עונת תלמידי חכמים

הגמרא במסכת כתובות העוסקת בסוגיית הזמנים בהם הבעל מחויב לבוא על אשתו קובעת לכל אדם זמני חיוב שונים על פי עיסוקו. זמן החיוב של תלמידי החכמים נקבע דווקא בליל שבת.

"עוֹנָה שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים אֵימַת [מתי]? אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: הזמן הראוי להם הוא מֵעֶרֶב שַׁבָּת לְעֶרֶב שַׁבָּת.ובדומה לזה נאמר על הכתוב "אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ" (תהלים א, ג) אָמַר רַב יְהוּדָה וְאִיתֵּימָא [ויש אומרים] רַב הוּנָא, וְאִיתֵּימָא [ויש אומרים] רַב נַחְמָן: זֶה הַמְשַׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ (שאז עושה "פריו") מֵעֶרֶב שַׁבָּת לְעֶרֶב שַׁבָּת. ועוד מסופר:יְהוּדָה בְּרֵיהּ [בנו] של ר' חִיָּיא, חֲתָנֵיהּ [חתנו] של ר' יַנַּאי, הֲוָה אָזֵיל וִיתֵיב בְּבֵי [היה הולך ויושב בבית] הרַב, וְכָל בֵּי שִׁמְשֵׁי [בין השמשות] של ערב שבת הֲוָה אָתֵי לְבֵיתֵיהּ [היה בא לביתו], וְכִי הֲוָה אָתֵי, הֲוָה קָא חָזֵי קַמֵּיהּ עַמּוּדָא דְּנוּרָא [וכאשר היה בא, היה רואה ר' ינאי לפניו עמוד של אש] מפני קדושתו. יוֹמָא חַד מְשַׁכְתֵּיהּ שְׁמַעְתָּא [יום אחד משכה אותו הסוגיה] ונשאר בבית הרב ולא הגיע הביתה. כֵּיוָן שלֹא חָזֵי [ראה] ר' ינאי הַהוּא סִימָנָא [את הסימן ההוא], אָמַר לְהוּ [להם] ר' יַנַּאי חותנו לבני המשפחה:כְּפוּ (היפכו) את מִטָּתוֹ, כפי שעושים בזמן אֵבֶל, שבודאי מת. שֶׁכן אִילְמָלֵי (אילו) היה יְהוּדָה קַיָּים (חי) לֹא בִּיטֵּל עוֹנָתוֹ,ובודאי היה מגיע לביתו. הֲוַאי [היה] הדבר הזה שאמר "כִּשְׁגָגָה שֶׁיּצָא מִלִּפְנֵי הַשַּׁלִּיט" (קהלת י, ה), ונתקיים הדבר וְנָח נַפְשֵׁיהּ [ונפטר] יהודה בר' חייא" (בבלי כתובות סב,ב).