האם הנזיר חוטא

הגמרא במסכת נדרים מסכת את שיטות התנאים בעניין מהותו של הנזיר, שיטות שעל פיהם ניתן ללמוד את יחסם של אותם אמוראים ליחס המהותי כלפי הנאותיו של האדם בעולם הזה.

"אָמַר (ר') שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק: מִיָּמַי לֹא אָכַלְתִּי בתור כהן אָשָׁם שמביא נָזִיר טָמֵא אֶלָּא אֶחָד. שהיה חושש שהנזיר עשה נדר זה מחמת כעס או הקפדה ובעצם אין ליבו שלם עם הנזירות, וביותר הוא מתחרט על נזירותו כאשר נטמא, וצריך להביא קרבנות נוספים ושוב לנהוג נזירות. וכך היה מעשה: פַּעַם אַחַת בָּא אָדָם אֶחָד נָזִיר מִן הַדָּרוֹם, וּרְאִיתִיו שֶׁהוּא יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רוֹאִי (יפה מראה) וּקְווּצּוֹתָיו (קווצות שערותיו) סדורות לו תלתלים אָמַרְתִּי לוֹ: בְּנִי, מָה רָאִיתָ לְהַשְׁחִית אֶת שְׂעָרְךָ זֶה הַנָּאֶהעל ידי זה שנדרת נזירות, ועכשיו אתה מגלח את שערך? אָמַר לִי: רוֹעֶה הָיִיתִי לְאַבָּא בְּעִירִי, הָלַכְתִּי לְמַלְּאוֹת מַיִם מִן הַמַּעְיָין וְנִסְתַּכַּלְתִּי בַּבָּבוּאָה שֶׁלִּי (בדמותי המשתקפת במים)וּפָחַז (מיהר, גבר) עָלַי יִצְרִי וּבִקֵּשׁ לְטוֹרְדֵנִי (לאבדני)מִן הָעוֹלָם, שראה כמה הוא יפה, ועלתה בו מחשבה להשתמש ביופיו למטרות שאינן כשרות. אָמַרְתִּי לוֹ ליצרי: רָשָׁע! לָמָּה אַתָּה מִתְגָּאֶה בְּעוֹלָם שֶׁאֵינוֹ שֶׁלְּךָ, ולמה אתה מתגאה בגוף בְּמִי שֶׁהוּא עָתִיד לִהְיוֹת מאכל בקבר לרִמָּה וְתוֹלֵעָה? הָעֲבוֹדָה כלומר, נודר אני בעבודת המקדש שֶׁאֲגַלֶּחְךָ לַשָּׁמַיִם! כך אמר לו אותו אדם. וסיפר שמעון הצדיק: מִיָּד עָמַדְתִּי וּנְשַׁקְתִּיו עַל ראשׁוֹ, אָמַרְתִּי לוֹ: בְּנִי, כָּמוֹךָ יִרְבּוּ נוֹזְרֵי נְזִירוּת בְּיִשְׂרָאֵל. עָלֶיךָ הַכָּתוּב אוֹמֵר "אִישׁ או אשה כִּי יַפְלִא לִנְדּר נֶדֶר נָזִיר לְהַזִּיר לַה'" (במדבר ו, ב). כלומר, שהוא נדר מופלא וברור שכל כולו לה', שאין בו ענין של כעס או נסיון להרגיז, אלא כל כולו לה'. משמע שיש אופן של נזירות שכולו בכשרות וזאת היא נדבה שבנזירות. ...

