רבי יהושע בן חנניה וחכמי אטונא

רבי יהושע בן חנניה מתנצח בסוגיא עם חכמי אלכסנדריא, התנצח בהזדמנות אחרת גם עם חכמי אטונא. אלכסנדריא ואטונא היו שני המרכזי החכמה בגדולים באותה עת. רבי יהושע בן חנניה מגדיר את עצמו מול חכמי אטונא כחכם היהודים ומנצח אותם ואת חכמתם.

"אָמַר לֵיהּ [לו] קֵיסָר לְר' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה: נָחָשׁ לְכַמָּה מִיעַבַּר [מתעבר] וּמוֹלִיד? אֲמַר לֵיהּ [לו]: לְשַׁב שְׁנֵי [לשבע שנים]. אמר לו: וְהָא סָבֵי דְבֵי אַתּוּנָא אַרְבְּעִינְהוּ, וְאוֹלִיד לִתְלַת [והרי הזקנים, החכמים של בית חכמי אתונה הרביעו אותם, והוליד לשלוש שנים]? השיב לו: הָנְהוּ מִיעַבְּרִי הָווּ מֵעִיקָּרָא [אלו מעוברים היו מתחילה] כבר אַרְבַּע שנים. שאלו הקיסר: וְהָא קָמְשַׁמְּשִׁי שָׁמוֹשֵׁי [והרי היו משמשים, מזדווגים], ובעל חיים אינו משמש אלא כדי להוליד, ולא כשהוא מעובר! ענה לו: אִינְהוּ נַמִי מְשַׁמְּשִׁי [הם, הנחשים, גם כן משמשים] כְּאָדָם, ולא להולדה דווקא. אמר לו: כיצד יכול אתה לחלוק על זקני אתונה? וְהָא חַכִּימֵי אִינְהוּ [והרי חכמים הם]! אמר לו ר' יהושע: אֲנַן חַכִּימִינַן מִינַּיְיהוּ [אנו חכמים יותר מהם]. אמר לו: אִי חֲכִּימַת, זִיל זָכִינְהוּ וְאַיְתִינְהוּ לִי [אם חכם אתה מהם, לך נצח אותם והבא אותם אלי]! אָמַר לֵיהּ [לו] ר' יהושע: כַּמָּה הָווּ [הם]? אמר לו: שִׁיתִּין גַּבְרֵי [שישים איש]. אָמַר לֵיהּ [לו]: עֲבֵיד לִי סְפִינְתָּא דְּאִית בָּהּ שִׁיתִּין בָּתֵּי [עשה לי ספינה שיש בה שישים בתים, חדרים], וְכָל בֵּיתָא אִית בָּהּ שִׁיתִּין בִּיסְתַּרְקֵי [וכל בית יש בו שישים מצעות]. עֲבַד לֵיהּ [עשה לו] הקיסר כן. הפליג ר' יהושע עם הספינה לאתונה. כִּי מְטָא לְהָתָם לְבֵי טַבָּחָא [כאשר הגיע לשם, לבית הטבח, הקצב], אַשְׁכְּחֵיהּ לְהַהוּא גַּבְרָא דְּקָא פָּשֵׁיט חֵיוָתָא [מצאו לאותו אדם, את הקצב, שהיה פושט עור בהמה], אָמַר לֵיהּ [לו]: רֵישָׁךְ לְזַבּוּנֵי [ראשך למכירה]? אָמַר לֵיהּ [לו]: אִין [כן]. אָמַר לֵיהּ [לו] ר' יהושע: בְּכַמָּה? אָמַר לֵיהּ [לו]: בְּפַלְגָּא דְּזוּזָא [בחצי זוז]. יְהַב לֵיהּ [נתן לו]. לְסוֹף, לאחר ששילם לו, אָמַר לֵיהּ [לו] ר' יהושע: אֲנָא רֵישָׁא דְּחֵיוָתָא אֲמַרִי [אני את ראש הבהמה אמרתי] לְךָ? על ראשך שלך דיברתי, וצריך אתה לעמוד