חומרת השבועה - מקורות שונים

על פי הסוגיא הטעם שבגללו נמנעו להשביע בבית הדין הוא החומרה הגדולה של השבועה והעונש החמור שלה עד כדי פגיעה קטלנית בנשבע ובמשפחתו. עיקרון זה עולה גם ממקורות שונים נוספים.

ויקרא רבה פרשת ויקרא פרשה ו סימן ג

גופא אל תהי שבועת שוא קלה בעיניך ... אמר רב אייבו מפני מה משביעין האדם בספר תורה ומביאין לפניו נודות נפוחים לומר אתמול היה הנוד הזה מלא גידים ועצמות ועכשיו הוא רק מכלן כך המשביע לחבירו לשקר סוף שיצא ריקם מכל ממונו.

רבי אסא אמר על שקר ר' יונה אמר אפי' על אמת, רבי ינאי הוה יתיב ודריש על הדא דר' יונה אמר רבי סימון אין מוסרין את השבועה למי שהוא חשוד על השבועה ואין נותנין את השבועה למי שהוא רץ אחר השבועה ...

שבועת ה' תהיה בין שניהם, שאינה זזה מבין שניהם אם המשביע משביע על שקר סופה לצאת עליו ואם הנשבע נשבע על שקר סופה לצאת עליו.

עובדא הוה בחדא איתתא דעלת למילש גבי מגירתא והוו ציירין בשושיפה תלתא דנרי נסבתהון ויהבת יתהון על גבי סודרא איגבלון בלישה אפה פיתא ואזלה לה אמר לה בעלה הב לי תלתא דינרים אזלת בעיא להון גבי מגירתא אמר ליה דלמא חמית לי הלין תלת דינרין הוויין לההיא מגירתא תלתא בנין אמרה לה תקברנה ההיא איתתא ברא אי היא ידעה בהון גרמון חובין וקברתיה אמרה אילולי דההיא איתתא חשידה בהון לא הוה קברה ליה אזלה ואמרה לה דלמא חמית לי להלין דינרים אמרה ההיא איתתא תקבור בנה אחרינא אי היא ידעה בהון גרמון חוביא ומית ברא אחרינא זמן אוחרן אמרה לה דלמא חמית לי הלין דינרין אמרה תקבור ההיא איתתא ברא תליתאה אי היא ידעה בהון גרמון חובין וקברתיה אמר לה בעלה לית אנת אזיל למנחמה להדא מגירתיך נסבת תרין עגולין דפיתא ואזלת מנחמת יתה כיון דקצון עגולה נפקון הלין תלת דינרי מינה הדא דברייתא אמרין בין זכאי בין חייב לידי מומי לא תעול.

ובאה אל בית הגנב ואל בית הנשבע בשמי לשקר ולנה בתוך ביתו וכלתו [ואת] עציו [ואת] אבניו אמר רב שמואל בר נחמן מלאכי חבלה אין להם קפיצין שנאמר משוט בארץ ומהתהלך בה ברם הכא ולנה בתוך ביתו.

אמר רב אבא בר כהנא דברים שאין האש שורפן שבועת שוא מכלתן דרכה של אש לאכול עצים שמא אבנים ברם הכא וכלתו את עציו ואת אבניו.

תלמוד ירושלמי מסכת שבועות פרק ו הלכה ה

רבי אילא בשם רבי יסא ביורשיו היא מתני' בין שניהם אינה זזה מבין שניהם לעולם אם המשביע משביע לשקר סוף לצאת עליו אם הנשבע נשבע לשקר סוף לצאת עליו. מאי טעמא [זכריה ה ד] הוצאתיה נאם ה' צבאות ובאה אל בית הגנב ואל בית הנשבע בשמי לשקר וגו'. א"ר שמואל בר נחמן מלאכי חבלה אין להן קפיצין ומה טעמא [איוב א ז] משוט בארץ ומתהלך בה ברם הכא וכלתו את עציו ואת אבניו. בא וראה דברים שאין האש שורפן שבועת שוא מכלתן ר' יונה אמר על שקר ר' יוסי אומר אף על האמת. חגיי דריש כהדא דר' יוסי עובדא הוה בחדא איתא דאזלת מיערוך גב חבירתה והוה קטיר בשיטיה דקולסיתה תרין דינרין נפלו לה ואיערכו גו עיגולא הפכת בעייא להו גו ביתא ולא אשכחתון. חזרת לגבה אמרה לה הבי לי ב' דינרין דנפיל לי גו ביתיך אמרה לה לא ידענא אי ידעה בהו תיקבור ברה קברתיה. מי עלון מיקבריא שמעת קלא אמרה אילולא דהות ידעה בהון לא קברתיה. אמרה אין ידעה בהון היא איתא תקבור ברא חורנה קברתיה. עלין מנחמתא וקצון חד עיגול ואשכחון תרין דינרייא עריכין גו עיגולא הדא מילת' אמרה בין זכיי בין חייב לשבועה לא תיעול.