ארבעים יום קודם יצירת הולד

הגמרא בסוגיא קובעת שזיוגו הראשון של האדם נקבע מראש. קביעה זו מופיעה בסוגיא נוספת במסכת מועד קטן. הגמרא שם קובעת שמותר לאדם לארס אישה בחול המועד שמא אדם אחר יקדים אותו ויתארס עם אותה אישה. הגמרא מאמתת את ההלכה הזו עם הקביעה שהזיווג נקבע משמים ומסיקה שבעניין זה תפילות יכולות לשנות גזירת שמים קדומה.

"אמר שמואל: מותר לארס אשה בחולו של מועד שמא יקדמנו אחרויארסנה. ...

לעצם הדברים שואלים: ומי [והאם] אמר שמואל שיש לחשוש לשמא יקדמנו אחר? והאמר [והרי אמר] רב יהודה אמר שמואל: בכל יום ויום בת קול יוצאת ואומרת: בת פלוני היא אשתו המיועדת של פלוני, שדה פלוני תגיע לפלוני. ואם כן למה לו לחשוש, שהרי בוודאי ישא את בת זוגו היעודה לו! אלא כך יש להבין את דברי שמואל: שמא יקדמנו אחר ברחמים,שיבוא אחר ויתפלל ויבטל את הגזירה הזאת, ולכן ראוי לו להזדרז. ומספרים: כי הא [כמו סיפור זה] שרבא שמעיה לההוא גברא דבעי רחמי [שמע אדם אחד שהתפלל] ואמר: תזדמן לי פלניתא [פלונית]לאשה. אמר ליה [לו] רבא: לא תיבעי רחמי הכי [אל תבקש רחמים, תתפלל כך] אי חזיא [אם ראויה] היא לך, שנגזר על כך היא לא אזלא מינך [תלך ממך] ואי [ואם] לא שאיננה ראויה לך כפרת [אתה תכפור] בה', כשתראה שלא נתקבלה תפלתך. בתר הכי [אחר כך] לאחר שנשא אותה אשה שמעיה דקאמר [שמע אותו שהוא אומר] בתפילתו:או איהו לימות מקמה [שהוא ימות לפניה] או איהי תמות מקמיה [שהיא תמות לפניו], מפני ששנא אותה ביותר. אמר ליה [לו] רבא: לאו אמינא לך לא תיבעי עלה דמילתא [האם לא אמרתי לך אל תתפלל על הדבר]? הכי [כך] אמר רב משום ר' ראובן בן אצטרובילי: מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים למדים אנחנו שמה' יוצא הדבר שמתחברת אשה לאיש. כיצד מן התורה דכתיב [שנאמר]: "ויען לבן ובתואל ויאמרו מה' יצא הדבר" (בראשית כד, נ). מן הנביאים דכתיב [שנאמר]: "ואביו ואמו לא ידעו כי מה' היא" (שופטים יד, ד). מן הכתובים דכתיב [שנאמר]: "בית והון נחלת אבות ומה' אשה משכלת"(משלי יט, יד)" (מועד קטן יח,ב).