דף מקורות

מסכת תענית דף יט,ב ת"ר, פעם אחת עלו כל ישראל לרגל לירושלים ולא היה להם מים לשתות, הלך נקדימון בן גוריון אצל הגמון אחד, אמר לו הלויני שתים עשרה מעיינות מים לעולי רגלים ואני אתן לך שתים עשרה עינות מים ואם איני נותן לך, הריני נותן לך שתים עשרה ככר כסף וקבע לו זמן.

כיון שהגיע הזמן ולא ירדו גשמים, בשחרית שלח לו: שגר לי או מים או מעות שיש לי בידך, שלח לו: עדיין יש לי זמן כל היום כולו שלי הוא, בצהרים שלח לו: שגר לי או מים או מעות שיש לי בידך, שלח לו: עדיין יש לי שהות ביום, במנחה שלח לו: שגר לי או מים או מעות שיש לי בידך, שלח לו: עדיין יש לי שהות ביום, לגלג עליו אותו הגמון, אמר, כל השנה כולה לא ירדו גשמים ועכשיו ירדו גשמים? נכנס לבית המרחץ בשמחה, עד שהאדון נכנס בשמחתו לבית המרחץ, נקדימון נכנס לבית המקדש כשהוא עצב, נתעטף ועמד בתפלה, אמר לפניו: רבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך שלא לכבודי עשיתי ולא לכבוד בית אבא עשיתי אלא לכבודך עשיתי, שיהו מים מצויין לעולי רגלים, מיד נתקשרו שמים בעבים וירדו גשמים עד שנתמלאו שתים עשרה מעינות מים והותירו, עד שיצא אדון מבית המרחץ נקדימון בן גוריון יצא מבית המקדש, כשפגעו זה בזה, אמר לו: תן לי דמי מים יותר שיש לי בידך, אמר לו: יודע אני שלא הרעיש הקב"ה את עולמו אלא בשבילך, אלא עדיין יש לי פתחון פה עליך שאוציא ממך את מעותיי שכבר שקעה חמה וגשמים ברשותי ירדו, חזר ונכנס לבית המקדש, נתעטף ועמד בתפלה ואמר לפניו: רבונו של עולם, הודע שיש לך אהובים בעולמך, מיד נתפזרו העבים וזרחה החמה, באותה שעה אמר לו האדון: אילו לא נקדרה החמה היה לי פתחון פה עליך שאוציא ממך מעותיי. תנא, לא נקדימון שמו אלא בוני שמו ולמה נקרא שמו נקדימון? שנקדרה חמה בעבורו.

גיטין דף נו,א הוו בה הנהו תלתא עתירי, נקדימון בן גוריון ובן כלבא שבוע ובן ציצית הכסת, נקדימון בן גוריון, שנקדה לו חמה בעבורו, בן כלבא שבוע שכל הנכנס לביתו כשהוא רעב ככלב יוצא כשהוא שבע, בן ציצית הכסת שהיתה ציצתו נגררת על גבי כסתות, איכא דאמרי, שהיתה כסתו מוטלת בין גדולי רומי, חד אמר להו: אנא זיינא להו בחיטי ושערי וחד אמר להו: בדחמרא ובדמלחא ומשחא וחד אמר להו: בדציבי ושבחו רבנן לדציבי, דרב חסדא כל אקלידי הוה מסר לשמעיה בר מדציבי, דאמר רב חסדא: אכלבא דחיטי בעי שיתין אכלבי דציבי, הוה להו למיזן עשרים וחד שתא, הוו בהו הנהו בריוני, אמרו להו רבנן: ניפוק ונעביד שלמא בהדייהו, לא שבקינהו, אמרו להו: ניפוק ונעביד קרבא בהדייהו, אמרו להו רבנן: לא מסתייעא מילתא, קמו קלנהו להנהו אמברי דחיטי ושערי והוה כפנא.

כתובות דף סו,ב מעשה ברבן יוחנן בן זכאי שהיה רוכב על החמור והיה יוצא מירושלים והיו תלמידיו מהלכין אחריו, ראה ריבה אחת שהיתה מלקטת שעורים מבין גללי בהמתן של ערביים, כיון שראתה אותו, נתעטפה בשערה ועמדה לפניו, אמרה לו: רבי, פרנסני, אמר לה: בתי מי את? אמרה לו: בת נקדימון בן גוריון אני, אמר לה: בתי, ממון של בית אביך היכן הלך? אמרה לו: רבי, לא כדין מתלין מתלא בירושלים, מלח ממון חסר? ואמרי לה חסד, ושל בית חמיך היכן הוא? אמרה לו: בא זה ואיבד את זה, אמרה לו: רבי, זכור אתה כשחתמת על כתובתי? אמר להן לתלמידיו: זכור אני כשחתמתי על כתובתה של זו והייתי קורא בה אלף אלפים דינרי זהב מבית אביה חוץ משל חמיה. בכה רבן יוחנן בן זכאי ואמר אשריכם ישראל בזמן שעושין רצונו של מקום אין כל אומה ולשון שולטת בהם ובזמן שאין עושין רצונו של מקום מוסרן ביד אומה שפלה ולא ביד אומה שפלה אלא ביד בהמתן של אומה שפלה. ונקדימון בן גוריון לא עבד צדקה? והתניא, אמרו עליו על נקדימון בן גוריון כשהיה יוצא מביתו לבית המדרש כלי מילת היו מציעין תחתיו ובאין עניים ומקפלין אותן מאחריו, איבעית אימא לכבודו הוא דעבד ואיבעית אימא כדבעי ליה למיעבד לא עבד כדאמרי אינשי לפום גמלא שיחנא.

מהרש"א מסכת תענית: הלך נקדימון בן גוריון אצל הגמון אחד וכו' שהיה זה קרוב לחורבן הבית שהיה ידם של נכרים תקפה ואמר שהלווה ממנו י"ב מעיינות מים, נקט מספר זה שהיה סומך על זכות כלל ישראל, י"ב שבטים, כמו שכתוב בהם "ושם י"ב עיינות מים וכו'" ואם לא, שלא יהיה זכותם, הואיל בזה ליתן לו י"ב כיכרי כסף פדיון נפש י"ב שבטים. וקבע לו זמן. בשחרית שלח לו שגר לי או מים וכו' כשהתנו מתחילה היו קובעים להם זמן להחזיר הלוואה עד אותו יום שקבעו. והיה הגמון אומר דעד אותו יום ולא עד בכלל ולכך שיגר לו לשחרית של אותו יום ולא שיגר לו בלילה שלפניו שלפי דעת האומות שהלילה הולכת אחר יום העבר והשיב לו נקדימון דגם כל היום שלי הוא משום דעד ועד בכלל כאמר. ושוב שלח לו בצהריים: אפשר דלפי דעתו כיוון דהדבר מוכרע עם ההוא יום בכלל דעד ועד בכלל ואם עד ועד אינו בכלל יהיה עד חצי היום בכלל ומהצהריים ואילך אינו בכלל. והשיב לו עדיין יש לי שהות דעד ועד בכלל , כל היום.