פרשת העיבור - דף מקורות

בע"ה

"פרשת העיבור" – תפילתו התמוהה של ר' יהושע

משנה מסכת ברכות פרק ד

רבן גמליאל אומר בכל יום מתפלל אדם שמונה עשרה

רבי יהושע אומר מעין שמונה עשרה

ר' עקיבא אומר אם שגורה תפלתו בפיו יתפלל שמונה עשרה ואם לאו מעין י"ח.

רבי אליעזר אומר העושה תפלתו קבע אין תפלתו תחנונים

רבי יהושע אומר המהלך במקום סכנה מתפלל תפלה קצרה אומר: הושע השם את עמך את שארית ישראל בכל פרשת העבוריהיו צרכיהם לפניך בא"י שומע תפלה.


תלמוד בבלי מסכת ברכות דף כט עמוד ב

מאי פרשת העבור?

אמר רב חסדא אמר מר עוקבא: אפילו בשעה שאתה מתמלא עליהם עברה כאשה עוברה - יהיו כל צרכיהם לפניך.

איכא דאמרי, אמר רב חסדא אמר מר עוקבא: אפילו בשעה שהם עוברים על דברי תורה - יהיו כל צרכיהם לפניך.

ברכות כט, ע"ב, כ"י אוקספורד 366

מאי פרשת העיבור

אמ' רב חסדא אמ' מר עוקבאפרשת עוברי דרכי'

ואמ' רב חסדא אמ' מר עוקבאאפי' בשעה שישראל עוברים על תורתך יהיו צורכיה' לפניך

איכא דאמרי אמ' רב חסדא אמ' מר עוקבא אפי' בשעה שישראל עוברי' לפניך על דברי תורה ואתה מלא עליהם עברה כאשה עוברה יהיו צרכיהם לפניך


תלמוד ירושלמי מסכת ברכות פרק ד דף ח טור ב /ה"ד

רבי אחא בשם רבי אסא כל מה ששליח ציבור עובר לפני התיב' ותובע צרכי עמך לפניך

ויקרא רבה (וילנא) פרשה יט

ר' יוחנן בשם רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר ומה אם האשה הזו על ידי שפירשה שנים שלשה ימים התורה קורא אותה נדה אנו שפירשנו מבית חיינו ומבית קדשנו ותפארתנו כמה ימים וכמה שנים כמה קיצים וכמה עיבורים על אחת כמה וכמה.

 


הלשון והספר, נ"ה טור-סיני, עמוד 277

ישראל פירשו מבית חייהם כמה קיצים וכמה עיבורים. כמה קיצים חישבו וכמה עיבורים עיברו כדי להגיע לקץ, לעיבור האמיתי, לזמן ביאת הגואל. אבל קץ זה ועיבור זה גם הוא פרש מהם, והתרחק מהם עיבור אחר עיבור. זאת בלי ספק "פרשת העיבור"... ריחוק קץ הגאולה, זמן פרישת ישראל מבית חייהם, ממקום תפארתם. ועל סכנה זו מדבר בעיקר ר' יהושע כשהוא אומר: "המהלך במקום הסכנה מתפלל תפילה קצרה". כלומר: במקום שצוררי ישראל שולטים בו, במקום השמד... הואיל ואין היהודי יכול להתפלל שם את תפילתו כדין... על כן מצטדק הוא בפני בוראו ואומר: בפרישת הקץ, בפרשת העיבור אנו חיים, ובידי צוררים ומשמידים אנו נתונים, ואם אין ביכולתנו למנות לפניך את צרכי עמך המרובים, הרי אתה ה' ידעת את כולם".

פירושים וחידושים בירושלמי – ר' לוי גינצבורג, חלק ד, עמ' 349

ומה שנראה לנו ש"עבור" (או עיבור) הוא על משקל ילוד, גיבור, ניפול (זה האחרון רק במשנה ולא במקרא) ודומיהן ומשמעו עובר דרכים. שכן הצורה הזאת "קטול" מציינת פעולה תמידית ורגילית, ולפי זה אין צורך בכל הדחוקים שנדחקו בהם בעלי הלשון. ואמרו במשנה שהמהלך במקום סכנה, הוא מתפלל בראשונה על הצבור ואומר "הושע את עמך את ישראל", ומוסיף ואומר: "בכל פרשת העבור יהיו צרכיהם לפניך", ופרושו - שכל בקשה ובקשה פרטית של עוברי דרכים – זה מתפלל שינצל מליסטיס וזה מתפלל שלא יפגעו בו חיות רעות – תבוא לפניך ותעשה צרכיהם ותמלא משאלותם.

קונטרס "עוללות" – ר' ראובן מרגליות, עמ' 64

אבל מלכות הרשעה שחפצה להוציא מידי נשיאי ישראל את השלטון על האומה אחרי שבידם היתה לקבוע חדשים ולעבר שנים, גזרה כפעם בפעם על החודש. גם שלוחי הבית דין שהלכו להודיע בתפוצות מתי נקבע החודש היו אז בסכנה... וראה ראש דברי שי״ר (טהארן תרל״ז) אות לא, שביאר בזה המשנה בברכות, כח ע״ב: ההולך במקום סכנה מתפלל תפלה קצרה ואומר הושע ה׳ את עמך שארית ישראל בכל פרשת העיבור ויהיו צרכיהם לפניך ברוך אתה ה׳ שומע תפלה. שמטבעת תפלה זו נתיסדה בשביל השלוחים להודיע פרשת העיבור (ולהסתיר ענינה פרשוה אז בענין אחר) לאשר זו היתה דרך סכנה.

משנה, ברכות פרק ד, כתב יד קויפמן

ויקרא רבה (מרגליות) פרשה כ ד"ה [ד] ר' יודן

כיצד הייתה תפילתו שלכהן גדול ביום הכיפורים בצאתו מן המקדש, אומר יהי רצון מלפניך שתהא שנה גשומה שחונה טלולה, שנת רצון שנת נדבה שנת זול שנת שובע שנת משא ומתן ואל יצטרכו עמך בית ישראל אילו לאילו ואל יגביהו שררה עמך ישראל אילו לאילו ואל תפנה אל תפילת עוברי דרכים.