מלקות לחייבי כרת

בתחילת הפרק מאריכה הגמרא לעסוק בשאלה מי חייב מלקות, ומסיקה שיש בזה שלושה שיטות. דעת רבי יצחק רק העובר על איסור מפורש מהתורה שאין עליו עונש אחר כלל. דעת רבי עקיבא גם העובר על איסור שעונשו כרת לוקה, אבל העובר על איסור שעונשו מיתת בית דין אינו לוקה. דעת רבי ישמעאל אפילו העובר על איסור שעונשו מיתת בית דין לוקה.

"משנה לאחר שהביאה המשנה את רשימות הנהרגים (במסכת סנהדרין) ואת אלו הגולים, מביאה המשנה וְאֵלּוּ הֵן הַלּוֹקִין מן התורה, משום שעברו על מצוות לא תעשה: הַבָּא עַל אֲחוֹתוֹ, וְכן הבא עַל אֲחוֹת אָבִיו, וְעַל אֲחוֹת אִמּוֹ, וְעַל אֲחוֹת אִשְׁתּוֹ, וְעַל אֵשֶׁת אָחִיו, וְעַל אֵשֶׁת אֲחִי אָבִיו, וְעַל הַנִּדָּה. אַלְמָנָה שנישאה לְכהֵן גָּדוֹל, גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכהֵן הֶדְיוֹט, מַמְזֶרֶת וכן נְתִינָה (מבני הגבעונים) שנישאה לְיִשְׂרָאֵל, בַּת יִשְׂרָאֵל שנישאה לְנָתִין וכן בת ישראל שנישאה לְמַמְזֵרכל אלה לוקים. וקצת פרטים בדבר, אם היתה אשה שהיא גם אַלְמָנָה וגם גְּרוּשָׁה, שנתאלמנה וחזרה ונישאה ונתגרשה חַיָּיבִין עָלֶיהָ מִשּׁוּם שְׁנֵי שֵׁמוֹת (שני כתובים, שני איסורים) שכהן גדול שנושא אותה לוקה גם משום אלמנה וגם משום גרושה. אם היתה אשה אחת גם גְּרוּשָׁהמאדם אחד וְגם חֲלוּצָה מאדם אחר הכהן שבא עליה אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא מִשּׁוּם אַחַת בִּלְבַד.ועוד מן הלוקים: הַטָּמֵא שֶׁאָכַל אֶת הַקּדֶשׁ, וְכן הַבָּא אֶל הַמִּקְדָּשׁ טָמֵא, וְהאוֹכֵל חֵלֶב, וְכן האוכל דָּם, וְנוֹתָר מן הקרבנות, וּפִגּוּל (קרבן שנפסל משום שחשבו להקריבו שלא בזמנו), וְהאוכל קרבן טָמֵא. וְהַשּׁוֹחֵט או מַעֲלֶה קרבן על המזבח בַּחוּץ מחוץ למקדש, וְהָאוֹכֵל חָמֵץ בְּפֶסַח, וְהָאוֹכֵל וְכןהָעוֹשֶׂה מְלָאכָה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, וְהַמְפַטֵּם אֶת הַשֶּׁמֶן שעושה שמן מבושם כעין שמן המשחה שמשחו בו את כלי המקדש, שלא לצורך קודש, וְהַמְפַטֵּם אֶת הַקְּטוֹרֶתכדרך הקטורת שבמקדש, להדיוט, וְהַסָּךְ בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, וְהָאוֹכֵל נְבֵילוֹת וּטְרֵיפוֹת שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים. ועוד לוקה אם אָכַל טֶבֶל (תבואה שלא הפרישו ממנה תרומות ומעשרות כלל) וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁלּא נִטְּלָה תְּרוּמָתוֹ שלא הפרישו ממנו מעשר מן המעשר, וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁלּא נִפְדּוּ.ובפרטי איסורי האכילה, כַּמָּה יאכַל מִן הַטֶּבֶל וִיהֵא חַיָּיב? ר' שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אפילו אם אוכל כָּל שֶׁהוּא חייב מלקות. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: עד שיאכל כַּזַּיִת, שהוא השיעור הקטן ביותר הנקרא אכילה. אָמַר לָהֶן ר' שִׁמְעוֹן: אִי (אין)אַתֶּם מוֹדִים לִי בְּאוֹכֵל נְמָלָה, אף על פי שגודלה כָּל שֶׁהוּא שֶׁהוּא חַיָּיב? אָמְרוּ לוֹ: על נמלה לוקה מִפְּנֵי שֶׁהִיא כִּבְרִיָּיתָהּ כלומר, הריהי יצור שלם, כפי שנבראה, והוא מה שאסרה התורה. אָמַר לָהֶן: אַף חִטָּה אַחַת כִּבְרִיָּיתָהּהיא יחידה שלמה, ולוקה עליה.

