מעביר על מידותיו

הגמרא בסוגיא מקשרת בין מידותיו של האדם לתוצאות של תפילתו. רבי עקיבא נענה בתפילתו יותר מרבו כיוון שהוא היה סלחן המעביר על מידותיו. עיקרון זה מופיע גם במקומות נוספים. ההגיון של העיקרון הזה נעוץ בהנהגה של מידה כנגד מידה, הקב"ה מתנהג עם בריותיו כפי שהם מתנהגים. לפי זה מי שמוותר לאחרים ראוי שיותרו לו ויענו לבקשותיו גם כשלא מגיע לו על פי הדין.

"רבא אמר: כל המעביר על מדותיו, שמוותר על מה שמגיע לו מן הדין מעבירין לו (סולחים לו) על כל פשעיו, שנאמר: "נשא עון ועבר על פשע". וכך הוא מפרש: למי נושא הקדוש ברוך הוא עון למי שעובר על פשע שעושים כלפיו. וכעין זה מסופר: רב הונא בריה [בנו] של רב יהושע חלש [חלה],על [נכנס] רב פפא לשיולי ביה [לשאול בו, בשלומו].חזייה דחליש ליה עלמא [ראה שנחלש עולמו] שהוא נוטה למות, אמר להו [להם] למטפלים בו: צביתו ליה זוודתא [הכינו לו צידה], כלומר, תכריכים ושאר צרכי המת. לסוף איתפח [הבריא] רב הונא, הוה מכסיף [היה מתבייש] רב פפא למיחזייה [לראות אותו], שנראה כאילו גזר את דינו של חבירו למיתה. אמרו ליה [לו] ידידי רב הונא לרב הונא: מאי חזית [מה ראית] כשהיית באותו מצב של גסיסה? אמר להו [להם]: אין, הכי הוה [כן, כך היה] והייתי באמת קרוב למות, ואמר להו [להם]הקדוש ברוך הוא לבית דין של מעלה: הואיל ולא מוקים במיליה [ואיננו מעמיד בדבריו] ומוותר לא תקומו בהדיה [אל תעמדו אתו] לדקדק בדינו,שנאמר: "נשא עון ועבר על פשע" (מיכה ז, יח), ללמד כי למי נושא עון למי שעובר על פשע" (בבלי ראש השנה יז,א).