פרוט מהלך הסוגיא

הסוגיא שלנו עוסקת ביום בו סולק רבן גמליאל מן הנשיאות ובמקומו מינו את רבי אלעזר בן עזריה. לפני העיסוק במה שארע ביום זה מתארת הגמרא את השתלשלות האירועים שהובילו למצב זה, ואחרי העיסוק באותו יום מתארת הגמרא את ההחזרה של רבן גמליאל לנשיאות.

"תנו רבנן [שנו חכמים] מעשה בתלמיד אחד שבא לפני ר' יהושע. אמר לו אותו תלמיד: תפלת ערבית רשות או חובה? אמר ליה [לו] ר' יהושע: רשות. שוב בא אותו תלמיד לפני רבן גמליאל, אמר לו אותו תלמיד: תפלת ערבית רשות או חובה? אמר לו רבן גמליאל: חובה. אמר לואותו תלמיד לרבן גמליאל: והלא ר' יהושע אמר לי שתפילת ערבית רשות?! אמר לו רבן גמליאל לאותו תלמיד: המתן עד שיכנסו בעלי תריסין [המגינים], כינוי מליצי לתלמידי החכמים שהם "לוחמים במלחמתה של תורה",לבית המדרש, ואז אפשר יהיה לדון בנושא.כשנכנסו בעלי תריסין עמד השואל וחזר ושאל במעמד כולם: תפלת ערבית רשות או חובה? אמר לו רבן גמליאל: חובה. אמר להם רבן גמליאל לחכמים: כלום יש אדם שחולק בדבר זה? שרצה לברר אם ר' יהושע עדיין מחזיק בדעתו. נענה ואמר ליה [לו] ר' יהושע: לאו [לא], אין מי שחולק על דעה זו. שמשום כבוד הנשיא לא רצה להתוכח עמו בהזדמנות וו (צל"ח). אמר לו רבן גמליאל לר' יהושע: והלא משמך אמרו לי שתפילת ערבית רשות! אמר ליה [לו] רבן גמליאל לר' יהושע:יהושע, עמוד על רגליך ויעידו בך. עמד ר' יהושע על רגליו ואמר אלמלא אני חי והוא (התלמיד) מת יכול החי להכחיש את המת. והייתי יכול לומר שלא כך פסקתי, ועכשיו שאני חי והוא חי היאך יכול החי להכחיש את החי? ובעל כרחי עלי להודות שכך אמרתי. ובינתיים היה רבן גמליאל כראש הישיבה יושב ודורש, ור' יהושע עומד על רגליו, שכעונש לא הורה לו רבן גמליאל לשבת, ומפני כבוד הנשיא נשאר עומד. דבר זה נמשך זמן רב כל כך עד שהתעוררה בתוך כל קהל השומעים, החכמים ותלמידיהם שהיו במקום, התמרמרות רבה על רבן גמליאל עד שרננו כל העם ואמרו לחוצפית התורגמן: עמוד! כלומר הפסק לתרגם את דברי רבן גמליאל. ואז המתורגמן פסק מתרגומו.