גמראעל רשימת הלוקים במשנה מעירים: חַיָּיבֵי כָרֵיתוֹת קָא תָּנֵי [שנה], שהרי הרשימה של רוב הלוקים הראשונים, כוללת דברים שיש בהם לא רק איסור לא תעשה, אלא גם נאמר בתורה שחייבים עליהם כרת, ובכל זאת לוקים על איסורים אלה. ואילו חַיָּיבֵי מִיתוֹת בֵּית דִּין לֹא קָתָנֵי [שנה]ביניהם. משמע שעל איסורים אלה אין לוקים, ואם כן, מַתְנִיתִין מַנִּי [משנתנו כשיטת מי היא]? שיטת ר' עֲקִיבָא הִיא. דְּתַנְיָא [ששנויה ברייתא] שנחלקו תנאים בדבר זה: אֶחָד חַיָּיבֵי כָרֵיתוֹת, וְאֶחָד חַיָּיבֵי מִיתוֹת בֵּית דִּין יֶשְׁנוֹ בִּכְלַל מַלְקוֹת אַרְבָּעִים, שכיון שעברו על לא תעשה שבתורה לוקים, אלו דִּבְרֵי ר' יִשְׁמָעֵאל. ר' עֲקִיבָא אוֹמֵר: חַיָּיבֵי כָרֵיתוֹת יֶשְׁנוֹ בִּכְלַל מַלְקוֹת אַרְבָּעִים,ומדוע שֶׁאִם עָשׂוּ תְּשׁוּבָה על חטאם זה בֵּית דִּין שֶׁל מַעְלָה מוֹחֲלִין לָהֶן על עונש הכרת, ולכן אין לפוטרם ממלקות. חַיָּיבֵי מִיתוֹת בֵּית דִּין אֵינוֹ בִּכְלַל מַלְקוֹת אַרְבָּעִים, שֶׁכן גם אִם עָשׂוּ תְּשׁוּבָה אֵין בֵּית דִּין שֶׁל מַטָּה מוֹחֲלִין לָהֶן, אלא דנים אותם למיתה, ואין אדם נענש פעמיים על אותה עבירה. ר' יִצְחָק אוֹמֵר שיטה אחרת: אף חייבי כריתות כחייבי מיתות בית דין, אינם לוקים. וטעם הדבר חַיָּיבֵי כָרֵיתוֹת בִּכְלַל אחד הָיוּ, ככתוב "כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו הנפשות העושות מקרב עמם" (ויקרא יח, כט), ובכללם גם הבא על אחותו,וְלָמָּה יָצָאת למה נתפרש במיוחד דיןכָּרֵת בַּאֲחוֹתוֹ, שנאמר שוב "ואיש אשר יקח את אחותו... ונכרתו לעיני בני עמם" (ויקרא כ, יז) כדי להדגיש: לְדוּנוֹ את הבא על אחותו בְּכָרֵת דווקא וְלֹא בְּמַלְקוֹת, ומכאן למדים גם לכל חייבי הכריתות שאין לוקים.

