנים, אחד יולדת שנים. ולשיטה זו של ר' עקיבא, מאי [מה]טעם לכפילות הלשון שאמרה חנה בתפילתה "ראה תראה" דברה תורה כלשון בני אדם, שאין זה בא ללמד דבר, אלא שכך הוא דרך לשון הכתובים" (ברכות לא,ב).