כתובת בנין דכרין - סוגיות נוספות
סוגיית בנין דכרין נידונה גם בהמשך המסכת, דף צ עמוד ב. שם הסוגיא מתעסקת ביחסים שבין חוקי הירושה הרגלים לבין כתובת בנין דכרין, במקרים בהם אישה אחת מתה בחיי בעלה ואישה שניה התאלמנה ובצדדים נוספים הנוגעים לסוגיא.

כתובות צ,ב- צא-א

"שנינו במשנה: נָשָׂא אֶת הָרִאשׁוֹנָה ומתה, נשא את השניה ומת הוא שניה ויורשיה קודמים ליורשי הראשונה. ומעירים: שְׁמַע מִינָּהּ תְּלָת [למד ממנה, מהלכה זו, שלושה דברים]: שְׁמַע מִינָּהּ [למד ממנה] שאם מתו נשיואַחַת בְּחַיָּיו וְאַחַת בְּמוֹתוֹ יֵשׁ לָהֶןלבנים מאשתו הראשונה שמתה בחייו כְּתוּבַּת בְּנִין דִּכְרִין, וְלָא חָיְישִׁינַן לְאִינְצוּיֵי [ואין אנו חוששים לקטטה]שמא ירצו בני השניה שאין להם "כתובת בנין דכרין", שכבר קיבלו את חלקם בכתובת אמם, למנוע מהם לקחת את חלקם בירושה וירצו לחלוק עימם בתור יורשי האב. מִמַּאי [ממה, מניין] יודע אתה דבר זה מִדְּקָתָנֵי [ממה ששנה]: שְׁנִיָּה וְיוֹרְשֶׁיהָ קוֹדְמִים לְיוֹרְשֵׁי רִאשׁוֹנָה, ונדייק: מִיקְדָּם הוּא דְּקָדְמִי [קודמים הם להם], הָא אִיכָּא [הריאם יש] נכסים כדי לשלם לכולם שָׁקְלִי [לוקחים]גם בני הראשונה חלקם בכתובת בנין דיכרין. וּשְׁמַע מִינָּהּ [ולמד ממנה] גם שכְּתוּבָּה נַעֲשֵׂית מוֹתָר לַחֲבֶרְתָּהּ, שאמרו חכמים שכאשר באים היורשים ליטול כתובת בנין דכרין, צריך שישאר סכום שיוכלו לקיים בו דין הירושה שמן התורה, ואמרו שיכולה הכתובה שנוטלים יורשי השניה להיחשב בתור ירושה. מִמַּאי [ממה]לומד אתה דבר זה? מִמה שלֹא קָתָנֵי במשנה "אִם יֵשׁ שָׁם מוֹתַר דִּינָר" נוסף לכתובות. וּשְׁמַע מִינָּהּ [ולמד ממנה] שכְּתוּבַּת בְּנִין דִּכְרִין לָא טָרְפָה מִמְּשַׁעְבְּדֵי [אינה טורפת מנכסים משועבדים] כשאר חוב, דְּאִי סָלְקָא דַּעְתִּין טָרְפָה מִמְּשַׁעְבְּדֵי [שאם עולה על דעתנו לומר שהיא טורפת מנכסים משועבדים], אם כן לֵיתוּ [שיבואו] בְּנֵיהאשה הרִאשׁוֹנָה וְלִטְרְפִינְהוּ [ויטרפו]את כתובת בנין דיכרין שלהם מבְּנֵי האשה השְׁנִיָּה מהנכסים שגבו לכתובת אמם, שהרי להם יש שעבוד מוקדם על הנכסים מכוח כתובת אמם, אלא נחשבים לענין זה כיורשים. מַתְקִיף לָהּ [מקשה על כך] רַב אַשִׁי על מסקנות אלה: מִמַּאי [ממה] מוציא אתה מסקנות אלה? דִּלְמָא [שמא] לְעוֹלָם אֵימָא [אומר] לְךָכי מתה אַחַת בְּחַיָּיו וְאַחַת בְּמוֹתוֹ אֵין לָהֶן לבניה כְּתוּבַּת בְּנִין דִּכְרִיןכלל, וּמַאי [ומה פירוש] "קוֹדְמִין" שנאמר במשנה, לא לענין כתובת בנין דכרין, אלא