בדיבורך. אָמַר לֵיהּ [לו] ר' יהושע: אִי בָּעֵית דְּאַשְׁבְּקָךְ, סְגֵי אַחֲוֵי לִי פִּיתְחָא דְּבֵי אַתּוּנָא [אם אתה רוצה שאניח לך, לך והראה לי את הפתח של בית חכמי אתונה]! אָמַר לֵיהּ [לו]: מִסְתַּפֵינָא, דְּכָל דְּמַחֲוֵי קָטְלִי לֵיהּ [מתיירא אני, לפי שכל שמראה את מקומם הורגים הם אותו]. אָמַר לֵיהּ [לו]: דְּרֵי כְּרִיכָא דְּקַנְיָא [קח חבילת קנים], וְכִי מָטֵית לְהָתָם זָקְפָהּ כְּמַאן דְּקָא מִתְּפַח [וכאשר תגיע לשם זקוף, העמד אותה כמי שנח]. עשה כן, וכך הגיע ר' יהושע אל המקום. אַשְׁכַּח דַרְבְּנָאֵי מִגַּוַּאי וְדַרְבְּנָאֵי מִבָּרַאי [מצא שומרים מבחוץ ושומרים מבפנים], לשמור שלא ייכנס לשם אדם ולא יצא משם אדם. ופיזרו הממונים חול בכניסה, כדי לגלות עקבות נכנסים ויוצאים, דְּאִי חֲזוּ כַּרְעָא דְּעָיְילָא קָטְלִי לְהוּ לְבָרָאֵי [שאם היו הממונים רואים עקבות רגל שנכנסת הורגים את השוטרים שבחוץ], על שנתנו לאדם להיכנס, וּדְנַפְקָא קָטְלִי לְהוּ לְגַוָּאֵי [וכשרואים רגל שיוצאת הורגים את השומרים שבפנים], על שנתנו לאדם לצאת משם. אַפְּכָה לְסַנְדְּלֵיהּ [הפך את סנדלו] ודרך על החול כאילו יצא מן המקום, והתחמק. וכשראו הממונים את העקבות קָטְלִי לְהוּ לְגַוָּאֵי [הרגו את הפנימים], לאחר מכן שוב אַפְּכָה לְסַנְדְּלֵיהּ [הפך את סנדלו] חזרה והשאיר עקבות של כניסה, וכך קָטְלִי לְהוּ לְכוּלְּהוּ [הרגו את כולם], גם את החיצונים. בין כך ובין כך הצליח ר' יהושע להיכנס פנימה. אַשְׁכַּח יָנוּקֵי מִלְּעֵיל סָבֵי מִלְּתַחַת [מצא את הצעירים יושבים מלמעלה במקום המכובד יותר, ואת הזקנים מלמטה], אָמַר לעצמו: צריך אני להקדים שלום ליושבים למעלה מן האחרים, והם הצעירים. ואולם אִי יָהֵיבְנָא שְׁלָמָא לְהָנֵי קָטְלִי לִי הָנֵי [אם אתן תחילה שלום לאלה, הצעירים, יהרגו אותי אלה, הזקנים], סָבְרִי [כסבורים הם] אֲנַן עֲדִיפִינַן דַּאֲנַן קַשִּׁינַן טְפֵי וְאִינְהוּ דַּרְדְּקֵי [אנו עדיפים, שאנו זקנים יותר והם צעירים]. אָמַר: שְׁלָמָא לְכוּ [שלום לכם]! ולא פנה לקבוצה מסויימת. אָמְרוּ לֵיהּ [לו]: מַאי עֲבִידְתֵיךְ [מה מעשיך כאן]? אָמַר לְהוּ [להם]: אֲנָא חֲכִימָא דִּיהוּדָאֵי אֲנָא [אני חכם היהודים אני], בָּעֵינָא לְמִיגְמַר חָכְמְתָא מִינַּיְיכוּ [רוצה אני ללמוד חכמה מכם]. אמרו לו: אִי הָכִי, נִיבָּעֵי לָךְ [אם כך, נשאל אותך