ר' יְהוּדָה אוֹמֵר: חֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ מִתְאַוִּין לְהָבִיא קָרְבַּן חַטָּאת, אלא שלא נזדמן להם לְפִי שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא מֵבִיא תַּקָּלָה עַל יְדֵיהֶם ולא היו חוטאים אף לא בשגגה, מֶה הָיוּ עוֹשִׂין? עוֹמְדִים וּמִתְנַדְּבִין נְזִירוּת לַמָּקוֹם (לה'), כְּדֵי שֶׁיִּתְחַיֵּיב קָרְבַּן חַטָּאת של נזיר לַמָּקוֹם. ר' שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לֹא נָדְרוּ בְּנָזִיר, אֶלָּא כך היו עושים: הָרוֹצֶה לְהָבִיא עוֹלָה מִתְנַדֵּב וּמֵבִיא,הרוצה להביא שְׁלָמִים מִתְנַדֵּב וּמֵבִיא,הרוצה להביא תּוֹדָה וְאַרְבָּעָה מִינֵי לַחְמָהּ מִתְנַדֵּב וּמֵבִיא. אֲבָל בִּנְזִירוּת לֹא הִתְנַדְּבוּ, כְּדֵי שֶׁלּא יִקָּרְאוּ חוֹטְאִין. שלדעתו בעצם הנזירות יש צד של חטא, שֶׁכן נֶאֱמַר "וְכִפֶּר עָלָיו מֵאֲשֶׁר חָטָא עַל הַנָּפֶשׁ" (במדבר ו, יא), ולכן לא נדרו בנזיר, כדי שלא ייחשבו כחוטאים אף במעט.

אָמַר אַבַּיֵי: שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק וְר' שִׁמְעוֹן וְר' אֶלְעָזָר הַקַּפָּר כּוּלָּן שִׁיטָּה אַחַת הֵן, שהם סבורים שנָזִיר חוֹטֵא הָוֵי [הוא],שעצם הנזירות יש בה צד חטא. ומפרט: שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק וְרַבִּי שִׁמְעוֹן הָא דַּאֲמָרַן [זה שאמרנו]. וְגם ר' אֶלְעָזָר הַקַּפָּר בְּרַבִּי סבור כן,דְּתַנְיָא [שכן שנינו בברייתא], ר' אֶלְעָזָר הַקַּפָּר בְּרַבִּי אוֹמֵר: נאמר על נזיר "וְכִפֶּר עָלָיו מֵאֲשֶׁר חָטָא עַל הַנָּפֶשׁ" (במדבר ו, יא). ועל כך יש לשאול: וְכִי בְּאֵיזוֹ נֶפֶשׁ חָטָא זֶה הנזיר? אֶלָּא יש לבאר: חטאו הוא על שֶׁצִּיעֵר עַצְמוֹ מִן הַיַּיִן, וחטא בכך על הנפש על נפשו שלו, שציער את עצמו לחינם. וַהֲלֹא דְּבָרִים קַל וָחוֹמֶר: וּמַה זֶּה (נזיר)שֶׁלּא צִיעֵר עַצְמוֹ אֶלָּא מִן הַיַּיִן נִקְרָא חוֹטֵא, הַמְצַעֵר עַצְמוֹ מִכָּל דָּבָר ודבר עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שנקרא חוטא. מִכָּאן יש ללמוד כי כָּל הַיּוֹשֵׁב בְּתַעֲנִית נִקְרָא חוֹטֵא. ושואלים על שיטת ר' אלעזר הקפר: וְהָדֵין קְרָא [והלא כתוב זה] בְּנָזִיר טָמֵא כְּתִיב [נאמר] ולא בנזיר טהור, ואם כן אפשר לפרש שדווקא הנזיר הטמא הוא זה שנקרא חוטא, שחטא על הנפש במה שנטמא! ומשיבים: ר' אלעזר הקפר סבור שהיה הדבר ראוי להיאמר גם בנזיר טהור, ומפני מה נאמר בנזיר טמא מִשּׁוּם ששָׁנָה (חזר וכפל) בְּחֵטְא הוּא,שלא די לו שחטא בזה שנדר נזירות אלא עוד הוסיף וחטא בזה שנטמא, ולכן נאמר דווקא בו "מאשר חטא על הנפש" (נדרים ט,ב-י,א).