דף מקורות

מודה רב בקופצת – שני סיפורים תלמודיים על מעורבות נשים בפסיקת ההלכה

תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף לד, ע"ב :

משנה:אין אלמנה נפרעת מנכסי יתומים אלא בשבועה. נמנעו מלהשביעה - התקין ר"ג הזקן שתהא נודרת ליתומים כל מה שירצו וגובה כתובתה. העדים חותמין על הגט מפני תיקון העולם והלל התקין פרוזבול מפני תיקון העולם:

(העדים חותמים - גט שלא חתמו עליו עדים, אלא שנמסר לאשה בפני עדים, הריהו גט כשר להינשא בו לכתחילה, לפי שהעדים שבפניהם נמסר הגט לאשה הם הכורתים את קשר האישות שבין הבעל לאשתו, ואילו חתימת העדים על הגט אינה אלא מפני תיקון העולם, שחוששים שמא ימותו העדים שבפניהם נמסר הגט, או ילכו למדינת הים, ויבוא הבעל ויערער על הגט שהוא מזויף, הלכך התקינו חכמים שיחתמו עדים על הגט, שאם יערער הבעל, יתקיים הגט בחותמיו).

שם, דף לה, ע"א:

נמנעו מלהשביעה: מ"ט? אילימא משום דרב כהנא, דאמר רב כהנא ואמרי לה אמר רב יהודה אמר רב: מעשה באדם אחד בשני בצורת שהפקיד דינר זהב אצל אלמנה והניחתו בכד של קמח ואפאתו בפת ונתנתו לעני. לימים, בא בעל הדינר ואמר לה: "הבי לי דינרי" אמרה ליה: "יהנה סם המות באחד מבניה של אותה אשה אם נהניתי מדינרך כלום" אמרו: לא היו ימים מועטין עד שמת אחד מבניה. וכששמעו חכמים בדבר אמרו מה מי שנשבע באמת כך, הנשבע על שקר על אחת כמה!

שם, דף לה, ע"א:

אמר רב יהודה אמר ר' ירמיה בר אבא: רב ושמואל דאמרי תרוייהו: "לא שנו אלא בב"ד אבל חוץ לבית דין משביעין אותה". איני? והא רב לא מגבי כתובה לארמלתא? קשיא. בסורא מתנו הכי, בנהרדעא מתנו הכי: "אמר רב יהודה אמר שמואל:'לא שנו אלא בבית דין, אבל חוץ לב"ד משביעין אותה', ורב אמר: 'אפי' חוץ לב"ד נמי אין משביעין אותה' ". רב לטעמיה דרב לא מגבי כתובה לארמלתא. וליאדרה וליגבייה?! בשני דרב קילי נדרי.

ההיא דאתאי לקמיה דרב הונא (מעשה באשה אלמנה שבאה לפני רב הונא על מנת שיפרע כתובתה מהיתומים) אמר לה: "מה אעביד ליך דרב לא מגבי כתובה לארמלתא?" (מה אעשה לך, והרי רב לא היה מגביה כתובה לאלמנה!) אמרה ליה: "מידי הוא טעמא? (מה טעמו שלא הגביה כתובה לאלמנה?) אלא דלמא נקיטנא מידי מכתובתי(שמא לקחתי משהו מכספי כתובתי) חי ה' צבאות אם נהניתי מכתובתי כלום! אמר רב הונא: מודה רב בקופצת.

ההיא דאתאי לקמיה דרבה בר רב הונא. (מעשה באשה אלמנה שבאה לפני רבה בנו של רב הונא) אמר לה: "מאי אעביד ליך, דרב לא מגבי כתובה לארמלתא, ואבא מרי לא מגבי כתובה לארמלתא" אמרה ליה: "הב לי מזוני" (תן לי אם כך מזונות מנכסי בעלי כל עוד אינני נשאת לאחר) אמר לה: "מזוני נמי לית ליך" (מזונות גם כן אין לך) דאמר רב יהודה אמר שמואל: 'התובעת כתובתה בב"ד אין לה מזונות' " אמרה ליה: אפכוה לכורסיה (שיתהפך כיסאו) כבי תרי עבדא לי (הוא פוסק לי כשתי שיטות חלוקות) הפכוה לכורסיה ותרצוה (הפכו את הכסא והעמידוהו) ואפילו הכי לא איפרק מחולשא.

אמר ליה רב יהודה לרב ירמיה ביראה (מבירי): אדרה בב"ד ואשבעה חוץ לב"ד, וליתי קלא וליפול באודני (ושיבוא הקול ויפול באזניי) דבעינא כי היכי דאעביד בה מעשה.

רש"י: חפץ אני שישמע הקול באזני, שהוגבה כתובה בימי, כשמואל רבי, להוציא מלבן של תלמידיו של רב, כגון רב הונא ובית דינו, שלא היו מגבין כתובות לאלמנה.

רבן גמליאל הזקן - תנאבדור הראשון לתנאי, נשיא הסנהדרין בשנים10-50לסה"נ בערך. נכד להלל הזקן היה הראשון שנקרא בתואר "רבן", והתוספת "הזקן" באה להבדילו מנכדו,רבן גמליאל דיבנה.