שאלות], ונראה אם ראוי אתה לכך. אָמַר לְהוּ [להם]: לְחַיֵּי [בסדר], אִי זְכִיתוּ [אם תנצחו] כָּל דְּבָעֵיתוּ עֲבִידוּ בִּי [כל שתרצו עשו בי], וְאִי זָכֵינָא בְּכוּ [ואם אני אנצח אתכם] אִיכְלוּ גַּבַּאי בִּסְפִינְתָא [איכלו בספינה שלי]. אָמְרוּ לֵיהּ [לו]: הַהוּא גַּבְרָא דְּאָזֵיל וּבָעֵי אִתְּתָא וְלָא יָהֲבוּ לֵיהּ [אדם זה שהולך ומבקש אישה ממשפחה אחת ולא נתנו לו], מַאי חֲזֵי לֵיהּ דְּאָזֵיל הֵיכָא דְּמַדְלוּ מִינֵּיהּ [מה הוא רואה לו, מה הוא סבור, שהוא הולך למקום שהוא גבוה ממנו], למשפחה חשובה ומיוחסת מזו הראשונה? שְׁקַל סִיכְּתָא [לקח יתד], דָּצָהּ לְתַתַּאי לָא עָאל [נעץ אותה למטה בקיר ולא נכנסה], לְעִילַּאי עָאל [נעץ אותה למעלה נכנסה] שהיה שם חור, אָמַר להם: הַאי נַמִי מִיתְרְמֵי בַּת מַזָּלֵיהּ [זה גם כן, הולך לחפש במקום גבוה יותר, שמא תזדמן לו שם בת מזלו]. ועוד שאלוהו: גַּבְרָא דְּאוֹזִיף [אדם שמלוה לחבירו] לצורך עיסקה, ואין הלה פורע את חובו, וְטָרֵיף [ו המלוה טורף, נוטל את קרקעותיו] כדי לגבות את חובו, ויש בכך טורח גדול, מַאי חֲזָא דַּהֲדַר אוֹזִיף [מה ראה שהוא חוזר ומלוה] לאנשים אחרים? אָמַר לְהוּ [להם]: כן דרכם של אנשים, גַּבְרָא אֲזַל לְאַגְמָא, קְטַל קַמָּא טוּנָא וְלָא מָצֵי בֵּיהּ [אדם הולך לאגם, חותך בתחילה משא של קנים ולא יכול להרים אותו], אינו מפסיק לחתוך קנים, אלא קָטֵיל וּמַנַּח עִילָּוֵיהּ, עַד דְּאִיתְרְמֵי אִינִישׁ מַדְלֵי לֵיהּ [חותך עוד ומניח עליו, עד שיזדמן אדם שירים אותו] על כתפיו, והוא נושאו לביתו. כך אדם ממשיך להלוות מתוך הנחה שבסופו של דבר יזדמן לידיו לווה הגון. אָמְרוּ לֵיהּ [לו]: אֵימָא לָן מִילֵּי דִבְדִיאִי [אמור לנו דברי כזב]! אָמַר לְהוּ [להם]: הֲוָה הַהוּא כּוּדַנִיתָא דִּילִידָא [היתה פרדה אחת שילדה], וַהֲוָה תָּלֵי לֵיהּ פִּיתְקָא [והיה תלוי לו, לולד, פתק על צוארו], וְכָתַב בֵּיהּ דְּמָסֵיק בְּבֵי אַבָּא מֵאָה אַלְפָא זוּזֵי [וכתוב בו ש הוא נושה, שחייבים לו בבית אביו מאה אלף זוז]. אָמְרוּ לֵיהּ [לו]: וְכוּדַנִיתָא מִי יָלְדָה [ופירדה האם היא יולדת]? אָמַר לְהוּ [להם]: הֵי נִיהוּ מִילֵּי דִבְדִיאִי [הם אלו דברי כזב], שדבר זה לא ייתכן כלל. ועוד שאלו אותו: מִילְחָא כִּי סַרְיָא, בְּמַאי מַלְחִי לָהּ [מלח כאשר הוא מסריח, במה מולחים אותו]? אָמַר