ומסבירים את השיטות. מַאי טַעֲמָא [מה הטעם] שלר' יִשְׁמָעֵאל שמחייב מלקות גם בחייבי מיתות בית דין? דִּכְתִיב [שנאמר] "אִם לֹא תִשְׁמר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזּאת" (דברים כח, נח)וּכְתִיב [ונאמר] מיד אחר כך בעונשו של העובר על כתוב זה "וְהִפְלָא ה' אֶת מַכּתְךָ"(דברים כח, נט), והרי דרשו בענין זה: הַפְלָאָה זוֹ אֵינִי יוֹדֵעַ מַה הִיא, כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר בחייבי מלקות "וְהִפִּילוֹ הַשּׁפֵט וְהִכָּהוּ לְפָנָיו"(דברים כה, ב) הֱוֵי אוֹמֵר הַפְלָאָה זוֹ מַלְקוֹת הִיא, וּכְתִיב [ונאמר] שהפלאה זו באה כעונש "אִם לֹא תִשְׁמר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דברי התורה הזאת", משמע שמי שאיננו מקיים כל אחת מן המצוות מלקים אותו, ואף חייבי מיתות בית דין בכלל זה. ושואלים: אִי הָכִי [אם כך]מפרש ר' ישמעאל, חַיָּיבֵי עֲשֵׂה נַמִי [גם כן] ילקו, שהרי נאמר בכתוב זה "כל דברי התורה הזאת"! ומשיבים: "אִם לֹא תִשְׁמר" כְּתִיב [נאמר], וּכְשיטת ר' אָבִין אָמַר ר' אֶילְעַי,שאָמַר ר' אָבִין אָמַר ר' אֶילְעַי: כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר בתורה לשון "הִשָּׁמֵר"או "פֶּן" וְכן "אַל" אֵינוֹ אֶלָּא איסור לֹא תַעֲשֶׂה. וכיון שנאמר בכתוב זה "אם לא תשמור" הכוונה היא דווקא לעובר על מצוות לא תעשה שלוקה. ומקשים: אִי הָכִי [אם כך], על לָאו שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה נַמִי [גם כן] ילקה, והרי אין לוקים עליו! ודוחים: "אם לא תשמור לַעֲשׂוֹת" כְּתִיב [נאמר], וזה לא עשה מעשה. ושואלים: לָאו שֶׁנִּיתָּק לַעֲשֵׂה שנלווית אליו מצות עשה (כגון שלא לקחת האם על הבנים, אלא לשלח את האם) נַמִי [גם כן] ילקה עליו, שהרי יש בו מעשה, והרי אין לוקים עליו! ודוחים: אין מלקים על לאו שכזה, משום שאין מלקות אלא דּוּמְיָא [בדומה] ללָאו של חֲסִימָה שאסור לחסום שור בדישו (דברים כה, ד). שלאו זה הובא בתורה בסמוך לדין המלקות, כחלק מאותה פרשיה עצמה, ומסמיכות זו אנו למדים שאין לוקה על מצוות לא תעשה אלא בדומה לזו, והרי היא אינה ניתקת לעשה. ומעירים:הָשְׁתָּא דְּאָתֵית לְהָכִי [עכשיו שהגעת לכך] לתירוץ זה, את כּוּלְּהוּ [כל] השאלות הקודמות נַמִי [גם כן] יש לתרץ באותו אופן, שאין לוקים עליהן משום שלוקים רק על לאו שהוא דּוּמְיָא [דומה] ללָאו שלחֲסִימָה, שהוא לא תעשה דווקא, ויש בו מעשה.

