מצות סוטה – ספר החינוך

ספר החינוך מצוה שסה

מצות סוטה שיביאה הבעל אל הכהן ויעשה לה כמשפט הכתוב

להביא האשה הסוטה אל הכהן שיעשה לה כמשפט הכתוב עליה בפרשה. וענין הסוטה מפורש הוא בכתוב שהיא האשה שקינא בה בעלה, וכבר פירשו זכרונם לברכה [שבת ק"ד ע"ב] מאי לשון סוטה כלומר סטת דא מבעלה, כי רוב הקנאות יבואו בסיבת פריצות האשה, ולכן תקרא סוטה מבעלה מכיון שקינא בה. והכתוב המורה על מצוה זו הוא [במדבר ה', י"ב] איש איש כי תשטה אשתו וגו' והביא האיש את אשתו אל הכהן.

שורש מצוה זו נגלה לכל רואי השמש שהוא שבח גדול באומה להיות לנו תחבולה להוציא מתוך לבבנו החשד בנשותינו ולדעת באמת אם זינתה האשה תחת בעלה או לא זינתה, מה שאי איפשר לכל גוי וממלכה להיות ביניהם כן, ועליהן נאמר [משלי ל', כ'] אכלה ומחתה פיה ואמרה לא פעלתי און, כי מי יגלה על בנותיהם כי תזנינה ועל כלותיהם כי תנאפנה. ועמנו נתקדש בכל דבר שבקדושה, ונתן לנו האל מופת לדעת ענין זה הנעלם משאר העמים, ומתוך כך תתרבה בין איש לאשתו אהבה ושלום שלם וזרענו יהיה קדוש. ומה אאריך עוד בפרטי ענינים אלה, והכל נגלה בלב כל מבין. ולכן בהיות טעם הענין נס באומתנו וכבוד גדול להם, פסק משעה שנתקלקלו בעבירות, כמו שאמרו זכרונם לברכה [סוטה מ"ז ע"א] משרבו הנואפים פסקו מי סוטה, שנאמר [הושע ד', י"ד] לא אפקוד על בנותיכם כי תזנינה וגו', ופירוש הכתוב לומר שלא יעשה להם הנס הגדול הזה להיות המים בודקין את האשה אם זינתה.