לְהוּ [להם]: בְּסִילְּתָא דְּכוּדַנִיתָא [בשיליה של פירדה]. אמרו לו: לא ייתכן הדבר, וּמִי אִיכָּא סִילְּתָא לְכוּדַנְתָא [והאם יש שיליה לפירדה]? אמר להם: גם מה ששאלתם לא ייתכן, וּמִילְחָא מִי סָרֵי [וכי מלח האם הוא מסריח]? אמרו לו: בְּנֵי לָן בֵּיתָא בַּאֲוִירָא דְעָלְמָא [בנה לנו בית באויר העולם]! אָמַר שֵׁם משמותיו של הקדוש ברוך הוא, תְּלָא בֵּין רְקִיעָא לְאַרְעָא [ונתלה בין השמים לארץ], אָמַר לְהוּ [להם]: אֲסִיקוּ לִי לִיבְנֵי וְטִינָא [העלו לי אתם לבנים וטיט], ואבנה לכם בית. שאלו אותו: מְצִיעֲתֵיהּ דְעָלְמָא הֵיכָא [אמצעו של העולם היכן]? זְקָפָהּ לְאֶצְבַּעְתֵּיהּ אָמַר לְהוּ [זקף את אצבעו ואמר להם]: הָכָא [כאן]. אָמְרוּ לֵיהּ [לו]: וּמִי יֵימָר [ומי יאמר] מניין שדבריך נכונים? אמר להם: אַיְיתוּ אַשְׁלֵי וּמְשַׁחוּ [הביאו חבלים ומדדו]! אמרו לו: אִית לָן בֵּירָא בְּדַבְרָא, עַיְילָא לְמָתָא [יש לנו בור בשדה, הכנס אותו לעיר]! אָמַר לְהוּ [להם]: אַפְשִׁילוּ לִי חַבְלֵי מִפָּארֵי וְאַעֲיְילֵיהּ [הפשילו, עשו לי חבלים עשויים מסובין ואכניס לעיר אותו] בעזרתם. ועוד אמרו לו: אִית לָן רֵיחַיָּא דִתְבִירָא, חַיְיטֵיהּ [יש לנו ריחיים שנשברו, תפור אותם]! אָמַר: כְּרוֹכוּ לִי מִינֵּיהּ גַּרְדֵּי וְאִיחַיְיטֵיהּ [עשו לי ממנה חוטים ואתפור אותם]. שאלו אותו: מִשְׁרָא דְסַכִּינֵי בְּמַאי קָטְלִי [שדה של סכינים במה קוצרים אותה]? אמר להם: בְּקַרְנָא דְּחַמְרָא [בקרן של חמור]. אמרו לו: וּמִי אִיכָּא קַרְנָא לְחַמְרָא [והאם יש קרן לחמור]? אמר להם: וּמִי אִיכָּא מִשְׁרָא דְסַכִּינֵי [והאם יש שדה של סכינים]? אַיְיתוּ לֵיהּ תְּרֵי בֵּיעֵי [הביאו לו שתי ביצים], אָמְרוּ לֵיהּ [לו]: הֵי דְּזַגְתָּא אוּכַּמְתִּי וְהִי דְּזַגְתָּא חִיוַּורְתִּי [איזו היא של תרנגולת שחורה ואיזו של תרנגולת לבנה]? אַיְיתֵי לְהוּ אִיהוּ תְּרֵי גְּבִינִי [הביא להם הוא שתי גבינות], אָמַר לְהוּ [להם]: הֵי דְּעִיזָּא אוּכַּמְתִּי וְהֵי דְּעִיזָּא חִיוַּורְתִּי [איזו מהם של עז שחורה ואיזו של עז לבנה]? שאלו אותו: וּרְצוּצָא דְּמִית, מֵהֵיכָא נָפֵיק רוּחֵיהּ [ואפרוח שמת בביצה, מהיכן יוצאת רוחו]? אמר להם: מֵהֵיכָא דְּעַל נְפַק [ממקום שהיא נכנסת משם יוצאת]. אמרו לו: אַחֲוֵי לָן מָנָא דְּלָא שָׁוֵי חֲבִילֵיהּ [הראה לנו כלי שאינו