התנהלותו המדינית של רבן יוחנן בן זכאי

בתקופת המצור הקשה שלפני החורבן ידעה ירושלים צרות מבית ומחוץ. הייתה סכנה ממשית של כיבוש העיר והרג התושבים. מצד שני הייתה קבוצה שדבקה בדרך ההתנגדות האקטיבית גם מבחיר רווחת וחיי התושבים. רבן יוחנן בן זכאי כמנהיג העיר לוקח אחריות על המצב ומצליח להגיע לסיכום עם המנהיג הרומאי, ובכך דואג לתשתית ההמשך של קיום העם לאחר החורבן.

"שְׁדַרֵיהּ עִילָּוַיְיהוּ [שלח עליהם]את אַסְפַּסְיָינוּס קֵיסָר. אֲתָא, צַר עֲלָהּ תְּלָת שְׁנֵי [בא, צר עליה על ירושלים שלוש שנים].הָווּ [היו] בָּהּ, בירושלים, הָנְהוּ תְּלָתָא עֲתִירֵי [שלושה עשירים אלה]: נַקְדִּימוֹן בֶּן גּוּרְיוֹן, וּבֶן כַּלְבָּא שָׂבוּעַ, וּבֶן צִיצִית הַכְּסָת.ומסבירים את שמותיהם: נַקְדִּימוֹן בֶּן גּוּרְיוֹן שֶׁנָּקְדָה לוֹ חַמָּה בַּעֲבוּרוֹ, כמסופר, שזרחה לו השמש שלא בזמנה כדי להצילו מהפסד גדול. בֶּן כַּלְבָּא שָׂבוּעַכך קראו לו, שֶׁכָּל הַנִּכְנָס לְבֵיתוֹ כְּשֶׁהוּא רָעֵב כְּכֶלֶב, יוֹצֵא כְּשֶׁהוּא שָׂבֵעַ. בֶּן צִיצִית הַכְּסָת שֶׁהָיְתָה צִיצִתוֹ נִגְרֶרֶת עַל גַּבֵּי כְסָתוֹת, שלא היה הולך ברחוב על הארץ אלא היו שמים לפניו כסתות. אִיכָּא דְּאָמְרִי [יש שאומרים]: שֶׁהָיְתָה כְּסָתוֹ מוּטֶּלֶת בֵּין גְּדוֹלֵי רוֹמִי, שהיה יושב ביניהם. ועשירים אלה התנדבו לעזור, חַד [אחד] מהםאָמַר לְהוּ [להם]: אֲנָא זָיְינָא לְהוּ בְּחִיטֵּי וְשַׂעֲרֵי [אני אזון אותם, את בני העיר, בחיטים ושעורים], וְחַד [ואחד] אָמַר לְהוּ [להם]: אני אזון אותם בִּדְחַמְרָא וּבִדְמִלְחָא וּמִשְׁחָא [ביין ובמלח ובשמן], וְחַד [ואחד] אָמַר לְהוּ [להם]: בִּדְצִיבֵי [בעצים] שאספק לכולם. ומעירים: וְשַׁבְּחוּ רַבָּנַן לִדְצִיבֵי [ושיבחו חכמים את זה שנתן עצים] שזו הוצאה גדולה מאד. שרַב חִסְדָּא כָּל אַקְלִידֵי הֲוָה מָסַר לְשַׁמָּעֵיהּ [כל המפתחות של ביתו היה מוסר לשמשו], בַּר מִדְּצִיבֵי [חוץ מהמפתח של מחסן העצים] שחשב שהוא חשוב ביותר. דְּאָמַר [שכן היה אומר] רב חסדא:אַכְלְבָא דְּחִיטֵּי בָּעֵי שִׁיתִּין אַכְלְבֵי דְּצִיבֵי [מחסן אחד של חיטים צריך ששים מחסנים של עצים] כדי לאפות אותם כראוי.הֲוָה לְהוּ לְמֵיזָן עֶשְׂרִים וְחַד שַׁתָּא [היה להם במחסניהם מזון כדי לזון את הנצורים עשרים ואחת שנים]. הָווּ בְּהוּ הָנְהוּ בִּרְיוֹנֵי [היו בהם, באנשי ירושלים, בריונים], אָמְרוּ לְהוּ רַבָּנַן [להם חכמים]: נֵיפּוֹק וְנַעֲבֵיד שְׁלָמָא בַּהֲדַיְיהוּ [נצא ונעשה שלום איתם, עם הרומאים]. לֹא שְׁבַקִינְהוּ [הניחו להם]. אָמְרוּ לְהוּ [להם] הבריונים: נֵיפּוֹק וְנַעֲבֵיד קְרָבָא בַּהֲדַיְיהוּ [נצא ונעשה מלחמה איתם], אָמְרוּ לְהוּ רַבָּנַן [להם חכמים]: לֹא מִסְתַּיְּיעָא מִילְּתָא [יסתייע הדבר] ומוטב שנחכה עד שיסור המצור. קָמוּ קְלָנְהוּ לְהָנְהוּ אַמְבָּרֵי דְּחִיטֵּי וְשַׂעֲרֵי, וַהֲוָה כַּפְנָא [עמדו הבריונים שרפו את המחסנים הללו של החיטים והשעורים, ונהיה רעב] ועשו זאת כדי להכריח את האנשים לצאת למלחמה.