ומבררים: ור' עֲקִיבָא מַאי טַעֲמָא [מה הטעם] שלדעתו חייבי מיתות בית דין אינם לוקים? נאמר "והכהו כְּדֵי רִשְׁעָתוֹ" (דברים כה, ב) לומר:מִשּׁוּם רִשְׁעָה אַחַת אַתָּה מְחַיְּיבוֹבעונש, וְאִי אַתָּה מְחַיְּיבוֹ מִשּׁוּם שְׁתֵּי רִשְׁעָיוֹת, שאין אדם נענש בשני עונשים על חטא אחד, ודי לו שנענש במיתה.ור' יִשְׁמָעֵאל סבור בענין זה: הָנֵי מִילֵּי [דברים אלה] אמורים לענין מִיתָה וּמָמוֹן, אוֹ מַלְקוֹת וּמָמוֹן, שאין מענישים אותו בשניהם כאחת, אֲבָל מִיתָה וּמַלְקוֹתאינם כשני עונשים, אלא מִיתָה אֲרִיכְתָּא [ארוכה] הִיא, שקודם מלקים אותו ואחר כך הורגים אותו. ושואלים: וּלְר' עֲקִיבָא, אִי הָכִי [אם כך] חַיָּיבֵי כָרֵיתוֹת נַמִי [גם כן], כיון שהם חייבים כרת לא יתחייבו בעונש נוסף של מלקות!מַאי אָמְרַתְּ [מה אתה אומר] בתשובה לכך,שֶׁאִם עָשׂוּ תְּשׁוּבָה הרי הם נפטרים מן המיתה? ואולם הָשְׁתָּא מִיהַת לָא עָבְדִי [עכשיו בכל אופןעדיין לא עשו]! אָמַר ר' אַבָּהוּ: בְּפֵירוּשׁ רִיבְּתָה תּוֹרָה חַיָּיבֵי כָרֵיתוֹת לְמַלְקוֹת, דְּגָמַר [שלמד] בגזירה שווה"לְעֵינֵי" ("ונכרתו לעיני בני עמם" ויקרא כ, יז) מִ"לְעֵינֶיךָ"("ארבעים יכנו... ונקלה אחיך לעיניך" דברים כה, ג). מַתְקִיף לָהּ [מקשה על כך] ר' אַבָּא בַּר מֶמֶל: אִי הָכִי [אם כך] חַיָּיבֵי מִיתוֹת בֵּית דִּין נַמִי נִגְמַר [גם כן נלמדם] מגזירה שווה, ממה שכתוב "מֵעֵינֵי" ("אם מעיני העדה נעשתה לשגגה" במדבר טו, כד) האמור בעבודה זרה, שחייבים עליה מיתת בית דין, מִ"לְעֵינֶיךָ" האמור במלקות, וילקו אף חייבי מיתות בית דין! ודוחים: דָּנִיןלומדים בגזירה שווה "לְעֵינֵי" מִ"לְעֵינֶיךָ" בגלל הדמיון בלשון, וְאֵין דָּנִין "מֵעֵינֵי" מִ"לְעֵינֶיךָ". ושואלים: והאם הבדל זה מונע מלדרוש גזירה שווה? וּמַאי נָפְקָא מִינֵּיהּ [מה יוצא מזה] מה משנה הבדל קטן זה? וְהָא תָּנָא דְּבֵי [והרי שנה החכם מבית מדרשו] של ר' יִשְׁמָעֵאל: נאמר "וְשָׁב הַכּהֵן" (ויקרא יד, יט) ונאמר "וּבָא הַכּהֵן" (במדבר טו, מד), זוֹ הִיא שִׁיבָה וְזוֹ הִיא בִּיאָה,ולמדים גזירה שווה מזה על זה, אף שהמילים כלל אינן זהות! וְעוֹד אפשר לומר: לִגְמר [שנלמד]גזירה שווה "מֵעֵינֵי" האמור במיתת בית דין מִ"לְעֵינֵי" האמור בכריתות, שבין מילים אלו יש דמיון, דְּהָא גְּמוּר [שהרי כבר למד] דין מלקות בחייבי כריתות שנאמר בהם "לְעֵינֵי" מִ"לְעֵינֶיךָ"!ומעירים: קִבְּלָה מִינֵּיהּ [קבל ממנו] ר' שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק שזה הוא טעם הדבר: מה שלמדים מהכתוב "כְּדֵי רִשְׁעָתוֹ" מִשּׁוּם רִשְׁעָה אַחַת אַתָּה (בית הדין) מְחַיְּיבוֹ, וְאִי אַתָּה מְחַיְּיבוֹ מִשּׁוּם שְׁתֵּי רִשְׁעָיוֹת דווקא בְּרִשְׁעָה בעונש הַמְסוּרָה לְבֵית דִּין הַכָּתוּב מְדַבֵּר, אבל עונש שבידי שמים איננו בכלל זה" (מכות יג,א-ב).