ומסופר כי בתוך כדי ההתמרמרות אמרי [אמרו]: עד כמה נצעריה וניזיל [יצערנו וילך], הלא בראש השנה אשתקד צעריה [ציערו] כשהורה עליו לבוא בתרמילו ביום בו חל יום הכיפורים לפי חשבונו של ר' יהושע. ובבכורות במעשה שהיה בשאלתו של ר' צדוק צעריה [ציערו],כמו בפעם זו כשאמר לו לעמוד על רגליו כעונש על שהתחמק מלעמוד לויכוח על דעתו השונה.הכא נמי צעריה [כאן גם כן ציערו] ואם כן,תא ונעבריה [בואו ונעבירנו, ממשרתו כנשיא]! וכך הוסכם אלא שהתעוררה השאלה מאן נוקים ליה [את מי נעמיד לו, במקומו] אם נוקמיה [נעמידו]את ר' יהושע הלא בעל מעשה זה עצמו הוא, שהרי בגללו מעבירים את רבן גמליאל, ויצטער רבן גמליאל על כך ביותר. ואם נוקמיה [נעמידו] את ר' עקיבא דילמא עניש ליה [שמא יעניש אותו], רבן גמליאל, ועל ידי ההקפדה עליו יגרום שיענישו אותו משמים, משום דלית ליה [שאין לו] לר' עקיבא זכות אבות שתגן זכותם עליו, שכן היה ר' עקיבא ממשפחת גרים. אלא נוקמיה [נעמידו] את ר' אלעזר בן עזריה, שיש בו צירוף של מעלות שונות שבאחרים שהוזכרו אינן קיימות. שכן, הוא חכם, והוא עשיר, והוא דור עשירי לעזרא. ומפרטים: הוא חכם דאי מקשי ליה, מפרק ליה [שאם יקשה לו, יתרץ לו] ולא יוכל רבן גמליאל להביכו בקושיות. והוא עשיר דאי אית ליה לפלוחי לבי קיסר, אף הוא איזיל ופלח [שאם יש לו לעבוד, להשתדל ולשאת ולתת, בבית הקיסר, כנציג ישראל, אף הוא יכול ללכת ולעבוד], שבידו הרכוש המספיק הן לצרכי הנסיעות הארוכות והן למיסים ולמתנות. והוא עשירי לעזרא דאית ליה [שיש לו] זכות אבות, ולא מצי עניש ליה [יוכל להעניש אותו]. אתו [באו] ואמרו ליה [לו]: האםניחא ליה למר דליהוי ריש מתיבתא [נוח לו לאדוני שיהא ראש ישיבה]? אמר להו [להם]: איזיל ואימליך באינשי [אלך ואתייעץ עם אנשי] ביתי. אזל ואמליך בדביתהו [הלך והתייעץ עם אשתו]. אמרה ליה [לו]: יש לכאורה חשש דלמא מעברין לך [שמא יעבירו אותך] ממשרה זו כדרך שהעבירו את רבן גמליאל.אמר לה לפי הפתגם העממי: לשתמש אינש יומא חדא בכסא דמוקרא, ולמחר ליתבר [ישתמש אדם יום אחד בכוס יקרה, ולמחר תישבר], כלומר, יש לאדם לנצל הזדמנות הבאה לו ואל לו לחשוש שמא לא תמשך בעתיד. אמרה ליה [לו]: לית [אין] לך חיורתא [לובן], כלומר, שערות לבנות, ואין זה נאה שבראש החכמים יעמוד איש צעיר שעדיין לא הלבין שערו. ומסופר, ההוא יומא בר תמני סרי שני הוה, אתרחיש ליה ניסא ואהדרו ליה תמני סרי דרי חיורתא [אותו יום בן שמונה עשרה שנה היה, התרחש לו נס וזרו והשתנו לו שמונה עשרה שורות של שערות לובן]. ומעירים: היינו דקאמר [זהו שאמר] ר' אלעזר בן עזריה: הרי אני כבן שבעים שנה. ולא אמר "בן שבעים שנה", מפני שנראה היה זקן הרבה מגילו האמיתי.

...