 
אַבָּא סִקָּרָא רֵישׁ בִּרְיוֹנֵי [ראש הבריונים] של ירוּשָׁלַיִם, בַּר אַחְתֵּיהּ [בן אחותו] שלרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי הֲוָה [היה], שָׁלַח לֵיהּ [לו] רבן יוחנן בן זכאי: תָּא בְּצִינְעָא לְגַבַּאי [בוא בחשאי אלי]. אֲתָא [בא]. אָמַר לֵיהּ [לו] רבן יוחנן בן זכאי: עַד אֵימַת עָבְדִיתוּ הָכִי, וְקָטְלִיתוּ לֵיהּ לְעָלְמָא בְּכַפְנָא [עד מתי אתם עושים כך, והורגים את העולם ברעב]? אָמַר לֵיהּ [לו] אבא סיקרא: מַאי אִיעֲבִיד [מה אעשה], דְּאִי אָמִינָא לְהוּ מִידֵי קָטְלוּ לִי [שאם אומר להם דבר יהרגו אותי]! אָמַר לֵיהּ [לו]: חֲזֵי לִי תַּקַּנְתָּא לְדִידִי דְּאֵיפּוֹק [ראה איזו תקנה בשבילי שאני אצא] מחוץ לעיר, אֶפְשָׁר על ידי כך דְּהָוֵי [שתהא] הַצָּלָה פּוּרְתָּא [מעטה]. אָמַר לֵיהּ [לו] אבא סיקרא: כך תעשה ותצא מן העיר: נְקוֹט נַפְשָׁךְ בִּקְצִירֵי [עשה עצמך חולה], וְלֵיתֵי כּוּלֵּי עָלְמָא וְלִישַׁיְילוּ [ויבואו הכל וישאלו] בְּךָ לשלומך, כבחולה, שיתפרסם הדבר, וְאחר כך אַיְיתֵי מִידֵּי סַרְיָא וְאַגְנֵי גַּבָּךְ [הבא דבר מסריח והשכב לידך], וְלֵימְרוּ דְּנָח נַפְשָׁךְ [ושיאמרו שמתת] ומסריח כבר, וְלִיעַיְילוּ בָּךְ תַּלְמִידָךְ [ויכנסו אצלך, להוציאך, תלמידיך] וְלֹא לֵיעוֹל בָּךְ אִינִישׁ אַחֲרִינָא [יכנס אצלך איש אחר] כדי שלֹא לַרְגְּשָׁן [ירגישו] בְּךָ דְּקַלִּיל אַתְּ [שאתה קל], דְּאִינְהוּ יָדְעִי דְחַיָּיא קַלִּיל מִמִּיתָא [שהם, הבריונים יודעים שאדם חי קל ממת]. עָבֵיד הָכִי [עשה רבן יוחנן כך], נִכְנַס בּוֹמתחת למיטתו כדי לנושאה ר' אֱלִיעֶזֶר מִצַּד אֶחָד ור' יְהוֹשֻׁעַ מִצַּד אַחֵר, כִּי מָטוּ לְפִיתְחָא [כאשר באו לפתח העיר]בָּעוּ לְמִדְקְרֵיהּ [רצו השומרים לדקור אותו] כדי לבדוק אם באמת מת הוא, שכן היו עושים. אָמַר לְהוּ [להם] אבא סיקרא: יאמְרוּהרומאים: רַבָּן דָּקְרוּ, כלומר, אפילו את רבם הם דוקרים! בָּעוּ לְמִדְחֲפֵיהּ [רצו לדחוף אותו] לבדוק אולי חי הוא ויצעק מחמת הדחיפה. אָמַר לְהוּ [להם] אבא סיקרא: יאמְרוּ: רַבָּן דָּחֲפוּ! פָּתְחוּ לֵיהּ בָּבָא, נְפַק [פתחו לו את השער, יצא], כלומר, הוציאו אותו. כִּי מְטָא לְהָתָם [כאשר הגיע רבן יוחנן לשם] למחנה הרומאים, אָמַר לאספסיינוס:"שְׁלָמָא עֲלָךְ מַלְכָּא, שְׁלָמָא עֲלָךְ מַלְכָּא" [שלום עליך המלך, שלום עליך המלך]! אָמַר לֵיהּ [לו] אספסיינוס:מִיחַיְּיבַתְּ תְּרֵי קְטָלָא [מחויב אתה שתי מיתות], חֲדָא, דְּלָאו מַלְכָּא אֲנָא וְקָא קָרֵית לִי מַלְכָּא [אחת, שאין אני מלך ואתה קורא לי מלך]! וְתוּ, אִי מַלְכָּא אֲנָא, עַד הָאִידָנָא