כל האומר מבית חשמונאי אנא

במהלך הסוגיא מתברר שהפסול של האדם שביזה את רב יהודה היה על סמך עדותו שהוא מבית חשמונאי, והכלל הוא שכל האומר שהוא מבית חשמונאי פסול. כלל זה נקבע על סמך סיפור המלכתו של הורדוס המופיע במסעת בבא בתרא.

"הוֹרְדוּס עַבְדָּא [עבד] של בֵּית חַשְׁמוֹנַאי הֲוָה [היה], נָתַן עֵינָיו(חשק) בְּאוֹתָהּ תִּינוֹקֶת (ילדה) של בית חשמונאי. יוֹמָא חַד [יום אחד] שָׁמַע הַהוּא גַּבְרָא [אותו אדם, הורדוס] בַּת קָלָא דְּאָמַר [בת קול שאומרת]: כָּל עַבְדָּא דְּמָרֵיד הָשְׁתָּא מַצְלַח [עבד שמורד עכשיו יצליח]. קָם קַטְלִינְהוּ לְכוּלְּהוּ מָרְוָתֵיהּ וְשַׁיְירָהּ לְהַהִיא יְנוּקְתָא [עמד הרג את כל אדוניו והשאיר אותה ילדה]. כִּי חֲזַת הַהִיא יְנוּקְתָא דְּקָא בָּעֵי לְמִינְסְבָהּ [כאשר ראתה אותה ילדה שהוא רוצה לשאת אותה לאשה], סְלִיקָא לְאִיגְרָא וּרְמָא קָלָא [עלתה לגג והרימה קולה], אָמְרָה: כָּל מַאן דְּאָתֵי וְאָמַר [מי שיבוא ויאמר] מִבֵּית חַשְׁמוֹנַאי קָאָתִינָא [בא אני] עַבְדָּא [עבד] הוּא, שלֹא אִישְׁתַּיְּירָא מִינַּיְיהוּ [נשארה מהם] אֶלָּא הַהִיא יְנוּקְתָא [אותה ילדה], וְהַהִיא יְנוּקְתָא נָפְלָה מֵאִיגְרָא לְאַרְעָא [ואותה ילדה נפלה מהגג לארץ] ומתה. ומסופר כי הורדוס טְמָנָהּ שֶׁבַע שְׁנִין בְּדוּבְשָׁא [שנים בדבש] לשמר את גופה שלא יירקב. אִיכָּא דְּאָמְרִי [יש שאומרים]: בָּא עָלֶיהָלאחר מותה, אִיכָּא דְּאָמְרִי [יש שאומרים]: לֹא בָּא עָלֶיהָ. דְּאָמְרִי לָהּ [לאלה שאומרים] בָּא עָלֶיהָ, הָא [זה] שטְמָנָהּושימר את גופתה היה זה על מנת לְיַתּוּבֵיהּ לְיִצְרֵיהּ [לספק את יצרו] ולכן רצה שגופתה תישאר קיימת. וּדְאָמְרִי לָהּ [ולאלה שאומרים] שלֹא בָּא עָלֶיהָ, הַאי [זה] שטְמָנָהּ כִּי הֵיכִי דְּנֶאמְרוּ [כדי שיאמרו]: בַּת מֶלֶךְ נְסַב [נשא]. אָמַר הורדוס בליבו: מַאן דָּרֵישׁ [מי הוא זה שדורש] את הכתובים "מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ" (דברים יז, טו), ומפרש שצריך המלך להיות גם בן משפחה יהודית, ולא עבד משוחרר או גר? רַבָּנַן [חכמים] הם שדורשים כך, והם העומדים על כך שיהיה המלך ממשפחות ישראל. קָם קַטְלִינְהוּ לְכוּלְּהוּ רַבָּנַן [עמד הרג את כל החכמים], שַׁבְקֵיהּ [הניח] בחיים רק את בָּבָא בֶּן בּוּטָא כדי לְמִשְׁקַל [ליטול] עֵצָה מִנֵּיהּ [ממנו]. אַהֲדַר לֵיהּ כְּלִילָא דְּיָילֵי [הקיף הורדוס את ראשו של בבא בן בוטא בעטרה של קיפוד],נַקְרִינְהוּ לְעֵינֵיהּ [וניקר את עיניו] על ידי כך" (בבא בתרא ג,ב).