רבן גמליאל הזקן התקין כמה תקנות, כמה מהן בענייניגיטין ו"מפני תיקון העולם", ביניהן:

  • אישה רשאית להינשא, ואיננה נחשבתעגונהגם במקרה שעד אחד בלבד מעיד על מות בעלה. (משנה יבמות טז, ז).
  • הבעל, ששלח גט לאשתו, לא יוכל לכנס בית דין שלא בפני האשה או השליח (שנשלח למסור לה את הגט), ולבטל בפניהם את הגט קודם שהגיע לידי האשה, (משנה גיטין ד, ב)
  • בכתיבת שמות האיש והאשה בגט - יש לדאוג שלא ייווצר בלבול בעקבות שינוי שמם של האיש והאשה, ושמותיהם ייכתבו באופן ברור ומוחלט ("איש פלוני וכל שם שיש לו", משנה גיטין ד, ב).

שמואל - סוף מאה שנייהותחילת מאה שלישית לספירה.נהרדעא.אמוראמפורסם בן הדור הראשון של אמוראיבבל, ומנהיג הקהילה היהודית בנהרדעא. שותפו להנהגת יהדות בבל ולעיון התלמודי,רב, הגיע מארץ ישראללבבל בראשית המאה השלישית.

רב- רבי אבא בר איבו, שנודע בתלמודבכינוי הסתמירב, ומכוּנה גםאבא אריכא כנראה בגלל קומתו הגבוהה היה מחשובי האמוראים. חי ופעל בדור הראשון לאמוראיבבל. מייסדישיבת סורא. עלה לארץ ישראלכדי להשלים בה את לימודיו בישיבותשלציפוריוטבריה. נזכר פעמים רבות בתלמודבמחלוקותיו עםשמואל.

רב הונא - מאה שלישית לספירה. מגדוליאמוראיבבלבדור השני של התקופה. מוזכר מאות פעמים בתלמוד הבבליוהירושלמי. נחשב לגדול תלמידירב, והחליף אותו בראשותישיבת סוראבמשך כ-40 שנה.

  • רמב"ם, הלכות אישות פרק יח, א:אלמנה ניזונת מנכסי יורשין כל זמן אלמנותה, עד שתיטול כתובתה; ומשתתבע כתובתה בבית דין, אין לה מזונות.

תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף כב, ע"א:

משנה: האשה שאמרה: "אשת איש הייתי וגרושה אני" - נאמנת, שהפה שאסר הוא הפה שהתיר ואם יש עדים שהיתה אשת איש והיא אומרת: "גרושה אני" אינה נאמנת. אמרה: "נשביתי וטהורה אני" - נאמנת,שהפה שאסר הוא הפה שהתיר ואם יש עדים שנשבית והיא אומרת: "טהורה אני" אינה נאמנת, ואם משנשאת באו עדים הרי זו לא תצא:

דף כג, ע"א:

הני שבוייתא דאתיין לנהרדעא אותיב אבוה דשמואל נטורי בהדייהו(מעשה בשבויות שנפדו ובאו לנהרדעא, והושיב אביו של שמואל שומרים עליהן שישמרו עליהן שלא יתייחדו עם גברים) א"ל שמואל: ועד האידנא מאן נטרינהו (ועד עתה מי שמר עליהן?) א"ל: אילו בנתך הווין מי הוית מזלזל בהו כולי האי?(אם הן היו בנותיך האם היית מזלזל בהן כל כך?) הואי (קהלת י, ה)"כשגגה שיוצא מלפני השליט" ואישתביין בנתיה דמר שמואל(ונשבו בנותיו של מר שמואל) ואסקינהו לארעא דישראל (והעבירו אותן השובים לארץ ישראל) אוקמן לשבויינהו מאבראי ועיילי לבי מדרשא דר' חנינא (העמידו את שוביהן בחוץ וונכנסו לבית המדרש של ר' חנינא). הא אמרה: "נשביתי וטהורה אני", והא אמרה: "נשביתי וטהורה אני". שרינהו (התירו אותן להינשא אפילו לכהן) סוף עול אתו שבויינהו (לבסוף, נכנסו ובאו שוביהם). אמר רבי חנינא: בנן דמוריין אינון (בנות של מורי הלכה הן) איגלאי מילתא דבנתיה דמר שמואל הווין (נתגלה העניין שהן בנותיו של שמואל). אמר ליה רבי חנינא לרב שמן בר אבא [שהיה כהן]: פוק איטפל בקרובותיך (צא והתחתן עם אחת מהן) אמר ליה לרבי חנינא: והאיכא עדים במדינת הים? (הרי יתכן ויש עדים שידעו שהן נשבו?) [אמר לו ר' חנינא]: השתא מיהת ליתנהו קמן? עדים בצד אסתן ותאסר? (עכשיו על כל פנים אינם לפנינו, עדים בצד צפון ותאסר האשה בגללם?)