דין רוב וקבוע ביוחסין ובכשרות

כללי היחס לספקות משמים בהכרעה של ספקות שונים, במסכת כתובות מביאה המשנה מקרה בו הסתפקו כיצד להתייחס למעמדה של נאנסת שלא ידוע מי אנסה, באותה עניין יש לדון מה יהיה דין ילד שנולד לנאנסת או לאישה שלא ידוע מי בועלה, מתוך מקרים אלו דנה הגמרא בכללי הכרעת הספקות בדיני כשרות ובדיני יוחסין ומגדירה את ההבדלים בניהם.
  
"משנה אָמַר ר' יוֹסֵי: מַעֲשֶׂה היה בְּתִינוֹקֶת (ילדה) שֶׁיָּרְדָה לְמַלְּאוֹת מַיִם מִן הָעַיִן(המעין) שליד העיר וְנֶאֶנְסָה, ולא ידעו מי אנסה. אָמַר ר' יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי: אִם רוֹב אַנְשֵׁי הָעִיר מַשִּׂיאִין בנותיהם לִכְהוּנָּה הֲרֵי זוֹ תִּינָּשֵׂא לִכְהוּנָּה, שיש לתלות שהאנס היה אחד מאנשי העיר הכשרים. ואף על פי שאנסה לא פסלה מן הכהונה.
  
