מהותה של הצדקה

המשנה האחרונה במסכת פאה מסיימת את העיסוק במתנות העניים במדרשים על מהותה של נתינת ולקיחת הצדקה, ועל הדרך בה ראוי לאדם להשתדל בעניין זה.

משנה מסכת פאה פרק ח משנה ט

מי שיש לו חמשים זוז והוא נושא ונותן בהם הרי זה לא יטול.

וכל מי שאינו צריך ליטול ונוטל אינו נפטר מן העולם עד שיצטרך לבריות.

וכל מי שצריך ליטול ואינו נוטל אינו מת מן הזקנה עד שיפרנס אחרים משלו ועליו הכתוב אומר (ירמיהו יז) ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו. וכן דיין שדן דין אמת לאמתו.

וכל מי שאינו לא חגר ולא סומא ולא פסח ועושה עצמו כאחד מהם אינו מת מן הזקנה עד שיהיה כאחד מהם שנא' (דברים טז) צדק צדק תרדוף וכל דיין שלוקח שוחד ומטה את הדין אינו מת מן הזקנה עד שעיניו כהות שנאמר (שמות כג) ושוחד לא תקח כי השוחד יעור פקחים וגו'.

ר' עובדיה מברטנורא מסכת פאה פרק ח משנה ט

וכל מי שצריך ליטול ואינו נוטל וכו' - כגון שדוחק עצמו במלאכה ומסתפק במעשה ידיו כדי שלא יתפרנס מאחרים. אבל אם אין מעשה ידיו מספיקין לו ומסגף עצמו בחיי צער קרובין למיתה על זה אמרו כל הצריך ליטול ואינו נוטל הרי זה שופך דמים ואסור לרחם עליו על נפשיה לא חייס כל שכן על אחרים

מהרש"א חידושים על המשנה מסכת פאה פרק ח משנה ט

כל מי שאינו לא חגר כו' ועשה עצמו כו'. נראה דמיירי גם בצריך ליטול והיו נותנין לו אלא שעושה עצמו חגר שפירושו בלשון תרגום לאו דוקא פסח אלא כל בעל מום כמו שפירש הערוך בערך חגר כבד פה וגו' ת"י חגר פומאי וכן ערל שפתים ת"י חגר ממלל עכ"ל שעל כן הוא עושה עצמו בעל מום ופרט סומא ופסח שהן מומין גדולים כאלו א"א לו לרדוף אחר הצדקה שהוא סומא או פסח ועושה כן כדי שיהו הבריות מרחמין עליו ביותר ויתנו לו יותר מכדי צרכו עכשיו וע"כ אמר שעונשו כן שיהיה כאחד מהם שאז יתנו לו יותר מכדי צרכו עכשיו