אַמַּאי לֹא אָתֵית לְגַבַּאי [ועוד, אם מלך אני, עד עכשיו מדוע לא באת אלי]? אָמַר לֵיהּ [לו] רבן יוחנן בתשובה לשאלותיו: דְּקָאָמְרַתְּ "לָאו מַלְכָּא אֲנָא" [מה שאמרת "אין אני מלך"] אִיבְרָא מַלְכָּא אַתְּ [אמנם מלך אתה] ואם לא עכשיו, תהיה מלך בעתיד, דְּאִי לָאו מַלְכָּא אַתְּ [שאם לא מלך אתה] לֹא מִימְסְרָא [נמסרת] יְרוּשָׁלַיִם בְּיָדְךָ, דִּכְתִיב [שנאמר]: "וְהַלְּבָנוֹן בְּאַדִּיר יִפּוֹל" (ישעיה י, לד), וְאֵין "אַדִּיר" אֶלָּא מֶלֶךְ, דִּכְתִיב [שנאמר]: "וְהָיָה אַדִּירוֹ מִמֶּנּוּ ומושלו מקרבו יצא" (ירמיה ל, כא), הרי ש"אדיר" מקביל למושל. וְאֵין "לְבָנוֹן" אֶלָּא בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: "הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנוֹן"(דברים ג, כה). וּדְקָאָמְרַתְּ [ומה שאתה אומר בשאלתך השניה]: אִי מַלְכָּא אֲנָא, אַמַּאי [אם מלך אני, מדוע] לֹא קָאָתֵית לְגַבַּאי [באת אלי] עַד הָאִידָנָא [עכשיו] בִּרְיוֹנֵי דְּאִית בָּן [הבריונים שיש בנו] לֹא שָׁבְקִינַן [הניחו לנו] לעשות כן. הבין אספסיינוס כי רבן יוחנן מבקש ממנו שלא להחריב את ירושלים, אָמַר לֵיהּ [לו] אספסיינוס לרבן יוחנן: אִילּוּ יש לאנשים חָבִית שֶׁל דְּבַשׁ וּדְרָקוֹן (נחש) כָּרוּךְ עָלֶיהָ, לֹא הָיוּ שׁוֹבְרִין אֶת הֶחָבִית בִּשְׁבִיל (בגלל)דְּרָקוֹן כדי להמיתו? כך צריך אני להחריב את העיר על מנת להרוג את הבריונים שבתוכה. אִישְׁתִּיק [שתק] רבן יוחנן ולא ענה. קָרֵי עֲלֵיהּ [קרא עליו] רַב יוֹסֵף, וְאִיתֵּימָא [ויש אומרים] ר' עֲקִיבָא, שנתקיים בו ברבן יוחנן הכתוב: "מֵשִׁיב חֲכָמִים אָחוֹר וְדַעְתָּם יְסַכֵּל" (ישעיה מד, כה), שכן אִיבָּעֵי לֵיהּ לְמֵימַר לֵיהּ [היה צריך לומר לו] כך בתשובה: שָׁקְלִינַן צְבָתָא וְשָׁקְלִינַן לֵיהּ לִדְרָקוֹן וְקָטְלִינַן לֵיהּ, וְחָבִיתָא שָׁבְקִינַן לָהּ [לוקחים אנו צבת, ונוטלים אנו אותו, את הדרקון, והורגים אותו, ואת החבית משאירים אותה שלימה] וכך צריך היה לעשות, להרוג את המורדים ולהשאיר את העיר. אַדְּהָכִי [בינתיים,בתוך כדי שיחתם] אָתֵי פְּרִיסְתְּקָא עֲלֵיהּ [בא שליח עליו] מֵרוֹמִי, אָמַר לֵיהּ [לו] השליח: קוּם, דְּמִית לֵיהּ [שמת לו] הקֵיסָר, וְאָמְרִי הָנְהוּ חֲשִׁיבִי דְּרוֹמִי לְאוֹתִיבָךְ בְּרֵישָׁא [ואומרים, מתכוונים, אותם חשובי רומי להושיבך בראש] ולעשותך קיסר. באותה שעה הֲוָה סַיֵּים חַד מְסָאנֵי [היה אספסיינוס נעוּל נעל אחת], בְּעָא לִמְסַיְּימָא לְאַחֲרִינָא [רצה לנעול את האחרת] לֹא עָיֵיל [נכנסה] לרגלו. בְּעָא לְמִשְׁלְפָא לְאִידָךְ [רצה לחלוץ אתהנעל