אבא חליקיה פועל צדק

במסכת מכות מאופיינים דמויות שונות כדמויות המזוהות עם המידות המתוארות בתהלים פרק טו, אחד שהם הוא אבא חלקיה המזוהה עם המידה "פועל צדק".
 
"מִזְמוֹר לְדָוִד [ה'] מִי יָגוּר בְּאָהָלֶךָ מִי יִשְׁכּן בְּהַר קָדְשֶׁךָ. הוֹלֵךְ תָּמִים וּפוֹעֵל צֶדֶק וְדבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ. לֹא רָגַל עַל לְשׁנוֹ לֹא עָשָׂה לְרֵעֵהוּ רָעָה וְחֶרְפָּה לֹא נָשָׂא עַל קְרבוֹ. נִבְזֶה בְּעֵינָיו נִמְאָס וְאֵת יִרְאֵי ה' יְכַבֵּד נִשְׁבַּע לְהָרַע וְלֹא יָמִר. כַּסְפּוֹ לֹא נָתַן בְּנֶשֶׁךְ וְשׁחַד עַל נָקִי לֹא לָקָח עשֵׂה אֵלֶּה לֹא יִמּוֹט לְעוֹלָם" (תהלים פרק טו), ומנויות פה אחת עשרה מידות שבזכותן זוכה אדם לחיי העולם. ומפרטים: "הוֹלֵךְ תָּמִים"זֶה הנוהג כאַבְרָהָם, דִּכְתִיב [שנאמר] בו באברהם "הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים"(בראשית יז, א). "פּוֹעֵל צֶדֶק"כְּגוֹן אַבָּא חִלְקִיָּהוּ, שעבד כפועל ולא ביטל ממלאכתו אפילו כדי לומר "שלום", שהוא פועל צדק. "וְדוֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ" כְּגוֹן רַב סָפְרָא, שבא אליו אדם לקנות דבר בשעה שהיה קורא קריאת שמע, והוא הסכים להצעה בלבו אלא שלא יכול היה לדבר בשפתיו. ואותו אדם חשב שרב ספרא אינו מרוצה במחיר והוסיף עליו, אבל רב ספרא מכר לו כפי שקיבל עליו מתחילה בלבו. "לֹא רָגַל עַל לְשׁנוֹ" זֶה יַעֲקב אָבִינוּ, שלא רצה להטעות את אביו, כדי לקבל את הברכות, דִּכְתִיב [שנאמר] "אוּלַי יְמֻשֵּׁנִי אָבִי וְהָיִיתִי בְעֵינָיו כִּמְתַעְתֵּעַ" (בראשיתד כז, יב). "לֹא עָשָׂה לְרֵעֵהוּ רָעָה" הכוונה היא לאדם שֶׁלּא יָרַד לְאוּמָּנוּת חֲבֵירוֹלהתחרות בו שלא כדין. "וְחֶרְפָּה לֹא נָשָׂא עַל קְרבוֹ" זֶה הַמְקָרֵב אֶת קְרוֹבָיו, ואינו מרחקם מפני שמתבייש בהם. "נִבְזֶה בְּעֵינָיו נִמְאָס"זֶה חִזְקִיָּהוּ הַמֶּלֶךְ שֶׁגֵּירֵר עַצְמוֹת אָבִיו הרשע, אחז, בְּמִטָּה שֶׁל חֲבָלִים כשהביאו לקבורה, שנבזה בעיניו היה מי שנמאס לה'. "וְאֶת יִרְאֵי ה' יְכַבֵּד" זֶה יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁהָיָה רוֹאֶה תַּלְמִיד חָכָם הָיָה עוֹמֵד מִכִּסְאוֹ וּמְחַבְּקוֹ וּמְנַשְּׁקוֹ, וְקוֹרֵא לוֹ "אָבִי אָבִי, רַבִּי רַבִּי, מָרִי (אדוני) מָרִי". "נִשְׁבַּע לְהָרַע וְלֹא יָמִר" כְּדברי ר' יוֹחָנָן, שאָמַר ר' יוֹחָנָן בלשון נדר, כשהיה רוצה להימנע מלאכול אצל מישהו: אֶהֵא בְּתַעֲנִית עַד שֶׁאָבא לְבֵיתִי וכך היה מקיים, אף שמתחילה לא אמר אלא כדי שלא לאכול שם. "כַּסְפּוֹ לֹא נָתַן בְּנֶשֶׁךְ" כוונתו אֲפִילּוּ בְּרִבִּית לגּוֹי, שהיא מותרת מן הדין, והוא מחמיר על עצמו לא לקחת כלל. "וְשׁחַד עַל נָקִי לֹא לָקָח" כְּגוֹן ר' יִשְׁמָעֵאל בְּר' יוֹסֵי שאריסו הביא לו סלסלת פירות, כדרכו, וסירב לדונו, שמא יטה לבו לזכותו. ובסוף כל זה כְּתִיב [נאמר] "עשֵׂה אֵלֶּה לֹא יִמּוֹט לְעוֹלָם" (תהילים טו, ה)" (בבלי מכות כד,א).