קדימויות בצדקה

בתוך הדיון בסוגיא עוסקת הגמרא גם בדיני קדימה בנתינת הצדקה. לפי האמור בסוגיא, כאשר באים יתום ויתומה להתפרנס מקופת הצדקה ואין אפשרות לפרנס את שניהם, יפרנסו את היתומה ולא את היתום. כיוון שדרכו של האיש שאין לו ממה להתפרס לחזר על הפתחים ואין דרכה של אישה לחזר על הפתחים. בדומה לכך יתום ויתומה שצריכים כסף להינשא ואין אפשרות להשיא את שניהם, ישיאו את היתומה ולא את היתום. כיוון שבושת האישה שאינה נשואה מרובה על בושתו של האיש שאינו נשוי.

גמרא זו לכאורה סותרת את המשנה בסוף מסכת הוריות המקדימה את האיש לאישה.

רוב המפרשים הסבירו שהמשנה שבסוף הוריות אינה נוגעת לדיני קדימה בצדקה אלא רק למקרה של סכנה ואפשר להציל רק אחד, אבל בכל ענייני הצדקה האישה קודמת לאיש.

בית יוסף יורה דעה סימן רנא

ומ"ש ומקדימין האשה לאיש בין להאכילה בין לכסותה וכו'. בפרק מציאת האשה (כתובות סז.) תנו רבנן יתום ויתומה שבאו להתפרנס מפרנסין את היתומה ואח"כ מפרנסין את היתום מפני שהאיש דרכו לחזור ואין האשה דרכה לחזור יתום ויתומה שבאו לינשא משיאין את היתומה ואח"כ משיאין את היתום מפני שבושתה של אשה מרובה משל איש: ומשמע דפרנסה היינו בין מזון בין כסות דטעמא דמפני שהאיש דרכו לחזור וכו' שייך בין במזון בין בכסות וכן פסק הרמב"ם בפ"ח מהלכות מתנות עניים (הט"ו) והא דתנן בסוף הוריות (יג.) האיש קודם לאשה להחיות ולהשיב אבדה והאשה קודמת לאיש לכסות ולהוציאה מבית השבי צ"ל דלהחיות היינו להצילם אם הם טובעים בנהר וכיוצא אבל אכילה לאו בכלל להחיות הוא אלא דינה כדין הכסות ותנא כסות והוא הדין לאכילה דחד טעמא הוא כדאמרן