האחרת] שהיה נעול בה, לֹא נָפַק [יצאה]. אָמַר: מַאי הַאי [מה זאת]? אָמַר לֵיהּ [לו] רבן יוחנן: לֹא תִּצְטַעֵר ותתמה, כי שְׁמוּעָה טוֹבָה אָתְיָא [באה] לְךָ, דִּכְתִיב [שנאמר]: "שְׁמוּעָה טוֹבָה תְּדַשֶּׁן עָצֶם" (משלי טו, ל) ושמנת מחמת נחת. ושאל: אֶלָּא מַאי תַּקַּנְתֵּיהּ [מה תקנתו], מה אני צריך לעשות כדי לחלוץ את הנעל? אמר לו: לֵיתֵי אִינִישׁ [שיבוא אדם] שלֹא מִיַּתְּבָא [נוחה] דַּעְתְּךָ מִינֵּיהּ [ממנו] וְלִחֲלִיף קַמָּךְ [ויעבור לפניך], דִּכְתִיב [שנאמר]: "וְרוּחַ נְכֵאָה תְּיַבֶּשׁ גָּרֶם (עצם)" (משלי יז, כב). עֲבַד הָכִי, עָיֵיל [עשה כן, ונכנסה רגלו].אָמַר לֵיהּ [לו] אספסיינוס: וּמֵאַחַר דְּחַכְּמִיתוּ כּוּלֵּי הַאי [שאתם חכמים כל כך], עַד הָאִידָנָא אַמַּאי [עד עכשיו מדוע] לֹא אָתֵיתוּ לְגַבַּאי [באתם אלי]? אָמַר לֵיהּ [לו] רבן יוחנן: וְכילֹא אָמַרִי [אמרתי] לְךָ כבר? אָמַר לֵיהּ [לו]: אֲנָא נַמִי אָמַרִי [אני גם כן אמרתי] לך מה שיש בידי לומר. אָמַר לֵיהּ [לו] אספסיינוס: מֵיזַל אָזֵילְנָא [הולך אני] לרומי לקבלת תפקיד הקיסר, וֶאֱינָשׁ אַחֲרִינָא מְשַׁדַּרְנָא [ואדם אחר אשלח במקומי] להמשיך במצור על העיר והמלחמה בה, אֶלָּא בְּעֵי מִינַּאי מִידֵי [בקש ממני דבר] שאֶתֵּן לְךָ. אָמַר לֵיהּ [לו]: תֵּן לִי יַבְנֶה וַחֲכָמֶיהָ, שלא תחריב אותה, וְשׁוֹשִׁילְתָּא [ואת שושלת] רַבָּן גַּמְלִיאֵל שתשאירם חיים ולא תהרגם כדין מורדים, וְעוד תן לי אַסְוָותָא דְּמַסְיָין לֵיהּ [רופאים שירפאו אותו], את ר' צָדוֹק. קָרֵי עֲלֵיהּ [קרא עליו] רַב יוֹסֵף, וְאִתֵּימָא [ויש אומרים] שהיה זה ר' עֲקִיבָא, את הפסוק: "מֵשִׁיב חֲכָמִים אָחוֹר וְדַעְתָּם יְסַכֵּל"(ישעיה מד, כה), שכן אִיבָּעֵי לְמֵימַר לֵיהּ לְשַׁבְקִינְהוּ הָדָא זִימְנָא [היה צריך לומר לו שיניח להם בפעם הזאת]. ומסבירים:וְהוּא, רבן יוחנן בן זכאי מדוע לא עשה כן? סָבַר, דִּלְמָא כּוּלֵּי הַאי לָא עָבֵיד [שמא כל כך לא יעשה בשבילו], וְהַצָּלָה פּוּרְתָּא [מעטה] נַמִי [גם כן] לֹא הָוֵי [תהיה], ולכן ביקש דבר מועט שלפחות אותו יוכל לקבל. ושואלים: אַסְוָותָא דְּמַסְיָין לֵיהּ [רופאים שירפאו אותו] את ר' צָדוֹק מַאי הִיא [מה הוא]? כיצד ריפאוהו? יוֹמָא קַמָּא אַשְׁקִיּוּהּ מַיָּא דְּפָארֵי [יום ראשון השקו אותו מי סובין], לְיום המָחָר השקוהו מַיָּא דְּסִיפּוּקָא [מים עם קמח מעורב בסובין], לְיום ה מָחָר השקוהו מַיָּא דְּקִימְחָא [מים עם קמח], עַד דְּרָוַוח מֵיעֵיהּ פּוּרְתָּא פּוּרְתָּא [שהתרווחו מעיו מעט מעט], שאם היה מתחיל לאכול מיד אכילה של ממש, היה מת מכך" (גיטין נו,א-ב).