דעת רבי שמעון בדין קבוע

הגמרא במכת כתובות מסיקה שהכלל "כל קבוע כמחצה על מחצה דמי" נלמד מדין הזורק אבן. בדין זה למרות שהרוב יהודים אין להעניש את הזורק כיוון שהעומדים הם קבועים ואין להתחשב במקרה זה ברוב. התוספות בסוגיא בכתובות ובסוגיא בסנהדרין התקשו להבין לפי זה מנין רבי שמעון למד את הכלל הזה, הרי לדעתו גם אם כל הקבוצה היו יהודים לא היו מחשיבים את הזורק כרוצח. אם כן לא מוכח מדין זה שמתייחסים לקבוע כמחצה על מחצה. במסכת סנהדרין מוצאים התוספות מקרה בו גם לפי רבי שמעון הזורק יפטר רק מהטעם שכל קבוע כמחצה על מחצה דמי ואם כן גם לפי שיטתו לומדים את הכלל הזה מהסוגיא שלנו.
   
תוספות מסכת כתובות דף טו עמוד א
   
פרט לזורק אבן לגו - תימה דלר' שמעון קבוע מנא ליה? ואין לומר דמסקינן בפ' הנשרפין (סנהדרין דף עט. ושם) דרבי שמעון סבר כרבי דיליף נתינה נתינה ואייתר ליה וארב לו לקבוע, דאכתי לתנא דבי חזקיה מנא ליה קבוע דלית ליה דרבי דהא באין מתכוין פטור מממון.
  
תוספות מסכת סנהדרין דף עט עמוד א
  
וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי - מהכא נפקא לן בכל דוכתי כדאיתא פרק קמא דכתובות (ד' טו,א) ותימה רבי שמעון דלית ליה הך דרשה מנא ליה, ואין לומר משום דמסקינן רבי שמעון כרבי דיליף נתינה נתינה ואייתר ליה וארב לו לכל קבוע, דאכתי לתנא דבי חזקיה אליבא דרבי שמעון קשה מנא ליה כל קבוע? ועוד כיון דפטר ר"ש אפילו בכולם ישראלים עד שיאמר לפלוני אני מתכוין לא שייך למידרשיה כלל! ויש לומר דיש לפרש לרבי שמעון בתשעה ישראלים וחד כותי ואמר לאותו שעומד שם אני מתכוין דמפטר מטעם כל קבוע מוארב לו וכי האי גוונא אם כולם ישראלים חייב.