ירושת הבת – תקנת בנין דכרין

הירושים היחידים של האבא הם הבנים, ורק במקרה שאין בנים עוברים הנכסים לבנות כמתואר במשנה: "סדר נחלות כך הוא: איש כי ימות ובן אין לו והעברתם את נחלתו לבתו. בן קודם לבת וכל יוצאי יריכו של בן קודמין לבת. בת קודמת לאחין, יוצאי יריכה של בת קודמין לאחין. אחין קודמין לאחי האב, יוצאי יריכן של אחין קודמין לאחי האב. זה הכלל כל הקודם בנחלה יוצאי יריכו קודמין והאב קודם לכל יוצאי יריכו" (בבא בתרא פרק ח משנה ב).

כבר בזמן התלמוד ניסו חכמי ישראל לאפשר לאב הרוצה להעביר חלק מנכסיו גם לביתו לעשות כך. הטעם של תקנת בנין דכרין' היא כדי שיוכל האב להוריש את נכסיו לבתו. גם כשהאב איננו מעמידים מנכסיו עבור נדוניה לבתו על פי אומדן.

שולחן ערוך אבן העזר הלכות כתובות סימן קיג

סעיף א

מי שמת והניח בת, אומדים דעתו כמה היה בלבו ליתן לה לפרנסת נדונייתה ונותנים לה. ומנין יהיו יודעים אומדן דעתו, מריעיו ומיודעיו ומשאו ומתנו וכבודו וכן אם השיא בת בחייו אומדים בה. הגה: ואם היה עשיר והעני, או ותרן ונשתנה דעתו, הולכין אחר דעתו האחרונה (טור).ואם לא ידעו ב"ד אומדן דעתו, נותנים לה מנכסיו עישור לפרנסת נדונייתה. הגה: וכשם שנותנין לבת פרנסה לנדוניא מנכסי האב, כך נותנים לה פרנסה מנכסי האם (נ"י פ' יש נוחלין). ויש חולקין (מהרי"ל סי' ע"ה). י"א דאף האב בחיים אין לו (להוסיף) לבתו יותר מעישור נכסים (הר"ן פ' מציאת האשה), ואין נוהגין כן.

סעיף ב

עישור זה לפרנסת נדוניא אינו מתנאי כתובה. לפיכך אפילו לפי תקנת חכמים הראשונים והאחרונים אינה נוטלת אלא הקרקע. ויש לה לגבות עישור זה משכירות הקרקע (אם לא גבו היתומים עדיין) (טור) ומן הראוי. ואם רצו האחים ליתן לה מעות כנגד עישור הקרקע, נותנים. הגה: ודוקא לגבות אינה נגבית רק ממקרקעי, אבל כששמין הנכסים לידע העישור שמין אף מטלטלין ומגבינן לה העישור ממקרקעי. ודוקא שנותנים לה עישור נכסים, אבל כשנוכל לאמוד דעת האב נותנים לה לפי דעתו, כפי מה שהיה נותן לה הן מטלטלי הן מקרקעי, כך נותנים לה (הכל בטור). וי"א דאף כששמין אין שמין אלא בקרקע (כ"כ הב"י בשם המ"מ לדעת הרמב"ם). ואם היו כאן בעלי חובות, והבנים אומרים לסלק אותן בקרקעות, והבנות אומרות לסלק אותן במטלטלין כדי שישארו הקרקעות ליתומים ויטלו מהן עישור נכסים, הדין עם הבנים (מרדכי פ' מציאת האשה בשם מוהר"ם).