מתחיות בין בתי מדרשות

בדומה לסיפור הסוגיא שלנו המעיד על מתיחות ביחסי חכמי פומבדיתא ונהרדעא בדור השני של האמוראים, ישנו סיפור המעיד על מתיחות בין חכמי נהרדעא ופומבדיתא לחכמי מחוזא בדור השלישי והרביעי של האמוראים, החכמים מבתי המדרש של אביי ורבא.

רַב דִּימִי מִנְּהַרְדְּעָא אַיְיתֵי [הביא] גְּרוֹגָרוֹת בִּסְפִינָה כדי למוכרן, אָמַר לֵיהּ רֵישׁ גָּלוּתָא [לו ראש הגולה] לְרָבָא: פּוֹק חֲזֵי אִי צוּרְבָא מֵרַבָּנַן [צא וראה, אם תלמיד חכם] הוּא נְקֵיט לֵיהּ שׁוּקָא [תפוס לו את השוק], שתכריז שיש לו רשות בלעדית למכור את הגרוגרות. אָמַר לֵיהּ [לו] רָבָא לְרַב אַדָּא בַּר אַבָּא תלמידו: פּוֹק תְּהִי לֵיהּ בְּקַנְקַנֵיהּ [צא, תהה לו בקנקנו], כלומר, בדוק אותו אם תלמיד חכם הוא. נְפַק אֲזַל בְּעָא מִינֵיהּ [יצא הלך ושאל אותו] את רב דימי שאלה זו: פִּיל שֶׁבָּלַע כְּפִיפָה מִצְרִית (סל עשוי מנצרים) וְהֵקִיאָהּ, הוציא אותה כמות שהיא, דֶּרֶךְ בֵּית הָרְעִי, מַהוּ (מה דינה)? האם היא מטמאה עדיין, או נחשבת כמעוכלת ונטהרה? לֹא הֲוָה בִּידֵיהּ [היתה בידו] תשובה. אָמַר לֵיהּ [לו] רב דימי לרב אדא בר אבא: מָר נִיהוּ [האם אדוני הוא] רָבָא שאתה שואלני שאלה קשה כזו? טְפַח לֵיהּ בְּסַנְדָּלֵיהּ [היכה אותו על סנדלו]בדרך זלזול, אָמַר לֵיהּ [לו]: בֵּין דִּידִי [ביני] לְבין רָבָא אִיכָּא טוּבָא [יש הרבה הבדל], מִיהוּ [על כל פנים] עַל כָּרְחָךְ אֲנָא רַבָּךְ [אני רבך], וְרָבָא הוא רַבָּה דְּרַבָּךְ [רבו של רבך]. והחליט משום כך רב אדא שאין רב דימי תלמיד חכם חשוב, ולכן לֹא נְקַטוּ לֵיהּ שׁוּקָא [תפסו לו שוק], פָּסֵיד גְּרוֹגָרוֹת דִּידֵיהּ [והפסיד את הגרוגרות שלו], שנתקלקו. אֲתָא לְקַמֵּיהּ [בא רב דימי לפני] רַב יוֹסֵף להתלונן, אָמַר לֵיהּ [לו]: חֲזֵי מָר מַאי עֲבַדוּ [יראה אדוני מה עשו] לִי! אָמַר לֵיהּ [לו]: מַאן [מי] שלֹא שָׁהְיָיהּ לְאוֹנִיתָא דְּמַלְכָּא [השהה את הונאתו בושתו] של מלך אֱדוֹם לֹא נִשְׁהֲיָיהּ לְאוֹנִיתָיךְ [ישהה את הונאתך] ויעניש את מי שציער אותך, דִּכְתִיב [שנאמר]: "כּה אָמַר ה' עַל שְׁלשָׁה פִּשְׁעֵי מוֹאָב וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ עַל שָׂרְפוֹ עַצְמוֹת מֶלֶךְ אֱדוֹם לַסִּיד" (עמוס ב, א). ומספרים: נָח נַפְשֵׁיהּ [נפטר] רַב אַדָּא בַּר אַבָּא. רַב יוֹסֵף אָמַר: אֲנָא עֲנִישְׁתֵּיהּ, דַּאֲנָא לָטְיַיתֵיהּ [אני ענשתי אותו, שאני קיללתי אותו]. רַב דִּימִי מִנְּהַרְדְּעָא אָמַר: אֲנָא עֲנִישְׁתֵּיהּ, דְּאַפְסִיד [אני ענשתי אותו, בגללי נענש, שהפסיד] ה גְּרוֹגָרוֹת דִּידִי [שלי]. אַבַּיֵי אָמַר: אֲנָא עֲנִישְׁתֵּיהּ [אני ענשתי אותו], כלומר, נענש בגללי, על שלא נהג בי כבוד,דְּאָמַר לְהוּ לְרַבָּנַן [שהיה אומר להם לחכמים]: אַדְּמְגָרְמִיתוּ גַּרְמֵי בֵּי [עד שאתם מכרסמים עצמות אצל] אַבַּיֵי, תּוּ אִכְלוּ בִּישְׂרָא שְׁמִינָא בֵּי [בואו איכלו בשר שמן אצל] רָבָא, כלומר, עדיף ללמוד אצל רבא מאשר אצל אביי. וְרָבָא אָמַר: אֲנָא עֲנִישְׁתֵּיהּ [אני ענשתי אותו], בגללי נענש, דְּכִי הֲוָה אָזֵיל לְבֵי טַבָּחָא לְמִשְׁקָל אוּמְצָא [שכאשר היה הולך לבית הטבח לקחת חתיכת בשר], אָמַר לְהוּ לַטַּבָּחֵי [היה אומר להם לטבחים]: אֲנָא שָׁקֵילְנָא בִּישְׂרָא מִיקַּמֵּי שַׁמָּעֵיהּ [אני אקח את הבשר לפני שמשו של] רָבָא משוםדַּאֲנָא עָדִיפְנָא מִינֵּיהּ [שאני עדיף ממנו]. רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: אֲנָא עֲנִישְׁתֵּיהּ [אני ענשתי אותו], ומספרים; שרַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק רֵישׁ כַּלָּה הֲוָה [היה], כלומר, ממונה ללמד את בני הישיבה לאחר ששמעו בראשונה את דרשת ראש הישיבה.כָּל יוֹמָא [יום] מִיקַּמֵּי דְּנֵיעוּל [לפני שהיה נכנס] לְכַלָּה, מַרְהֵיט בַּהֲדֵיהּ [היה עובר איתו] רַב אַדָּא בַּר אַבָּא לִשְׁמַעֲתֵיהּ [את הלכתו] וַהֲדַר עָיֵיל [ואחר כך היה נכנס] לְכַלָּה. הַהוּא יוֹמָא נַקְטוּהּ [באותו יום אחזו בו] רַב פַּפָּא וְרַב הוּנָא בְּרֵיהּ [בנו] של רַב יְהוֹשֻׁעַ לְרַב אַדָּא בַּר אַבָּא מִשּׁוּם שלֹא הָווּ בְּסִיּוּמָא [היו בסיום] המסכת, אָמְרוּ לֵיהּ [לו]: אֵימָא לָן הָנֵי שְׁמַעֲתָּתָא [אמור לנו את ההלכות הללו] של מַעֲשַׂר בְּהֵמָה הֵיכִי אָמְרִינְהוּ [איך אמר אותן] רָבָא. אָמַר לְהוּ [להם]: הָכִי [כך] אָמַר רָבָא וְהָכִי [וכך] אָמַר רָבָא. אַדְּהָכִי נְגַהּ לֵיהּ [בינתיים התאחר לו הזמן] לְרַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק, וְלָא אָתֵי [בא] רַב אַדָּא בַּר אַבָּא, אָמְרוּ לֵיהּ רַבָּנַן [לו חכמים] לְרַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: קוּם ולמדֵנו, דִּנְגַהּ לָן [שמאוחר לנו], לָמָּה יָתֵיב מָר [יושב אדוני] ומחכה? אָמַר לְהוּ [להם]: יָתֵיבְנָא וְקָא מְנַטְּרָא לְעַרְסֵיהּ [יושב אני ומחכה למיטתו] של רַב אַדָּא בַּר אַבָּא שמן הסתם מת. אַדְּהָכִי נְפַק קָלָא דְּנָח נַפְשֵׁיהּ [בינתיים יצא קול שנפטר] רַב אַדָּא בַּר אַבָּא. ומעירים: וּמִסְתַּבְּרָא [ומסתבר], שרַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק עֲנָשֵׁיהּ [ענש אותו] כי אירע הדבר ממש מיד כשאמר זאת (בבא בתרא כב,א).