מיתתו של רבן יוחנן בן זכאי

במסכת ברכות עוסקת הגמרא במעלתו המיוחדת של רבן יוחנן בן זכאי דרך הסיפור המולא העוסק בפטירתו.

"שכשחלה ר' יוחנן בן זכאי נכנסו תלמידיו לבקרו. כיון שראה אותם התחיל לבכות. אמרו לו תלמידיו: אתה שהנך "נר ישראל, עמוד הימיני, פטיש החזק" האיש שכל המשך הקיום של העם היהודי נתמך על ידו, מפני מה אתה בוכה? מה הוא המצער אותך בחיים שלמים כשלך? אמר להם: בוכה אני מפני מורא דין מעלה, שאין דיני בית דין זה דומה לדיני אדם. שכן אילו לפני מלך בשר ודם היו מוליכין אותי, שחייו הם אך חיי שעה שהיום הוא כאן ומחר הוא מת וניתן בקבר, שאם כועס עלי אין כעסו כעס עולם, ולפיכך אין ביכולתו לענוש עונשי עולם, ואם אוסרני בבית האסורים אין איסורו איסור עולם, שיש תקוה לאחריתי שאשתחרר מן המאסר, ואם ממיתני אין מיתתו מיתת עולם, שיש חיים לאחר המיתה שהוא גוזר, ויותר מכך אני יכול לפייסו בדברים ואף לשחדו בממון, ו אף על פי כן הייתי בוכה מהתרגשות אחר שעלי לעמוד לפני דין מלכותי, ועכשיו שמוליכים אותי לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, שהוא חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים, שאם כועס עלי כעסו כעס עולם, ואם אוסרני איסורו איסור עולם, ואם ממיתני מיתתו מיתת עולם, ואיני יכול לפייסו בדברים ולא לשחדו בממון. ולא עוד, אלא שיש לפני שני דרכים, אחת של גן עדן ואחת של גיהנם, ואיני יודע באיזו דרך מוליכים אותי, ואיך אם כן לא אבכה?! אמרו לו תלמידיו: רבינו, ברכנו. אמר להם: "יהי רצון שתהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם". תמהו ואמרו לו תלמידיו: עד כאן ולא יותר? אמר להם: ולואי, כלומר, אכן אם יגיע אדם לידי יראת שמים כזו דיו, וראייה לדבר: תדעו כשאדם עובר עבירה אומר הוא בלבו: "שלא יראני אדם", ואם יתבייש מהקדוש ברוך הוא כדרך שהוא מתבייש מבני אדם, לא יגיע לידי חטא. ומסופר: בשעת פטירתו, ממש לפני מיתתו הורה ואמר להם ר' אליעזר לתלמידיו שני דברים: פנו כלים שבבית והוציאום חוצה לו מפני הטומאה, כדי שלא יטמאו (טומאת אוהל) מגופו המת, וכן הכינו כסא לחזקיהו מלך יהודה שבא מעולם העליון ללוות אותו" (ברכות כח,ב).