עדים זוממים - תוספתא

פרק ראשון בתוספתא מסכת מכות עוסק בעדים זוממים ובעונש שלהם. בסיום הפרק עוסקת התוספתא במהות הפסול של עדים זוממים, דיון הנוגע למהות החידוש של דין עדים זוממים.

תוספתא מסכת מכות פרק א

הלכה א

עד זומם אינו נמכר בזמימו ר' עקיבא אומ' אף אינו משלם על פי עצמו מפני שהוא קנס וכל דבר שהוא קנס אינו משלם על פי עצמו:

הלכה ב

העדים שאמרו מעידין אנו באיש פלוני שלווה מפלוני מאתים זוז ביום פלוני במקום פלוני ובאו אחרים ואמרו להם היאך אתם מעידין שהרי המלוה או הלוה היה עמנו אותו היום במקום פלוני אין אילו זוממין אבל עדותן בטילה אבל אמרו להן היאך אתם מעידין שהרי אתם הייתם עמנו במקום פלוני הרי אילו זוממין ומשלמין על פיהם היו חתומין על השטר באחד בניסן בשמיטה ובאו אחרים ואמרו להן היאך אתם חתומין על השטר שהרי אתם הייתם עמנו אותו היום במקום פלוני עדותן כשירה והשטר כשר שאני אומר שמא איחר זמנו של שטר וכתבו:

הלכה ג

שטר שזמנו בשבת או בעשרה בתשרי ר' יהודה מכשיר ור' יוסי פוסל אמ' לו ר' יהודה מעשה בא לפניך בציפורי והכשרתה א' לו ר' יוסי אני לא הכשרתי ואם הכשרתי הכשרתי:

הלכה ד

העדים שאמרו מעידין אנו שסימא פלוני את עין עבדו ואחר כך הפיל את שינו שכן הרב אומ' נמצאו זוממין משלמין לעבד הפיל את שינו ואחר כך סימא את עינו שכן העבד אומר ונמצאו זוממין משלמין לרב סימא שתיהן כאחת והפיל את שתיהן כאחת ובאו אחרים ואמרו לא כי אלא שתיהן זו אחר זו ונמצאו זוממין משלמין לעבד:

הלכה ה

סימא שתיהן זו אחר זו והפיל שתיהן זו אחר זו ובאו אחרים ואמרו לא כי אלא שתיהן כאחת ונמצאו זוממין משלמין לרב סימא את עין עבדו והרי הוא תחתיו ומשמשין ונמצאו זוממין משלמין דמי עבד והסומא לרב:

הלכה ו

העדים שאמרו מעידין אנו באיש פלוני שגירש את אשתו ולא נתן לה כתובתה שכן האשה אומרת ונמצאו זוממין משלמין דמי כתובתה לאיש שגירש את אשתו ונתן לה כתובתה שכן האיש אומר ונמצאו זוממין משלמין כתובתה לאישה שגירש את אשתו ולא נתן לה כתובה והרי היא תחתיו ומשמשתו ונמצאו זוממין אין אומרין ישלמו לה כתובתה אלא טובת הנאת כתובתה וכי מה טובת הנאת כתובתה אין אומרין כמה אדם רוצה ליתן בכתובתה של זו שאם תמות בחיי בעלה בעלה יורשה לאחר מיתת בעלה תירש כתובתה והן יורשין אותה לפי כך הן משלמין:

הלכה ז

העדים שאמרו מעידין אנו באיש פלוני שגנב חלבו של חבירו ולא אכלו גנב נבלתו של חבירו ולא אכלה ונמצאו זוממין לוקין ומשלמין שעל מנת כן העידוהו על מנת שילקה וישלם גנב חלבו של חבירו ואכלו גנב נבלתו של חבירו ואכלה הרי זה לוקה וחייב בתשלומין שבעיסקי ממון הוא אומ' לא תענה ברעך עד שקר ובעיסקי מכות הוא אומ' ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו דברי ר' מאיר וחכמ' אומ' כדי רשעתו מת אינו משלם לוקה אינו משלם ומודים חכמ' לר' מאיר שאם העידוהו שהוא בן גרושה או בן חלוצה נתין או ממזר שהן לוקין את הארבעים:

הלכה ח

מאימתי זוממין חייבין לשלם משתיתפרש עדותן לבית דין נמצא חייב לו מן הדין לפיכך הוא משלם:

הלכה ט

מה שנים נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטילה אף שלשה נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטילה ומנין אפילו הן מאה תלמ' לומ' עדים:

הלכה י

מעידין אנו באיש פלוני שהרג את הנפש ובאו אחרים והזימום הנידון כשר כת הראשונה חייבת ובאו אחרים והזימום הנידון חייב וכת הראשונה פטורה וכת השנייה חייבת כת אחת נכנסת וכת אחת יוצאה אפילו הן מאה כולן פטורין ר' יהודה אומ' איסטיטית היא זו ואינה נהרגת אלא כת הראשונה בלבד אמ' ר' יוסי במה דבר' אמורים בדיני נפשות אבל בדיני ממונות יתקיים עדות בשאר עדים ר' מאיר אומ' אף בדיני ממונות והוא לא ידע שיש להן קרוב או פסול תתקיים עדות בשאר עדים ר' דוסתאי בן יהודה או' עדים זוממין שבאו אחרים והזימו זוממיהן פטורין:

הלכה יא

עד זומם פסול מכל עדיות שבתורה דברי ר' יהודה אמ' לו ר' יוסי במה דבר' אמור' בזמן שהוזם לעדות נפשות אבל לא הוזם אלא לעדות ממון אינו פסול אלא לאותה עדות בלבד: