תקנות הכתובה – משנה

תקנת בנין דכרין' הינה תקנה אחת מתוך כלל התקנות שתקנו חכמים כהוספה לתשלום סכום הכתובה שהוא עיקר דין הכתובה. תקנות אלו מפורטות במשניות פרק רביעי במסכת כתובות.

משנה מסכת כתובות פרק ד

משנה ז

לא כתב לה כתובה בתולה גובה מאתים ואלמנה מנה מפני שהוא תנאי בית דין.

כתב לה שדה שוה מנה תחת מאתים זוז ולא כתב לה כל נכסים דאית לי אחראין לכתובתיך חייב שהוא תנאי בית דין.

משנה ח

לא כתב לה אם תשתבאי אפרקינך ואותבינך לי לאינתו, ובכהנת אהדרינך למדינתך חייב שהוא תנאי בית דין.

משנה ט

נשבית חייב לפדותה ואם אמר הרי גיטה וכתובתה תפדה את עצמה - אינו רשאי.

לקתה חייב לרפאותה, אמר הרי גיטה וכתובתה תרפא את עצמה – רשאי.

משנה י

לא כתב לה בנין דכרין דיהוו ליכי מינאי אינון ירתון כסף כתובתיך יתר על חולקיהון דעם אחוהון - חייב שהוא תנאי בית דין.

משנה יא

בנן נוקבין דיהויין ליכי מינאי יהויין יתבן בביתי ומיתזנן מנכסי עד דתנסבן לגוברין - חייב שהוא תנאי בית דין.

משנה יב

את תהא יתבא בביתי ומיתזנא מנכסי כל ימי מיגד אלמנותיך בביתי - חייב שהוא תנאי בית דין. כך היו אנשי ירושלם כותבין אנשי גליל היו כותבין כאנשי ירושלם, אנשי יהודה היו כותבין עד שירצו היורשין ליתן ליך כתובתיך לפיכך אם רצו היורשין נותנין לה כתובתה ופוטרין אותה.