לְענין נַחֲלָה קָתָנֵי [שנה], שקודם נוטלים בני השניה כתובת אמן ואחר כך חולקים עם בני הראשונה במה שנותר מנחלת אביהם. וְכִי תֵּימָא [ואם תאמר]: אם מדובר כאן בירושת האב, הבאה לבנים מכוחו, "יוֹרְשֵׁי הָרִאשׁוֹנָה" לָמָּה לִי, שהרי לפי הסבר זה הם יורשים את אביהם ולא מכוח כתובת אמם, ומדוע קוראים להם "יורשי הראשונה"? יש לומר אַיְידֵי דְּתָנָא [מתוך ששנה] "שְׁנִיָּה וְיוֹרְשֶׁיהָ" שהם יורשים את כתובת אמם, תָּנָא נַמִי [שנה גם כן] באותו סגנון "לְיוֹרְשֵׁי הָרִאשׁוֹנָה", אבל אין מכאן הוכחה לענין הלכה.וּדְקָאָמְרַתְ [ומה שאמרת] כי מוכח מכאן כי כְּתוּבָּה נַעֲשֵׂית מוֹתָר לַחֲבֶרְתָּהּגם את זה יש לדחות: דִּלְמָא [שמא] לְעוֹלָם אֵימָא [אומר] לְךָ כי אֵין כְּתוּבָּה נַעֲשֵׂית מוֹתָר לַחֲבֶרְתָּהּ, וְהָכָא הוּא דְּאִיכָּא [וכאן הוא מדובר שיש] גם בלעדי זה מוֹתַר דִּינָר, ודי בכך כדי שיוכלו ליטול כתובת בנים דיכרין, ולא פירש את הדבר, משום שאינו עניינה של משנה זו.

"וְאַחַת בְּחַיָּיו וְאַחַת בְּמוֹתוֹ" תַּנָּאֵי [מחלוקת תנאים] הִיא אם יש לבני זו שמתה בחייו כתובת בנין דכרין, דְּתַנְיָא [שכן שנינו בברייתא]: מֵתוּ הנשים שנשא אַחַת בְּחַיָּיו וְאַחַת בְּמוֹתוֹ, בֶּן נַנָּס אוֹמֵר: אם אין מותר דינר, יְכוֹלִין בְּנֵי הָרִאשׁוֹנָה לוֹמַר לִבְנֵי הַשְּׁנִיָּה: בְּנֵי בַעֲלַת חוֹב אַתֶּם, שהרי אתם באים לקבל כתובת אמכם כיורשי שטר חוב (כתובה), אם כן טְלוּ כְּתוּבַּת אִמְּכֶם וּצְאוּ. ואנו נירש את השאר מכוח כתובת בנין דיכרין. ר' עֲקִיבָא אוֹמֵר: אינו כן, אלא כאשר מת האב כְּבָר קָפְצָה נַחֲלָה מִלִּפְנֵי בְּנֵי הָרִאשׁוֹנָה וְנָפְלָה כירושה גם לִפְנֵי בְּנֵי הַשְּׁנִיָּה, ובני השניה מקבלים כתובת אמם, ויחלקו עם יורשי הראשונה בשאר מדין ירושת האב. מַאי לָאו בְּהָא קָא מִיפַּלְגִי [האם לא ב נושא זה הם חלוקים] דְּמָר [שחכם זה, בן ננס]סָבַר: אַחַת בְּחַיָּיו וְאַחַת בְּמוֹתוֹ יֵשׁ לָהֶן כְּתוּבַּת בְּנִין דִּכְרִין, ולכן בני הראשונה יש להם תביעה מכוח כתובת בנין דכרין שכבר זכו בה בחייו. וּמָר [וחכם זה, ר' עקיבא] סָבַר: אַחַת בְּחַיָּיו וְאַחַת בְּמוֹתוֹ אֵין לָהֶן כְּתוּבַּת בְּנִין דִּכְרִין. ולכן בני השניה מקבלים חלקם בתורת כתובת אמם, ויחלקו איתם בני הראשונה בנותר מכוח ירושת האב. אָמַר רַבָּה: אַשְׁכַּחְתִּינְהוּ לְרַבָּנַן דְּבֵי רַב דְּיָתְבֵי וְקָאָמְרִי [מצאתי את החכמים מבית מדרשו של רב שיושבים ואומרים]: דְּכוּלֵּי עָלְמָא [לדעת הכל]אַחַת