שווה את נזקו שהוא גורם]! אמר להם: אַיְיתוּ בּוּדְיָא, פַּשְׁטוּהָ [הביאו מחצלת, פרשו אותה], לָא הֲוָה עָיֵיל בְּתַרְעָא [לא נכנסה בשער], אָמַר לְהוּ [להם]: אַיְיתוּ מָרֵי סִיתְרוּהּ [הביאו מעדרים ושברו אותו את השער], כדי שתוכלו להכניס אותה; הַיְינוּ מָנָא דְּלָא שָׁווּ חֲבִילֵיהּ [זהו כלי שאינו שווה את נזקו]. משניצח ר' יהושע את חכמי אתונה, אַיְתִינְהוּ [הביא אותם] לספינה שהכין, כפי שהתנה עמם מתחילה, והכניס כל אחד מהם לחדר אחר. כָּל חַד וְחַד כִּי חֲזִי שִׁיתִּין בִּיסְתַּרְקֵי [כל אחד ואחד מהם כאשר ראה שישים מצעות] בחדרו, אָמַר: כּוּלְּהוּ חַבֵרַאי לְהָכָא אֲתוּ [כל חבירי לכאן הם באים], והמתין להם, וכך לא יצא אף אחד מחדרו. בינתיים אָמַר לֵיהּ [לו] ר' יהושע לְסַפּוּנָא [לספן]: שְׁרֵי [התר את] סְפִינְתָּךְ והפלג. בַּהֲדֵי דְּקָאָתוּ שְׁקַל עַפְרָא מֵעַפְרַיְיהוּ [בזמן שבאו איתו לספינה לקח עפר מעפרם], מאתונה, כִּי מָטֵי לְבֵי בְלִיעֵי [כאשר הגיעו לבית הבלועים, מקום בים שבו בולעים המים כל מה שמגיע לשם], מְלָא כּוּזָא דְּמַיָּא מִבֵּי בְלִיעֵי [מילא כד קטן של מים מבית הבלועים]. כַּד אֲתוּ אוֹקְמִינְהוּ קַמֵּי קֵיסָר [כאשר באו, העמיד אותם לפני הקיסר]. חֲזַנְהוּ דְּהָווּ מְעַנִּי [ראה אותם הקיסר שהם מעונים], מפני שהיו בשבי, אָמַר לֵיהּ [לו] הקיסר לר' יהושע בן חנניה: הָנֵי לָאו נִינְהוּ [אלה אינם הם]! שזקני אתונה תקיפים הם וגאים. שְׁקַל מֵעַפְרַיְיהוּ וּשְׁדָא עִילָּוַיְיהוּ [לקח ר' יהושע מעפרם שנטל עמו וזרק עליהם], וכיון שהריחו ריח מקומם חזרה נפשם אליהם, אַקְּשׁוּ לְאַפֵּי מַלְכָּא [העיזו ודיברו קשות בפני המלך]. כיון שכך אָמַר לֵיהּ [לו] הקיסר לר' יהושע: כָּל דְּבָעֵית עֲבֵיד בְּהוּ [כל שאתה רוצה עשה בהם]. אַיְיתִינְהוּ מַיָּא דְּאַיְיתֵי מִבֵּי בְלִיעֵי [הביא את המים שהביא מבית הבלועים], שבולעים הכל, שְׁדִינְהוּ בְּתִיגָדָא [שפך אותם בכלי], אָמַר לְהוּ [להם]: מַלְּיוּהּ לְהוּ וְאִיזִילוּ לְכוּ [מלאו אותו ולכו לכם] לדרככם. מְלוּ וּשְׁדוּ בֵּיהּ קַמָּאֵי קַמָּאֵי וּבְלַע לְהוּ [ומילאו ושפכו בו ראשונים ראשונים ובלע אותם] הכלי, וכך מְלוּ [מילאו, עוד ועוד] עַד דִּשְׁמִיט כִּתְפַיְיהוּ [שנשמטו כתפיהם], וּבָלֵי לְהוּ וְאַזוּל [ובלו להם והלכו, כלו] אותם חכמי אתונה" (בבלי בכורות ח,ב - ט,א).