מידה טובה מרובה

בסוגיא נאמר בשם רבי חנניה בן גמליאל שאם עבירה אחת נוטלת חיים על אחת כמה וכמה שמצווה אחת נותנת חיים. העיקרון העומד מאחורי טענה זו הוא הכלל ש'מידה טובה מרובה ממידת פורענות', השכר שמקבלים על דבר טוב יהיה בהכרח גדול ועוצמתי יותר מהעונש על דבר רע שמקביל אליו. המקור לעיקרון זה הוא הפסוק המתייחס למידות השכר והעונש של הקדוש ברוך הוא אומר: "נצר חסד לאלפים" (שמות לד,ז) – השכר (חסד) שניתן למקיימי המצוות ישמר עד אלפי דורות. לעומת זאת העונש על העוונות והפשעים מתואר בהמשך הפסוק "פקד עון אבות על בנים ועל בני בנים על שלשים ועל רבעים" – העונש ישמר רק עד ארבעה דורות. אם כן מידה טובה (אלפיים דורות) מרובה על מידת פורענות (ארבע דורות) פי חמש מאות. עיקרון זה המופיע במקומות רבים נכתב גם במשנה נוספת במסכת מכות.

"משנה נאמר:"עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים אוֹ שְׁלשָׁה עֵדִים יוּמַת הַמֵּת" (דברים יז, ו), ויש לשאול: אִם מִתְקַיֶּימֶת הָעֵדוּת בִּשְׁנַיִם לָמָּה פָּרַט הַכָּתוּב בִּשְׁלשָׁה? אֶלָּא בא הכתוב לְהַקִּישׁ (להשוות)שְׁלשָׁה לִשְׁנַיִם, ללמדנו שדינם שווה:מַה שְּׁלשָׁה מְזִימִין אֶת הַשְּׁנַיִם אַף הַשְּׁנַיִם יָזוֹמוּ אֶת הַשְּׁלשָׁה. וּמִנַּיִן ששנים יכולים להזים אֲפִילּוּ מֵאָה עדים תַּלְמוּד לוֹמַר "שלושה עֵדִים", והרי מדובר כאן על עדים! אלא בא הדבר לרבות כל קבוצה של עדים, אפילו יותר משלושה, שגם שנים יכולים להזים אותם. ר' שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: דבר אחר למדים מייתור הכתוב, מַה שְּׁנַיִם שהעידו על אדם שחייב מיתה אֵינָן נֶהֱרָגִין על עדות זו עַד שֶׁיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם זוֹמְמִין אַף שְׁלשָׁהשבאו להעיד כאחד, והוזמו, אֵינָן נֶהֱרָגִין עַד שֶׁיִּהְיוּ שְׁלָשְׁתָּם זוֹמְמִין. וּמִנַּיִן שכך הוא הדין אֲפִילּוּ במֵאָה עדים תַּלְמוּד לוֹמַר "עֵדִים" לומר, שכל עדים שבאו בקבוצה אחת דינם כעדות אחת לענין זה.

ר' עֲקִיבָא אוֹמֵר: לֹא בָּא הַשְּׁלִישִׁי הנזכר בכתוב זה לְהָקֵל, אֶלָּא לְהַחְמִיר עָלָיו, וְלַעֲשׂוֹת דִּינוֹ כַּיּוֹצֵא בְּאֵלּוּכמו השנים שהעיד עימם. כלומר, שאף שאפשר היה לומר שעדותו של השלישי מיותרת לאחר שכבר העידו שנים, ושמא השלישי והבאים אחריו ייפטרו, לכן בא לומר שכיון שהיה יחד איתם והוזם יחד אתם אף הוא נהרג. וכאן אפשר גם ללמוד מוסר השכל: וְאִם כֵּן עָנַשׁ הַכָּתוּב לַנִּטְפָּל (למי שנספח) לְעוֹבְרֵי עֲבֵירָה שיהיה דינו כְּעוֹבְרֵי עֲבֵירָה למרות שהעבירה כבר נעשית בלעדיו עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה יְשַׁלֵּם שָׂכָר לַנִּטְפָּל לְעוֹשֵׂי מִצְוָה כְּעוֹשֵׂי מִצְוָה. ועוד אפשר ללמוד מהשוואה זו: וּמַה שְּׁנַיִם אם נִמְצָא אֶחָד מֵהֶן קָרוֹב אוֹ פָּסוּל עֵדוּתָן בְּטֵלָה, שהרי אין כאן עוד עדות שני עדים, אַף שְׁלשָׁה שבאו להעיד כאחד אם נִמְצָא אֶחָד מֵהֶן קָרוֹב אוֹ פָּסוּל עֵדוּתָן של כולם בְּטֵלָה, אף שהשניים האחרים לא נפסלו. מִנַּיִן אֲפִילּוּ היו מֵאָה עדים תַּלְמוּד לוֹמַר "עֵדִים".

אָמַר ר' יוֹסֵי: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שאם פסול אחד מהם לעדות בטלה כל העדות כולה בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת החמורים,אֲבָל בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת אף על פי שאחד העדים פסול תִּתְקַיֵּים הָעֵדוּת בַּשְּׁאָר העדים, ואם יש בשאר עדות מספקת, דנים על פיה. רַבִּי אוֹמֵר: אינו כן אלא, אֶחָד דִּינֵי מָמוֹנוֹת וְאֶחָד דִּינֵי נְפָשׁוֹת דינם שווה בזה. אבל אֵימָתַי נאמר דבר זה שעד אחד פסול פוסל את כל העדות כולה בִּזְמַן שֶׁהִתְרוּ בָּהֶן, כאשר העדים התרו בנאשמים לפני שעברו, שהוכיחו על ידי כך שהם רוצים להיות עדים בדבר, ולכן הפסולים והכשרים נחשבים כחלק מעדות אחת. אֲבָל בִּזְמַן שֶׁלּא הִתְרוּ בָּהֶן מַה יַּעֲשׂוּ שְׁנֵי אַחִין שֶׁרָאוּ בְּאֶחָד שֶׁהָרַג אֶת הַנֶּפֶשׁיחד עם אחרים? וכי ייפטר הרוצח מעונש רק מפני שהיו שם במקרה שני קרובים?! אלא אימתי נפסלת העדות כאשר כוונתם להעיד, אבל אם אינם באים להעיד כאחד אין הם פוסלים את העדות" (משנה מכות א,ז).