עדות מוכחשת ועדות מוזמת

במסכת מכות עוסקת המשנה בהגדה המדויקת של עדים זוממים שעדותם הוזמה ובשוני בינם לעדים מוכחשים שעדותם הוכחשה. הגמרא שם דנה במקור הדין.

משנה אֵין הָעֵדִים נַעֲשִׂים זוֹמְמִין עַד שֶׁיָּזִימוּ המזימים אֶת העדים עַצְמָן כלומר, שההזמה מתייחסת לגוף עדים ולא לתוכן עדותם. כֵּיצַד? אָמְרוּ "מְעִידִין אֲנִי בְּאִישׁ פְּלוֹנִי שֶׁהָרַג אֶת הַנֶּפֶשׁ", וכללו בעדותם, כנדרש, גם את המקום והזמן המדוייק אליו מתייחסת עדותם. ובאו עדים אחרים ואָמְרוּ לָהֶם: הֵיאָךְ אַתֶּם מְעִידִין? שֶׁהֲרֵי נֶהֱרָג זֶה, אוֹ הַהוֹרֵג זֶה, הָיָה עִמָּנוּ אוֹתוֹ הַיּוֹם שאתם מעידים עליו בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי, שאינו המקום עליו העידו העדים הראשונים, אף על פי שיש בזה הכחשת תוכן דברי העדות הראשונה אֵין אֵלּוּ הראשונים נחשבים בכך לעדים זוֹמְמִין. אֲבָל אם אָמְרוּ לָהֶם העדים השניים: הֵיאָךְ אַתֶּם מְעִידִין? שֶׁהֲרֵי אַתֶּם עצמכם הֱיִיתֶם עִמָּנוּ אוֹתוֹ הַיּוֹם בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי הֲרֵי אֵלּוּ זוֹמְמִין, וְנֶהֱרָגִין העדים הראשונים עַל פִּיהֶם. בָּאוּ עוד שני עדים אֲחֵרִים והעידו גם כן שכך היה מעשה, שאותו פלוני הרג את הנפש וְהֵזִימוּם המזימים הראשונים, שאמרו שאף אלה היו איתם במקום אחר באותו יום, וכן בָּאוּ עוד אֲחֵרִים וְהֵזִימוּם העדים המזימים, אֲפִילּוּ היו אלו מֵאָה כיתות של עדים שהוזמו כולם על ידי אותם שני עדים מזימים כּוּלָּם יֵהָרְגוּ, שהרי דין הזמה קיים לגבי כולם, וכוח שני עדים גדול ככוחם של עדים רבים. ר' יְהוּדָה אוֹמֵר: אִיסְטָטִית (כת סוטה) הִיא זוֹ של העדים המזימים, ויש לחשוד בה שהם רוצים להזים את כל מי שמעיד בעדות זו, וְאֵינוֹ נֶהֱרָג אֶלָּא כַּת הָרִאשׁוֹנָה בִּלְבַד.

גמרא על ההלכה במשנה שהעדים נעשים זוממים רק כאשר מזימים אותם עצמם, שמעידים עליהם שהם לא היו באותו מקום, שואלים: מְנָא הָנֵי מִילֵּי [מנין הדברים הללו]? אָמַר רַב אַדָּא: שאָמַר קְרָא [המקרא] בפרשת עדים זוממים: "וְהִנֵּה עֵד שֶׁקֶר הָעֵד שֶׁקֶר עָנָה באחיו" (דברים יט, יח), והכוונה: עַד שֶׁתִּשָּׁקֵר (תתברר כשקר) גּוּפָהּ שֶׁל עֵדוּת כלומר, שהעדות בגופם של העדים הוכחה כבלתי נכונה, שכן העדים לא היו שם כלל באותו זמן. דְּבֵי [החכם מבית מדרשו] של ר' יִשְׁמָעֵאל תָּנָא [שנה] ראיה אחרת: נאמר "כי יקום עד חמס באיש לַעֲנוֹת בּוֹ סָרָה" (דברים יט, טז) עַד שֶׁתִּסָּרֶה (תתקלקל) גּוּפָהּ שֶׁל עֵדוּת, ולא הכחשה בענין אחר" (בבלי מכות ה,ב).