בְּחַיָּיו וְאַחַת בְּמוֹתוֹ יֵשׁ לָהֶן כְּתוּבַּת בְּנִין דִּכְרִין, וְהָכָא [וכאן] בּשאלה האם כְּתוּבָּה נַעֲשֵׂית מוֹתָר לַחֲבֶרְתָּהּ כשאין מותר דינר פרט לסכום הכתובות עצמן, שייחשב כירושה,וְהוּא הַדִּין בענין בַּעַל חוֹב אם נשאר מהנכסים סכום עבור חוב שחייב המוריש, האם נעשה סכום זה כמותר לכתובה ומתקיים דין ירושה מן התורה, קָמִיפַּלְגִי [חלוקים הם], מָר [חכם זה, בן ננס] סָבַר: כְּתוּבָּה נַעֲשֵׂית מוֹתָר לַחֲבֶרְתָּהּ, וְהוּא הַדִּין לְבַעַל חוֹב, וּמָר [וחכם זה, ר' עקיבא] סָבַר: אֵין כְּתוּבָּה נַעֲשֵׂית מוֹתָר לַחֲבֶרְתָּהּ וְהוּא הַדִּין לְבַעַל חוֹב, ומאחר ופרט לכתובה אין כאן מותר דינר, לכן אינם זכאים לכתובת בנים דיכרין. וְאָמִינָא לְהוּ אֲנָא [ואמרתי להם אני]:בְּבַעַל חוֹב כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דַּהֲוֵי [הכל אינם חלוקים שהוא נעשה] מוֹתָר,ואף שיש לו שעבוד, נחשב כמותר בירושה. כִּי פְּלִיגִי [כאשר נחלקו] היה זה בִּכְתוּבָּה,אם היא נחשבת כמותר. מַתְקִיף לָהּ [מקשה על כך] רַב יוֹסֵף: אִי הָכִי [אם כך]אתה מפרש, מה שנאמר "ר' עֲקִיבָא אוֹמֵר: כְּבָר קָפְצָה נַחֲלָה", והרי לא זה טעמו של דבר, אלא "אִם יֵשׁ מוֹתַר דִּינָר" מִיבָּעֵי לֵיהּ [צריך היה לו לומר], שלשיטת פירוש זו שאלה זו היא נקודת המחלוקת! אֶלָּא אָמַר רַב יוֹסֵף: בְּאַחַת בְּחַיָּיו וְאַחַת בְּמוֹתוֹ קָא מִיפַּלְגִי [הם חלוקים], וכפי שהסברנו תחילה. וְהָנֵי תַּנָּאֵי כִּי הָנֵי תַּנָּאֵי [ותנאים אלה שנחלקו בדבר הם כשיטת אלה התנאים האחרים] שחלקו בבעיה זו עצמה, דְּתַנְיָא [שכן שנינו בברייתא]: נָשָׂא אֶת הָרִאשׁוֹנָה וּמֵתָה, נָשָׂא אֶת הַשְּׁנִיָּה וּמֵת הוּא בָּאִין בָּנֶיהָ שֶׁל זוֹ (ואנו מבינים בניה של השניה) לְאַחַר מִיתָה וְנוֹטְלִין כְּתוּבַּת אִמָּן ("כתובת בנין דכרין"), והשאר חולקים בשווה. ר' שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אִם יֵשׁ מוֹתַר דִּינָר אֵלּוּ נוֹטְלִין כְּתוּבַּת אִמָּן וְאֵלּוּ נוֹטְלִין כְּתוּבַּת אִמָּן, וְאִם לָאו לא חוֹלְקִין בְּשָׁוֶה. מַאי לָאו בְּהָא קָא מִיפַּלְגִי [האם לא בנושא זה הם חלוקים] דְּמָר [שחכם זה, ר' שמעון] סָבַר: אַחַת בְּחַיָּיו וְאַחַת בְּמוֹתוֹ יֵשׁ לָהֶן כְּתוּבַּת בְּנִין דִּכְרִין, וּמָר [וחכם זה, תנא קמא] סָבַר: אַחַת בְּחַיָּיו וְאַחַת בְּמוֹתוֹ אֵין לָהֶם כְּתוּבַּת בְּנִין דִּכְרִין אלא לבני השניה דווקא. ודוחים: לֹא, אפשר לומר כי דְּכוּלֵּי