תשמיש המיטה בשבת

הרמב"ם פוסק שזיווג האיש עם אשתו הוא חלק מתענוגי שבת. הטור מוסיף על זה ומביא מעשה שמופיע בגמרא על רב יהודה שהיה רגיל בקיום מצווה זו, הב"ח מסביר בפירוט עד כמה הייתה גדולה ההקפדה של רב יהודה במצווה זו.

טור אורח חיים הלכות שבת סימן רפ

ויהא זהיר לקיים עונתו כדאיתא בכתבות בפרק אף על פי יהודה בריה דרב חייא חתניה דר' ינאי הוה שכיח ויתיב בבי רב וכל בי שימשא הוה אזיל לביתיה וכי היה קאתי הוו קא חזו קמיה עמודא דנורא יומא הדא משכתיה שמעתיה ולא אתא כיון דלא חזו ההוא סימנא אמר להו ר' ינאי כפו מטתו שאלמלא יהודה קיים לא ביטל עונתו

ב"ח אורח חיים סימן רפ

ויהא זהיר לקיים עונתו וכו'. לכאורה לא היה צריך להביא הך עובדא דבלאו הכי ודאי חייב לקיים דין עונת תלמיד חכם מליל שבת לליל שבת, ונראה דאתא לאורויי שצריך ליזהר שקודם שיגיע הלילה חייב להראות תוספות חיבה ואהבה עם זוגתו ואין צריך לומר שלא ירגיל שום קטטה מערב שבת ואם היה לו עמה איזה קטט שיפייסנה מקודם שנכנס שבת, וזהו שכתב ויהא זהיר לקיים עונתו דזהירות הוא קודם מעשה ורצה לומר בזהירות זה שירדוף בינו לבינה אהבה ואחוה כל ערב שבת כדי שלא יגיע שום ביטול לעונת שבת, ולכן הביא מאמר זה דלפי דהיה רגיל להקדים לבוא אל ביתו מערב שבת להראות אהבה וחיבה, וסימנא דעמודא דנורא מקמי שבא לביתו דהוא סימן להתפשטות אור וקדושת השכינה שתהא מתייחדת לליל שבת ומזדווגת בהקב"ה ובההוא יומא לא חזו ההוא סימנא לפי דלא היה זהיר אז דמשכתא שמעתתא לכך נענש:

וכתב הרא"ש בסוף פרק מרובה (סי' יט) רמז לעונה דליל שבת דכתיב ושמרו "בני "ישראל "את "השבת ר"ת ביאה עכ"ל, ורצה לומר ושמרו על דרך (בראשית לז יא) ואביו שמר את הדבר שלא יבוא אל אשתו עד ליל שבת ועל זה גם כן אמר הכתוב (ישעיה נו ד) כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי כדאיתא התם (עי' זהר ח"ב פט א, וח"ג פב א):