אוצרותיו של נקדימון

נקדימון מעמיד את כספו לטובת אנשי ירושלים

בסוגיות העוסקות בהשתלשלות האירועים בחורבן בית שני מסופר על תקופת המצור שהייתה בירושלים. בתקופה זו היו בירושלים שלושה עשירים, אחד מהם נקדימון. אוצרותיהם היו יכולים לפרנס את תושבי ירושלים משך שנים ארוכות, אך קנאי ירושלים שרצו להגיע לעימות עם הרומאים בכל מחיר שרפו את אוצרות המזון וההספקה שלהם.

"שְׁדַרֵיהּ עִילָּוַיְיהוּ [שלח עליהם] את אַסְפַּסְיָינוּס קֵיסָר. אֲתָא, צַר עֲלָהּ תְּלָת שְׁנֵי [בא, צר עליה על ירושלים שלוש שנים].הָווּ [היו] בָּהּ, בירושלים, הָנְהוּ תְּלָתָא עֲתִירֵי [שלושה עשירים אלה]:נַקְדִּימוֹן בֶּן גּוּרְיוֹן, וּבֶן כַּלְבָּא שָׂבוּעַ, וּבֶן צִיצִית הַכְּסָת. ומסבירים את שמותיהם: נַקְדִּימוֹן בֶּן גּוּרְיוֹן שֶׁנָּקְדָה לוֹ חַמָּה בַּעֲבוּרוֹ,כמסופר, שזרחה לו השמש שלא בזמנה כדי להצילו מהפסד גדול. בֶּן כַּלְבָּא שָׂבוּעַ כך קראו לו, שֶׁכָּל הַנִּכְנָס לְבֵיתוֹ כְּשֶׁהוּא רָעֵב כְּכֶלֶב, יוֹצֵא כְּשֶׁהוּא שָׂבֵעַ. בֶּן צִיצִית הַכְּסָת שֶׁהָיְתָה צִיצִתוֹ נִגְרֶרֶת עַל גַּבֵּי כְסָתוֹת,שלא היה הולך ברחוב על הארץ אלא היו שמים לפניו כסתות. אִיכָּא דְּאָמְרִי [יש שאומרים]: שֶׁהָיְתָה כְּסָתוֹ מוּטֶּלֶת בֵּין גְּדוֹלֵי רוֹמִי, שהיה יושב ביניהם. ועשירים אלה התנדבו לעזור, חַד [אחד] מהם אָמַר לְהוּ [להם]: אֲנָא זָיְינָא לְהוּ בְּחִיטֵּי וְשַׂעֲרֵי [אני אזון אותם, את בני העיר, בחיטים ושעורים], וְחַד [ואחד] אָמַר לְהוּ [להם]:אני אזון אותם בִּדְחַמְרָא וּבִדְמִלְחָא וּמִשְׁחָא [ביין ובמלח ובשמן], וְחַד [ואחד] אָמַר לְהוּ [להם]: בִּדְצִיבֵי [בעצים]שאספק לכולם. ומעירים: וְשַׁבְּחוּ רַבָּנַן לִדְצִיבֵי [ושיבחו חכמים את זה שנתן עצים] שזו הוצאה גדולה מאד. שרַב חִסְדָּא כָּל אַקְלִידֵי הֲוָה מָסַר לְשַׁמָּעֵיהּ [כל המפתחות של ביתו היה מוסר לשמשו], בַּר מִדְּצִיבֵי [חוץ מהמפתח של מחסן העצים] שחשב שהוא חשוב ביותר. דְּאָמַר [שכן היה אומר] רב חסדא: אַכְלְבָא דְּחִיטֵּי בָּעֵי שִׁיתִּין אַכְלְבֵי דְּצִיבֵי [מחסן אחד של חיטים צריך ששים מחסנים של עצים] כדי לאפות אותם כראוי.הֲוָה לְהוּ לְמֵיזָן עֶשְׂרִים וְחַד שַׁתָּא [היה להם במחסניהם מזון כדי לזון את הנצורים עשרים ואחת שנים]. הָווּ בְּהוּ הָנְהוּ בִּרְיוֹנֵי [היו בהם, באנשי ירושלים, בריונים], אָמְרוּ לְהוּ רַבָּנַן [להם חכמים]: נֵיפּוֹק וְנַעֲבֵיד שְׁלָמָא בַּהֲדַיְיהוּ [נצא ונעשה שלום איתם, עם הרומאים]. לֹא שְׁבַקִינְהוּ [הניחו להם]. אָמְרוּ לְהוּ [להם] הבריונים: נֵיפּוֹק וְנַעֲבֵיד קְרָבָא בַּהֲדַיְיהוּ [נצא ונעשה מלחמה איתם], אָמְרוּ לְהוּ רַבָּנַן [להם חכמים]: לֹא מִסְתַּיְּיעָא מִילְּתָא [יסתייע הדבר] ומוטב שנחכה עד שיסור המצור. קָמוּ קְלָנְהוּ לְהָנְהוּ אַמְבָּרֵי דְּחִיטֵּי וְשַׂעֲרֵי, וַהֲוָה כַּפְנָא [עמדו הבריונים שרפו את המחסנים הללו של החיטים והשעורים, ונהיה רעב] ועשו זאת כדי להכריח את האנשים לצאת למלחמה" (בבלי גיטין נו,א).