אמר רבן גמליאל בלבו: הואיל והכי הוה [וכך היה] שהעם כולו נטה אחרי ר' יהושע סימן הוא לצדקתו, ואם כן ראוי הוא כי איזיל ואפייסיה [אלך ואפייסו] לר' יהושע. כי מטא לביתיה, חזינהו לאשיתא דביתיה דמשחרן [כאשר הגיע לביתו של ר' יהושע, ראה את כתלי ביתו שהם שחורים]. אמר ליה [לו] בתמיהה: מכותלי ביתך אתה ניכר שפחמי אתה, שעד אז לא ידע שר' יהושע נזקק היה לעבודה קשה של נפחות כדי להתפרנס. אמר ליה [לו] ר' יהושע: אוי לו לדור שאתה פרנסו, שאי (אין) אתה יודע בצערן של תלמידי חכמים, במה הם מתפרנסים ובמה הם נזונים. הוסיף ר' יהושע להוכיחו על שיטתו בהיותו נשיא הסנהדרין. אמר לו רבן גמליאל:נעניתי לך (פגעתי בכבודך) ומעתה מחול לי. לא אשגח ביה [השגיח בו] ר' יהושע, ולא מחל. הוסיף ובקשו: עשה בשביל כבוד אבא,הוא רבן שמעון בן גמליאל שהיה מראשי ישראל בזמן החורבן. פייס [התפייס]. ומאחר שאין ר' יהושע עוד מקפיד, טבעי הוא שיחזור רבן גמליאל למקומו. אמרו: מאן ניזיל ולימא להו לרבנן [מי ילך ויאמר להם לחכמים]. שלא רצו כנראה לקבל על עצמם שליחות זו שיש בה משום הצעה להשבת הסדרים הקודמים למקומם והורדת ר' אלעזר בן עזריה מנשיאותו. אמר להו ההוא כובס [להם כובס אחד]: אנא אזילנא [אני אלך]. שלח להו [להם] ר' יהושע לבי מדרשא [לבית המדרש] על ידי הכובס את השליחות הבאה: מאן דלביש מדא [מי שלובש מדים] ילבש מדא [מדים], כלומר, ישאר הנשיא הרגיל בנשיאותו, כדי שלא יקרה שמאן [מי] שלא לביש מדא [לובש מדים] יימר ליה למאן דלביש מדא: שלח מדך ואנא אלבשיה"?! [יאמר לו למי שלובש מדים: פשוט את מדיך ואני אלבשם]. החכמים כנראה חשבו ששליחות זו באה ביזמת רבן גמליאל ולא השגיחו בה, ועל כן אמר להו [להם] ר' עקיבא לרבנן [לחכמים]: טרוקו גלי [נעלו את השערים] כדי שלא ליתו [יבואו] עבדי רבן גמליאל ולצערו לרבנן [ויצערו את החכמים]. כשנודע הדבר אמר ר' יהושע: מוטב דאיקום ואיזיל אנא לגבייהו [שאעמוד ואלך אני אליהם]. אתא טרף אבבא [הלך והקיש על הדלת] וחזר בשינוי צורה על הפתגם ששלח: מזה בן מזה יזה. כלומר, הכהן שתפקידו להזות מים טהורים ראוי שימשיך בתפקידו,ואין זה ראוי שמי שאינו לא מזה ולא בן מזה יאמר למזה בן מזה! מימיך מי מערה (מי מקוה ולא מים חיים) ואפרך אפר מקלה (סתם אפר כירה, ולא מאפרה של הפרה האדומה). כיוון שכך אמר ליה [לו] ר' עקיבא: ר' יהושע, נתפייסת? כלום עשינו כל אותה הדחה אלא בשביל כבודך, ואם אתה מוחל על כבודך אין איש מאתנו מתנגד ולמחר אני ואתה נשכים לפתחושל רבן גמליאל לבקש שיקבל על עצמו את הנשיאות. ואולם נתעוררה השאלה מה לעשות בר' אלעזר בן עזריה. אמרי [אמרו]: היכי נעביד [איך נעשה], נעבריה [נעביר אותו מכהונתו] אין זה נאה, שהרי גמירי [מקובלנו] כהלכה שמעלין בקדש ואין מורידין, ועל כן אדם שהיה נשיא הסנהדרין אין להורידו (גאונים) מדרגה זו. ואם נדרוש מר חדא שבתא ומר חדא שבתא [אם ידרוש חכם זה שבת אחת וחכם זה שבת אחת] אתי לקנאויי [יבואו לקנא] זה בזה, שבהכרח יצטרכו להגיע להחלטה מי הוא נשיא הסנהדרין בפועל, ועל כן יש להכריע בדבר מראש. אלא: לדרוש [ידרוש] רבן גמליאל תלתא שבתי [שלוש שבתות] ור' אלעזר בן עזריה ידרוש כראש ישיבה חדא שבתא [שבת אחת]. ואכן נקבע סידור זה, והיינו [וזוהי הסיבה] שמצאנו שאמר מר [החכם] בלשון שבת של מי היתה של ר' אלעזר בן עזריה היתה, שלא בכל שבת ישב הוא בראש. כדי להשלים את הסיפור מוסיפים שאותו תלמיד ששאל את השאלה מתחילה ר' שמעון בן יוחאי הוה [היה]" (ברכות כז,ב-כח,א).