עָלְמָא [לדעת הכל] אַחַת בְּחַיָּיו וְאַחַת בְּמוֹתוֹ יֵשׁ לָהֶן כְּתוּבַּת בְּנִין דִּכְרִין, וְהָכָא [וכאן]בְשווי דִּינַר מְקַרְקְעֵי [קרקעות] קָמִיפַּלְגִי [חלוקים]; מָר [חכם זה, תנא קמא] סָבַר: אם יש מותר בשווי דינר של מְקַרְקְעֵי [קרקעות] אִין [כן] נוטלים שניהם כתובת אימם, אבל אם היה המותר מִטַּלְטְלֵי [מטלטלים] לֹא. וּמָר [וחכם זה, ר' שמעון] סָבַר: אם היה המותר אֲפִילּוּ מְטַלְטְלֵי [מטלטלים] הריהו נחשב לענין זה כמותר ונוטלים כתובת אימם. ומקשים: וּמִי מָצֵית אָמְרַתְּ הָכִי [והאם יכול אתה לומר כך]? וְהָתְנַן [והרי שנינו במשנה הבאה]: ר' שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אֲפִילּוּ יֵשׁ שָׁם נְכָסִים שֶׁאֵין לָהֶם אַחֲרָיוּת(מטלטלים) אֵינָן כְּלוּם, עַד שֶׁיְּהֵא שָׁם נְכָסִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶן אַחֲרָיוּת (קרקעות) ששוויים יָתֵר עַל שְׁתֵּי כְתוּבּוֹת דִּינָר! אֶלָּא הָכָא [כאן] בְּדִינָר מְשַׁעְבְּדִי קָמִיפַּלְגִי [של נכסים משועבדים הם חלוקים];מָר [חכם זה, תנא קמא] סָבַר: מותר דינר מִבְּנֵי חוֹרִין אִין [כן], הוא נחשב מותר, ואולם מִמְּשַׁעְבְּדֵי [ממשועבדים] לֹא, וּמָר [וחכם זה, ר' שמעון] סָבַר: אֲפִילּוּ מִמְּשַׁעְבְּדֵי [ממשועבדים] הריהו נחשב מותר. ויש להקשות אִי הָכִי [אם כך], הלשון ששנינו, ר' שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: "אִם יֵשׁ שָׁם מוֹתַר דִּינָר"?! הרי זו לשון לא מדוייקת, אלא "כֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ שָׁם מוֹתַר דִּינָר" מִיבָּעֵי לֵיהּ [צריך היה לו לומר], שמותר דינר נחשב בכל אופן שהוא מצוי! אֶלָּא יש לומר באופן אחר: בְּפָחוֹת מִדִּינָר קָמִיפַּלְגִי [חלוקיםהם], מָר [חכם זה, תנא קמא] סָבַר: דִּינָר אִין [כן] נחשב כמותר, ואולםפָּחוֹת מִדִּינָר לֹא נחשב כמותר, וּמָר [וחכם זה, ר' שמעון] סָבַר: אֲפִילּוּ פָּחוֹת מִדִּינָר נחשב כמותר. ומקשים: וְהָא [והרי] ר' שִׁמְעוֹן "אם יש שם מותר דִּינָר" קָאָמַר [אמר], ומשמע ולא פחות!וְכִי תֵּימָא [ואם תאמר]: אֵיפּוּךְ [נהפוךאת הדעות], מכל מקום התַּנָּא קַמָּא [הראשון] דְּמַתְנִיתִין [של המשנה הבאה], שהוא כפי הנראה גם תנא קמא של הברייתא, נַמִי [גם כן] דִּינָר קָאָמַר [אמר]! אֶלָּא צריך לפרש כִּי הָנָךְ תְּרֵי לִישְּׁנָאֵי קַמָּאֵי וְאֵיפּוּךְ [כמו אותן שתי לשונות ראשונות שהזכרנו למעלה בהסבר המחלוקת, או במותר מטלטלים או במשועבדים ולהפוך] את הדעות.

