מפני המזיקים

בסוגיה הוזכר שישנם מקומות בהם המזיקים מצויים ובכוחם להזיק אפילו לשני בני אדם. בהמשך הפרק דנה הגמרא במהותם של המזיקים ומספרת על כוחם. במסכת קידושין מביאה הגמרא סיפור על מזיק מיוחד שהיה בכוחו להזיק אפילו שני בני אדם ביום (בדרך כלל המזיקים מזיקים לאדם אחד ובלילה) והיא מתארת את הדרך בה נפטרו מאותו מזיק.

"תַּנְיָא [שנויה ברייתא], אַבָּא בִּנְיָמִין אוֹמֵר: אִלְמָלֵי נִתְּנָה רְשׁוּת לָעַיִן לִרְאוֹת אֵין כָּל בִּרְיָה יְכוֹלָה לַעֲמוֹד מִפְּנֵי הַמַּזִּיקִין, שכה רבים הם ומצויים בכל מקום, ולא היה אדם מסוגל להמשיך לחיות את חייו הרגילים, אילו היה רואה אותם. וכעין הדברים הללו אָמַר אַבַּיֵי: אִינְהוּ נְפִישִׁי מִינַּן, וְקַיְימִי עֲלַן כִּי כִּסְלָא לְאוּגְיָא [הם, המזיקים, מרובים מאתנו, בני האדם, ועומדים עלינו כתלוליות העפר שמסביב לחפירות התלמים]. אָמַר רַב הוּנָא: כָּל חַד וְחַד מִינַּן, אַלְפָּא מִשְּׂמָאלֵיהּ וְרִבְבָתָא מִימִינֵיהּ [כל אחד ואחד מאתנו בני האדם, אלף מזיקים נמצאים משמאלו, ורבבה מימינו], והרי זה כעין ביאור לכתוב "יפול מצדך אלף ורבבה מימינך אליך לא יגש" (תהלים צא, ז) שה' מגן על האדם מפני כל אותם המזיקים. כעין סיכום על פעולות המזיקים אָמַר רָבָא: הַאי דּוּחָקָא דְּהָוֵי [אותו דוחק המצוי] בְּ"כַלָּה" (התכנסות ללימוד תורה) מִנַּיְיהוּ [מהם, מן המזיקים] הוא בא, שאם לא כן מדוע כה צר המקום ב"כלה"? הָנֵי בִּרְכֵּי דְּשַׁלְהִי [אותן ברכיים המתעייפות] מִנַּיְיהוּ [מהם] הן נגרמות, אף שלכאורה לא התאמץ האדם עד כדי כך. הָנֵי מָאנֵי דְּרַבָּנַן דְּבָלוּ [אותם בגדי החכמים הבלים] מֵחוּפְיָא דִּידְהוּ [מחיכוכם שלהם, של המזיקים] הם בלים, שהרי אין החכמים עסוקים במלאכה הגורמת לבליית הבגדים, ומשום מה יתבלו? הָנֵי כַּרְעֵי דְּמִנַּקְּפָן [אותן רגלים הנפצעות במכשולים] מִנַּיְיהוּ [מהם]. הַאי מַאן דְּבָעֵי לְמֵידַע לְהוּ [מי שרוצה לדעת אותם, על קיומם] לֵיְיתֵי קִיטְמָא נְהִילָא, וְנַהֲדַר אַפּוּרְיֵיהּ, וּבְצַפְרָא חָזֵי כִּי כַּרְעֵי דְּתַרְנְגוֹלָא [יביא אפר מנופה, ויפזר סביב למטתו, ובבוקר יראה כעין רגלי תרנגול], שרגלי השדים הינם כעין רגלי תרנגולים. הַאי מַאן דְּבָעֵי לְמֶחֱזִינְהוּ [מי שרוצה לראותם], לֵיתֵי שִׁילְיָיתָא דְּשׁוּנָרְתָא אוּכָּמְתָא בַּת אוּכָּמְתָא בּוּכְרְתָא בַּת בּוּכְרְתָא, וְלִיקְלֵיהּ בְּנוּרָא, וּלְשַׁחֲקֵיהּ, וְלִימְלִי עֵינֵיהּ מִנֵּיהּ, וְחָזֵי לְהוּ [יביא שליית חתולה שחורה בת שחורה, בכורה בת בכורה, וישרפנה באש, וישחקנה, וישים וימלא עיניו ממנה, וכך יראה אותם]. וצריך הוא להיזהר באותו אפר, וְלכן לְשַׁדְיֵיהּ בְּגוֹבְתָא דְּפַרְזְלָא, וּלְחַתְּמֵיהּ בְּגוּשְׁפַּנְקָא דְּפַרְזְלָא, דִּילְמָא גָּנְבִי מִנֵּיהּ, וְלַחֲתוֹם פּוּמֵיהּ [וישימנה בשפופרת ברזל, ויחתמנה בחותם ברזל, שמא יגנבו ממנו, המזיקים, ויחתום פיה] של השפופרת, כִּי הֵיכִי [כדי] שלֹא לִיתַּזַּק [ינזק] ואכן, רַב בֵּיבָי בַּר אַבַּיֵי עֲבַד הָכִי, חֲזָא וְאִתַּזַּק [עשה כן, ראה, והוזק], בָּעוּ רַבָּנַן רַחֲמֵי עֲלֵיהּ, וְאִתַּסִי [בקשו חכמים רחמים עליו, ונרפא" (ברכות ו,א).

"רב יעקב בריה [בנו] של רב אחא בר יעקב שדריה אבוה לקמיה [שלח אותו אביו לפני] אביי ללמוד. כי אתא חזייה [כאשר בא הבן לביתו ראה אותו] אביו שלא הוה מיחדדין שמעתיה [היו שמועותיו מחודדות], שלא היה חריף ובקי מספיק. אמר ליה [לו]: אנא עדיפא מינך [אני עדיף ממך] ללכת ללמוד, משום כך תוב את, דאיזיל אנא [שב אתה ותטפל בצרכי הבית כדי שאלך אני ללמוד]. מסופר, שמע אביי דקא הוה אתי [שהיה רב אחא בר יעקב בא]. הוה ההוא מזיק בי רבנן [היה מזיק אחד, שד, בבית החכמים בית המדרש] של אביי, דכי הוו עיילי בתרין אפילו ביממא הוו מיתזקי [שכאשר היו נכנסים אליו בשניים בזוגות, אפילו ביום היו ניזקים]. מה עשה אביי אמר להו [להם] לאנשי העיר: שלא ליתיב ליה אינש אושפיזא [ייתן לו אדם, לרב אחא בר יעקב, אכסניה] מקום ללון בו כדי לאלצו ללון בבית המדרש, וכיון שרב אחא בר יעקב צדיק גדול אפשר דמתרחיש ניסא [שיתרחש נס] על ידו ויהרוג את המזיק. כיון שלא מצא רב אחא בר יעקב מקום ללון על, בת בההוא בי רבנן [נכנס ולן באותו בית מדרש של החכמים]. אידמי ליה כתנינא דשבעה רישוותיה [נדמה לו המזיק כתנין בעל שבעה ראשים]. פתח רב אחא בר יעקב בתפילה, ועם כל כריעה שכרע בתפילה נתר חד רישיה [נפל ראש אחד של המזיק] עד שמת. אמר להו [להם] רב אחא בר יעקב למחר לאנשים: אי [אם] לא איתרחיש ניסא [היה מתרחש נס] סכינתין [הייתם מסכנים אותי בכך]" (קידושין כט,ב).