רבי יהושע בן חנניה והקיסר הרומי

רבי יהושע בן חנניה שמתנצח בסוגיא עם חכמי אלכסנדריא, היה ידוע בישראל וגם בין הגויים כחכם שמעבר לבקיאותו בדיני התורה היה בקי גם בחכמות ובמדעי הטבע השונים. במסגרת מסעותיו נפגש פעמים רבות עם הקיסר ברומא, שם עמד הקיסר על חכמתו המרובה.

"אמר ליה [לו] קיסר רומי לר' יהושע בר' חנניא: אמריתו דחכמיתו טובא [אתם היהודים אומרים, שאתם חכמים ביותר], אימא [אמור] לי אם כן מאי חזינא בחלמאי [מה אראה בחלומי]. אמר ליה [לו] ר' יהושע: חזית דמשחרי לך פרסאי וגרבי בך, ורעיי בך שקצי בחוטרא דדהבא [תראה ששובים אותך הפרסים ומשעבדים אותך, ורועים על ידך שקצים במקל של זהב]. הרהר כוליה יומא [כל אותו היום] בתיאור הדברים כפי שאמר לו ר' יהושע, ולאורתא חזא [ובלילה ראה] חלום זה" (בבלי ברכות נו,א).

"אמרה ליה ברתיה [כפי שאמרה לו בתו] של הקיסר הרומי לר' יהושע בן חנניה כשהיה ברומי: אי [אוי] לחכמה מפוארה כשלך שהיא מונחת בכלי מכוער! שרבי יהושע אף שהיה חכם גדול, לא היה יפה מראה. אמר לה כאילו שלא מן העניין: אביך רמי חמרא במני דפחרא [אביך שם יין בכלי חרס]? אמרה ליה [לו]: אלא במאי נירמי [במה נשים]? אמר לה: אתון דחשביתו, רמו במאני דהבא וכספא [אתם שאתם חשובים, שימו אותם בכלי זהב וכסף]. אזלה ואמרה ליה לאבוה רמייא לחמרא במני דהבא וכספא, ותקיף [הלכה ואמרה לו לאביה לעשות כן ושמו את היין בכלי זהב וכסף, והחמיץ]. אתו ואמרו ליה [באו ואמרו לו] לקיסר שהחמיץ היין. אמר לה לברתיה [לבתו]: מאן [מי] אמר לך הכי [לעשות כך], מי יעץ לך עצה זו? אמרה ליה [לו]: ר' יהושע בן חנניה. קריוהו [קראו לו] לבוא. אמר ליה [לו] הקיסר: אמאי [מדוע] אמרת לה הכי [כך]? אמר ליה [לו]: כי היכי [כפי] שאמרה לי כך אמרי [אמרתי] לה, להוכיח שדברים משובחים אין משתמרים אלא בכלי פחות. אמר לו: והא איכא שפירי דגמירי [והרי יש אנשים יפים שלמדו] ומלאים חכמה! ענה לו: אי הוו סנו [אילו היו מכוערים] טפי הוו גמירי [יותר היו לומדים]" (בבלי תענית ז,א). 

"ר' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה הֲוָה קָאֵי בֵּי [היה עומד בבית] ה קֵיסָר ובפני הקיסר, אַחֲוֵי לֵיהּ הַהוּא מִינָא [הראה לו מין אחד] שהיה שם, ברמז, על ידי תנועה: עַמָּא דְּאַהַדְרִינְהוּ מָרֵיהּ לְאַפֵּיהּ מִינֵּיהּ [העם שהחזיר אדוניו, ה', את פניו ממנו]. אַחֲוֵי לֵיהּ [הראה לו] גם הוא, ר' יהושע, לַמִין ברמז, ופשט את ידו ואמר לו: יָדוֹ נְטוּיָה עָלֵינוּ. אָמַר לֵיהּ [לו] הקֵיסָר לְר' יְהוֹשֻׁעַ: מַאי אַחֲוֵי לָךְ [מה הראה לך], מה רצה לרמז לך? אמר לו: רצה לרמז לי עַמָּא דְּאַהַדְרִינְהוּ מָרֵיהּ לְאַפֵּיהּ מִינֵּיהּ [העם שהחזיר אדוניו את פניו ממנו], וַאֲנָא מַחֲוֵינָא לֵיהּ [ואני הראיתי לו] שיָּדוֹ נְטוּיָה עָלֵינוּ. אָמְרוּ לֵיהּ [לו] לְהַהוּא מִינָא [לאותו מין]: מַאי אַחֲוַיַית לֵיהּ [מה הֶרְאֵיתָ אתה לו]? אמר להם: הראיתי לו עַמָּא דְּאַהַדְרִינְהוּ מָרֵיהּ מִינֵּיהּ [העם שהחזיר אדוניו את פניו ממנו], ושאלוהו: וּמַאי אַחֲוֵי לָךְ [ומה הראה לך] הוא? אמר להם: לָא יָדַעֲנָא [אינני יודע], לא הבנתי. אָמְרוּ: גַּבְרָא דְּלָא יָדַע מַאי מַחֲווּ לֵיהּ, בְּמָחוֹג יַחֲוֵי קַמֵּי מַלְכָּא [אדם שאיננו יודע מה מראים לו, ברמז יַרְאֶה תנועות לפני המלך]?! אַפְּקוּהוּ וּקְטַלוּהוּ [הוציאוהו והרגוהו], אגב סיפור זה, שממנו רואים כיצד ניצח ר' יהושע בן חנניה בחכמתו את אויבי ישראל, מספרים: כִּי קָא נַיְחָא נַפְשֵׁיהּ [כאשר נחה נפשו, לפני שנפטר] ר' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה אָמְרוּ לֵיהּ רַבָּנַן [לו חכמים]: מַאי תֶּיהֱוֵי עֲלַן מִמִּנָאֵי [מה יהיה עלינו מן המינים], כאשר אין בינינו חכם כמוך שיענה להם? אָמַר לָהֶם, אמר הכתוב: "האין עוד חכמה בתימן אָבְדָה עֵצָה מִבָּנִים נִסְרְחָה חָכְמָתָם" (ירמיהו מט, ז), וכך יש לדרשו: כֵּיוָן שֶׁאָבְדָה עֵצָה מִבָּנִים מבני ישראל גם נִסְרְחָה חָכְמָתָן שֶׁל אוּמּוֹת הָעוֹלָם ולא יימצאו ביניהם עוד חכמים מופלגים. וְאִי בָּעֵית אֵימָא מֵהָכָא [ואם תרצה אמור מכאן] מקור אחר לאותו רעיון, שנאמר: "וַיּאמֶר נִסְעָה וְנֵלֵכָה וְאֵלְכָה לְנֶגְדֶּךָ" (בראשית לג, יב), שכשם שעולים ויורדים ישראל, כך כנגדם אומות העולם, ולעולם לא יהיה להם יתרון" (חגיגה ה,ב).