אָמַר מָר זוּטְרָא מִשְּׁמֵיהּ [משמו] של רַב פַּפָּא: הִלְכְתָא [הלכה פסוקה היא]:אַחַת בְּחַיָּיו וְאַחַת בְּמוֹתוֹ יֵשׁ לָהֶן,לבנים, כְּתוּבַּת בְּנִין דִּכְרִין, וְעוד: כְּתוּבָּה נַעֲשֵׂית מוֹתָר לַחֲבֶרְתָּהּ.על צירוף ההלכות האלה תוהים: בִּשְׁלָמָא אִי אַשְׁמַעִינַן [נניח אם היה משמיע לנו] רק כי אַחַת בְּחַיָּיו וְאַחַת בְּמוֹתוֹ יֵשׁ לָהֶן כְּתוּבַּת בְּנִין דִּיכְרִין, וְלֹא אַשְׁמַעִינַן [היה משמיע לנו] כי כְּתוּבָּה נַעֲשֵׂית מוֹתָר לַחֲבֶרְתָּהּ, הֲוָה אָמִינָא [הייתי אומר]: אִי אִיכָּא [אם יש] מוֹתַר דִּינָר נוסף לכתובות אִין [כן], אִי [אם] לֹא לֹא. אֶלָּא לִישְׁמָעִינַן [שישמיע לנו] רק כי כְּתוּבָּה נַעֲשֵׂית מוֹתָר לַחֲבֶרְתָּהּ, וַאֲנָא יָדַעֲנָא [ואני יודע] ומבין מכאן שמִשּׁוּם כך אַחַת בְּחַיָּיו וְאַחַת בְּמוֹתוֹ יֵשׁ לָהֶן כְּתוּבַּת בְּנִין דִּכְרִין,ואין צורך לומר זאת במפורש, שהרי ממילא אנו מבינים כך! ומשיבים: אִי אַשְׁמַעִינַן הָכִי [אם היה משמיע לנורק כך] שכתובה נעשית מותר, הֲוָה אָמִינָא [הייתי אומר] שזהו דווקא כְּגוֹן שֶׁנָּשָׂא שָׁלֹשׁ נָשִׁים, וּמֵתוּ שְׁתַּיִם בְּחַיָּיו, וְאַחַת בְּמוֹתוֹ. וְהַךְ דְּמָיֵית [וזו שמתה] לְאַחַר המִיתָה שלו יוֹלֶדֶת נְקֵבָה הִיא, ובתה לָאו בַּת יְרוּשָׁה הִיא, ולכן אין לה תביעה לגבי הנכסים עצמם אלא למזונות בלבד. ואין כאן חשש לקטטה אלא דיון בין יורשי הכתובות. אֲבָל אַחַת בְּחַיָּיו וְאַחַת בְּמוֹתוֹ, וְהָא [וזו] שמתה לְאַחַר מִיתָה של בעלה יוֹלֶדֶת זָכָר הִיא ובנה תובע גם הוא חלק בירושה אֵימָא לֵיחוּשׁ לְאִינְצוּיֵי [אמור שנחשוש לקטטה], שיתרעמו בני השניה, על כן קָא מַשְׁמַע לָן [השמיע לנו] שאין חוששים.