גלי הים

בסוגיא בסוף מסכת יבמות מובאים שני סיפורים שבדומה לסיפורי הסוגיא שלנו עוסקים בגלי הים. בסוגיא שם לגלי הים תפקיד של הצלה המונעת את טביעתם של שניים מגדולי התנאים רבי עקיבא ורבי מאיר. גם שם מסמלים הגלים עניינים שונים המומשלים בהם ושם הגמרא בעצמה מסבירה שיש ללמוד מהתנהגות רבי עקיבא בגלים לגבי התנהגותו של אדם מול הרשעים הבאים כנגדו.
   
"תַּנְיָא [שנויה ברייתא], אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל: פַּעַם אַחַת הָיִיתִי מְהַלֵּךְ בִּסְפִינָה, וְרָאִיתִי מרחוק סְפִינָה אַחַת שֶׁנִּשְׁבְּרָה וטבעה. וְהָיִיתִי מִצְטַעֵר עַל תַּלְמִיד חָכָם שֶׁבָּהּ, וּמַנּוּ [ומי היה זה] ר' עֲקִיבָא. וּכְשֶׁעָלִיתִי בַּיַּבָּשָׁהראיתי שבָּא, וְיָשַׁב וְדָן לְפָנַי בַּהֲלָכָה. אָמַרְתִּי לוֹ: בְּנִי, מִי הֶעֱלְךָ מן המים? אָמַר לִי: דַּף (קרש) שֶׁלהַסְפִינָה נִזְדַּמֵּן לִי, וְכָל גַּל וְגַל שֶׁבָּא עָלַי נִעֲנַעְתִּי לוֹ ראשִׁי, הרכנתי את ראשי בפני הגל, ולא שמטוני הגלים מן הקורה, וכך הגעתי לחוף. מִכָּאן אָמְרוּ חֲכָמִים: אִם יָבוֹאוּ רְשָׁעִים עַל אָדָם יְנַעְנַע לוֹ ראשׁוֹ, כלומר, יכניע עצמו לפי שעה, ולא ילחם בהם, שעל ידי כך יינצל. ואחר מאמר מוסגר זה ממשיכים בדברי רבן גמליאל, אָמַרְתִּי בְּאוֹתָהּ שָׁעָה: כַּמָּה גְּדוֹלִים דִּבְרֵי חֲכָמִים, שֶׁאָמְרוּ: מַיִם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם סוֹף מוּתֶּרֶת, מַיִם שֶׁאֵין לָהֶם סוֹף אֲסוּרָה. תַּנְיָא [שנויה ברייתא], אָמַר ר' עֲקִיבָא: פַּעַם אַחַת הָיִיתִי מְהַלֵּךְ בִּסְפִינָה, וְרָאִיתִי סְפִינָה אַחַת שֶׁמִּטָּרֶפֶת (שטובעת) בַּיָּם, וְהָיִיתִי מִצְטָעֵר עַל תַּלְמִיד חָכָם שֶׁבָּהּ, וּמַנּוּ [ומי היה זה] ר' מֵאִיר. כְּשֶׁעָלִיתִי לִמְדִינַת קַפּוֹטְקִיָא בָּא וְיָשַׁב וְדָן לְפָנַי בַּהֲלָכָה. אָמַרְתִּי לוֹ: בְּנִי, מִי הֶעֱלְךָ? אָמַר לִי: גַּל טְרָדַנִי (זרקני) לַחֲבֵרוֹ, וַחֲבֵרוֹ לַחֲבֵרוֹ, עַד שֶׁהִקִיאַנִי לַיַּבָּשָׁה. אָמַרְתִּי בְּאוֹתָהּ שָׁעָה: כַּמָּה גְּדוֹלִים דִּבְרֵי חֲכָמִים, שֶׁאָמְרוּ: שמַיִם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם סוֹף אִשְׁתּוֹ מוּתֶּרֶת, מַיִם שֶׁאֵין לָהֶם סוֹף"