ריצה לכבוד שבת

מעשי רבי חנניא שהיה יוצא מעוטף לקראת שבת, מקבלים ביסוס הלכתי מכללי ההתנגות הנורמטיביים שקובעים איזו התנהגות עלולה לגרום נזק ברשות הרבים. הכללים הנהוגים כל השבוע אינם תקפים לקראת שבת.

"משנה שְׁנַיִם שֶׁהָיוּ מְהַלְּכִין בִּרְשׁוּת הָרַבִּים,או אֶחָד רָץ וְאֶחָד מְהַלֵּךְ, אוֹ שֶׁהָיוּ שְׁנֵיהֶם רָצִין, וְהִזִּיקוּ זֶה אֶת זֶה שְׁנֵיהֶם פְּטוּרִין.

גמרא מעירים: מַתְנִיתִין [משנתנו] שלֹא כְּדעת אִיסִי בֶּן יְהוּדָה. דְּתַנְיָא [שכן שנינו בברייתא], אִיסִי בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר: רָץ ברשות הרבים והזיק חַיָּיב, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְשׁוּנֶּה,ששינה מדרך בני אדם ברשות הרבים. וּמוֹדֶה אִיסִי בְּעֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת שֶׁהוּא פָּטוּר, מִפְּנֵי שֶׁרָץ בִּרְשׁוּת. אָמַר ר' יוֹחָנָן: הֲלָכָה כְּאִיסִי בֶּן יְהוּדָה. ושואלים: וּמִי [והאם] אָמַר ר' יוֹחָנָן הָכִי [כך] שאם היה רץ והזיק חייב? וְהָאָמַר [והרי אמר] ר' יוֹחָנָן ככלל: הֲלָכָה כִּסְתַם מִשְׁנָה(דברים המופיעים במשנה בלא ייחוס שם תנא מסויים), וּתְנַן [ושנינו במשנתנו]: אֶחָד רָץ וְאֶחָד מְהַלֵּךְ, אוֹ שֶׁהָיוּ שְׁנֵיהֶם רָצִין פְּטוּרִין! ומשיבים: מַתְנִיתִין [משנתנו] הפוטרת את הרץ, מדברתבְּעֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, שיש רשות לרוץ. ומבארים: מִמַּאי [ממה] מסיקים אנו מסקנה זו להסביר את המשנה במקרה מיוחד זה בלבד? מִדְּקָתָנֵי [ממה ששנה שם]: אוֹ שֶׁהָיוּ שְׁנֵיהֶם רָצִין פְּטוּרִין. ונעיין בדבר, הָא תּוּ [זו עוד] קטע נוסף זה לָמָּה לִי לשנותו? הָשְׁתָּא [עכשיו, הרי]אֶחָד רָץ וְאֶחָד מְהַלֵּךְ פָּטוּר הרץ,שְׁנֵיהֶם רָצִין מִיבָּעֲיָא [נצרכה לומר] שפטור המזיק? אֶלָּא הָכִי קָאָמַר [כך הוא אומר]: אֶחָד רָץ וְאֶחָד מְהַלֵּךְ פָּטוּר. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּעֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת שרץ ברשות, אֲבָל בְּחוֹל אֶחָד רָץ וְאֶחָד מְהַלֵּךְ חַיָּיב, ואם היו שְׁנֵיהֶם רָצִין אֲפִילּוּ בְּחוֹל פְּטוּרִין. ולפי זה מובן מדוע נוסף קטע זה במשנה, שנראה שלפי הבנתה הפשוטה הוא מיותר. ומבררים את ששנינו מקודם. אָמַר מָר [החכם]: וּמוֹדֶה אִיסִי שהרץ בְּעֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת והזיקשֶׁהוּא פָּטוּר, מִפְּנֵי שֶׁרָץ בִּרְשׁוּת.ושואלים: בְּעֶרֶב שַׁבָּת מַאי [מה] בִּרְשׁוּת אִיכָּא [יש כאן]? כלומר, מה הצורך לריצה זו בערב שבת? ומשיבים: כְּדברי ר' חֲנִינָא, שאָמַר ר' חֲנִינָא(כך היה נוהג לומר) בערב שבת: "בּוֹאוּ וְנֵצֵא לִקְרָאת כַּלָּה מַלְכְּתָא" [המלכה], וְאָמְרִי לָהּ [ויש אומרים] שכך היה אומר: "בואו ונצא לִקְרָאת שַׁבָּת כַּלָּה מַלְכְּתָא" [המלכה].ור' יַנַּאי היה מִתְעַטֵּף מתכסה בטליתו וְקָאֵי [ועומד] בערב שבת, וְאָמַר [ואומר]: "בּוֹאִי כַלָּה, בּוֹאִי כַלָּה". וכיון שכך ראוי לו לאדם למהר ולרוץ לכבוד השבת" (בבלי בבא קמא לב,א-ב).