גמרא אָמַר לֵיהּ [לו] רָבָא לְרַב נַחְמָן: ר' יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי שאָמַר כְּמַאן [כמי] כלומר, לפי איזו שיטה הוא הולך? אִי [אם] תאמר שהוא סבור כְּשיטת רַבָּן גַּמְלִיאֵל אם כן אֲפִילּוּ בְּרוֹב אנשי העיר פְּסוּלִין נַמִי מַכְשַׁר [גם כן מכשיר] רבן גמליאל. משום שסבור כי האשה היא בחזקת כשרות. וְאִי [ואם] כְּשיטת ר' יְהוֹשֻׁעַ הוא סבור אם כן אֲפִילּוּ בְּרוֹב כְּשֵׁרִים נַמִי פָּסֵיל [גם כן פוסל], שהרי הוא סבור שעד שאינה מוכיחה אחרת, יש לחשוש שנבעלה לפסול, אפילו כשאין הפסולים רוב. ולכאורה ר' יוחנן בן נורי חולק על שניהם! אָמַר לֵיהּ [לו] רב נחמן: הָכִי [כך] אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: בִּקְרוֹנוֹת שֶׁל צִיפּוֹרִי הָיָה מַעֲשֶׂה,כלומר, מעשה זה אירע ביום השוק, ובאו שיירות וקרונות לעיר ציפורי ליום השוק, וּכְדברי ר' אַמִי. שאָמַר ר' אַמִי: וְהוּא שֶׁבתוך כל אותן שיירות וקרונות הָיְתָה סִיעָה שֶׁל בְּנֵי אָדָם כְּשֵׁרִין עוֹבֶרֶת לְשָׁם, ומשום שגם רוב אנשי העיר שבה קרה המעשה היו כשרים וגם רוב האורחים שבאו מבחוץ היו כשרים יש איפוא לתלות בכשר.וּכְדברי ר' יַנַּאי, שאָמַר ר' יַנַּאי: נִבְעֶלֶת בִּקְרוֹנוֹת כְּשֵׁרָה לִכְהוּנָּה. ותוהים על הלשון: בִּקְרוֹנוֹת סָלְקָא דַּעְתָּךְ [עולה על דעתך]לומר שאשה נבעלת בקרונות שעושים בהם מסחר ברשות הרבים? אֶלָּא הכוונה היא לנִבְעֶלֶת בִּשְׁעַת קְרוֹנוֹת, כלומר, בשעה שבאות השיירות, וזו היא הכְּשֵׁרָה לִכְהוּנָּה. אֲבָל אם פֵּירַשׁ אֶחָד מִצִּיפּוֹרִי שהיה אדם אחד שברור לנו שהיה מן העיר ציפורי ואין אנו יודעים אם היה זה כשר או פסול, אף על פי שידוע שרוב אנשי העיר כשרים לכהונה, וּבָעַלאשה הַוָּלָד שְׁתוּקִי ופסול מספק, ואין הולכים אחר רוב אנשי העיר. כִּי הָא [כמוהלכה זו] דְּכִי אֲתָא [שכאשר בא] רַב דִּימִי מארץ ישראל לבבל, אָמַר בשם זְעֵירִי, שאָמַר בשם ר' חֲנִינָא, וְאָמְרִי לָהּ [ויש אומרים] את השמועה במישרין, אָמַר זְעֵירִי אָמַר ר' חֲנִינָא: הוֹלְכִין אַחַר רוֹב הָעִיר, וְאֵין הוֹלְכִין אַחַר רוֹב סִיעָה. שאפילו היו רוב אנשי סיעה הנודדת ממקום למקום כשרים, אין מכשירים את האשה שנבעלה לאחד מהם. על הלכה זו תוהים: כְּלַפֵּי לַיָּיא [לאן אתה פונה]?! כלומר, הדבר הוא היפוכה של הסברה, כי הלוא הָנֵי [אלה], אנשי השיירה נָיְידֵי [נודדים], וכלל בידינו שבניידים הולכים אחר הרוב ולא אחר המיעוט, וְהָנֵי [ואלה], אנשי העיר קְבִיעִי וְקָיְימִי [קבועים ועומדים], ולפי הכלל דנים אותם כמחצה על מחצה וכספק שקול! אֶלָּא,כך יש לפרש: הוֹלְכִין אַחַר רוֹב הָעִיר, וְהוּא דווקא במקרה דְּאִיכָּא [שיש] רוֹב סִיעָה של הזרים בַּהֲדָהּ [עמה, עם אנשי העיר] שגם הם כשרים, שאז יש לתלות בכשרים משני הצדדים, וְאֵין הוֹלְכִין אַחַר רוֹב הָעִיר גְּרֵידָתָא [בלבד] וְלֹא אַחַר רוֹב סִיעָה גְּרֵידָתָא [בלבד],וכגון כשהם רחוקים מן העיר. ומסבירים: מַאי טַעֲמָא [מה טעם] הדבר? גְּזֵרָה רוֹב סִיעָה אַטּוּ [משום] רוֹב הָעִיר.ותוהים: וְרוֹב הָעִיר נַמִי [גם כן] אִי דְּקָא אָזְלֵי אִינְהוּ לְגַבָּהּ [אםכשהם הולכים אליה], שהיא היתה מחוץ לעיר, ומישהו מאנשי העיר פרש והלך הלוא יש ללכת לפי הכלל: כָּל דְּפָרֵישׁ [שפורש] מֵרוּבָּא פָּרֵישׁ [מן הרוב הוא פורש], שיש לתלות שהוא מן הרוב ולא מן המיעוט, ומדוע נאמר שרוב אנשי העיר נחשב כספק שקול? לֹא צְרִיכָא [נצרכה] אלא במקרה דְּקָא אָזְלָא אִיהִי לְגַבַּיְיהוּ [שהלכה היא אליהם], כגון שהלכה אל תוך העיר, דַּהֲוָה לֵיהּ [שהיה לו, שנעשה] הספק בגדרקָבוּעַ במקומו, וְאָמַר ר' זֵירָא: כָּל ספק בדבר קָבוּעַ כְּמֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה דָּמֵי [נחשב] ואין הולכים אחר הרוב. לעצם ההלכה שואלים: וּמִי בָּעֵינַן תְּרֵי רוּבֵּי [והאם צריכים אנו שני "רוב"ים, פעמיים רוב] כדי להכריע כנגד המיעוט?וְהָתַנְיָא [והרי שנינו בברייתא]: היו בשוק אחד תֵּשַׁע חָנוּיוֹת, כּוּלָּן מוֹכְרוֹת בְּשַׂר שְׁחוּטָה (כשר), וְעוד חנותאַחַת מוֹכֶרֶת בְּשַׂר נְבֵלָה, וְלָקַח(קנה) בשר מֵאַחַת מֵהֶן וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ מֵאֵי זֶה מֵהֶן לָקַח סְפֵיקוֹ אָסוּר. ולפי הכלל שאמרנו, שאף על פי שיש רוב כשרים, כיון שהם קבועים הרי הספק נדון כמחצה על מחצה. וּבַנִּמְצָא, אם נמצא בשר בשוק ואין יודעים אם כשר הוא הַלֵּךְ אַחַר הָרוֹב, וכיון שרוב החנויות מוכרות בשר כשר, אף בשר זה כשר. וְכִי תֵּימָא [ואם תאמר] שמדובר כאן בְּמקרה שֶׁאֵין דַּלְתוֹת מְדִינָה (העיר) נְעוּלוֹת, וייתכן גם דְּקָא אָתֵי [שבא] לָהּ רוּבָּא [רוב] של בשר כשר מֵעָלְמָא [מן העולם, מן החוץ], וכגון שרוב החנויות מחוץ לעיר זו מוכרות בשר כשר, ומפני שמצרפים רוב חנויות שבעיר זו עם רוב הבשר שמבחוץ, שמא משום כך הכל כשר, והרי שאין להכשיר אלא כשיש פעמיים רוב וְהָא [והרי] אָמַר ר' זֵירָא: אַף עַל פִּי שֶׁדַּלְתוֹת מְדִינָה נְעוּלוֹת, הולכים אחר הרוב בנמצא. משמע שאין צריכים פעמיים רוב, ודי ברוב אחד! ומשיבים: מַעֲלָה עָשׂוּ בְּיוֹחֲסִין, שבשאר דברים, כגון בהלכות איסור והיתר ובדיני טריפות, די ברוב אחד, אבל בענייני יוחסין צריכים שיהיה רוב יותר גדול כדי לסמוך על כך שאשה שנבעלה על ידי איש כשר, מן הרוב נבעלה ולא מן המיעוט" (כתובות יד,ב-טו,א).