מנצפ''ך

הסוגיא שלנו העוסקת במקורם של האותיות הסופיות נוגעת גם לשאלת כשרות ספר תורה בו נכתבו אותיות פשטות במקום סופיות ואותיות סופיות במקום פתוחות. כמובאר במסכת שבת.

"שנינו במשנה שאָמַר ר' יְהוּדָה: מָצִינוּ (מצאנו) שיתחייב אדם בכתיבה אף שלא גמר את כל כתיבתו, שכתב שֵׁם קָטָן מִשֵּׁם גָּדוֹל, וכגון שכתב "שם" מ"שמעון". ושואלים: מִי דָּמֵי [והאם דומה]? והלאמ"ם של "שֵׁם" סָתוּם (סופי) וּמ"םשל "שִׁמְעוֹן" פָּתוּחַ! אָמַר רַב חִסְדָּא: זאת אוֹמֶרֶת שסָתוּם (סופי) שעֲשָׂאוֹ פָּתוּחַ כָּשֵׁר אף בכתיבת ספר תורה, ואין זה נחשב לפגם בכתיבה התמה, ומטעם זה מתחייב על מלה ששינה בה וכתב פתוח במקום סתום. על כך מֵיתִיבִי [מקשים] ממה ששנינו בברייתא הדורשת את הכתוב "וּכְתַבְתָּםעל מזוזות ביתך ובשעריך" (דברים ו, ט), והדגישו: "וכתבתם" שֶׁתְּהֵא כְּתִיבָה תַּמָּה (כתב תם) ללא שגיאות ובכתב ברור, כגון שֶׁלּא יִכְתּוֹב אל"פין עיי"נין, עיי"נין אל"פין, בי"תין כ"פין, כ"פין בי"תין, ג"מין צ"דין, צ"דין ג"מין, דל"תין רי"שין, רי"שין דל"תין, הי"הין חי"תין, חי"תין הי"הין, ו"וין יו"דין, יו"דין ו"וין, זיי"נין נו"נין, נו"נין זיי"נין, טי"תין פי"פין, פי"פין טי"תין, ושלא יכתוב כְּפוּפִין (אותיות שבאמצע המלה, כגון כ"ף ונו"ן) פְּשׁוּטִין (כאותיות סופיות), וכן לא פְּשׁוּטִין כְּפוּפִין. שלא יכתוב מ"מין הבאים בסוף מלה סמ"כין, ולא סמ"כין מ"מין, שלא יכתוב מ"מין סְתוּמִין (כמ"ם סופית) פְּתוּחִין, ולא יכתוב פְּתוּחִין סְתוּמִין. וכן פָּרָשָׁה פְּתוּחָה שבתורהלֹא יַעֲשֶׂנֶּה סְתוּמָה, וסְתוּמָה לֹא יַעֲשֶׂנֶּה פְּתוּחָה. כְּתָבָהּלמזוזה או שאר דברי תורה כְּדרך המיוחדת שכותבים את השִׁירָה שבתורה אוֹ שֶׁכָּתַב אֶת הַשִּׁירָה כַּיּוֹצֵא בָּהּ,כפי שכותבים מזוזה, אוֹ שֶׁכָּתַב שֶׁלּא בִּדְיוֹ אלא בחומר אחר, אוֹ שֶׁכָּתַב אֶת הָאַזְכָּרוֹת (שם ה') בְּזָהָב הֲרֵי אֵלּוּ יִגָּנְזוּ. נמצאנו אם כן למדים לענייננו שאין לעשות אותיות סתומות פתוחות ושלא כדברי רב חסדא! ומשיבים: הוּא, רב חסדא, שאָמַר את דבריו כִּי הַאי תַּנָּא [כשיטת תנא זה], דְּתַנְיָא [שכן שנינו בברייתא], ר' יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָה אוֹמֵר: נֶאֱמַר בּקרבנות היום השֵׁנִי של סוכות בשינוי נוסח משאר הימים "מלבד עולת התמיד ומנחתה וְנִסְכֵּיהֶם" (במדבר כט, יט). ונאמר גם בַּיום השִׁשִּׁי בשינוי "מלבד עולת התמיד מנחתה וּנְסָכֶיהָ" (במדבר כט, לא), ונאמר בַּיום השְׁבִיעִי בשינוי נוסח "במספרם כְּמִשְׁפָּטָם" (במדבר כט, לג) הֲרֵי הרי האותיות היתירות על הנוסח הרגיל בכתוב הן מ"ם (מ"נסכיהם"), יו"ד (מ"נסכי ה"),מ"ם (מ"כמשפטם"), והן מצטרפות למלה "מַיִם", ומִכָּאן רֶמֶז לְנִיסּוּךְ הַמַּיִם מִן הַתּוֹרָהשהיו מנסכים על המזבח גם מים ולא רק יין בימי חג הסוכות. אולם בדרשה זו רואים אנו שהמ"ם הסתומה של "ונסכיהם" נקראת כאילו היתה מ"ם פתוחה בתחילת המלה, הרי שפָּתוּחַ וַעֲשָׂאוֹ סָתוּם כָּשֵׁר(שאפשר לכתוב גם "מים"). ומכאן נלמד: סָתוּם נַמִי [גם כן] אם עֲשָׂאוֹ פָּתוּחַ כָּשֵׁר, ויש אם כן סיוע לדעת רב חסדא ממדרש זה. ודוחים את ההשוואה: מִי דָּמֵי [האם דומים] הדברים? שהרי פָּתוּחַ וַעֲשָׂאוֹ סָתוּם עַלּוּיֵי קָא מְעַלֵּי לֵיהּ [עושה לו עילוי],וכפי שאָמַר רַב חִסְדָּא: מ"ם וסמ"ך שֶׁבַּלּוּחוֹת הברית בְּנֵס הָיוּ עוֹמְדִין,שהיו האותיות חקוקות בלוחות בכל עוביים ואות כסמ"ך או מ"ם סופית החקוקה מכל צד וחלולה מן הקצה אל הקצה אינה יכולה לעמוד אלא בדרך נס, ומכאן למדים אנו שבלוחות ודאי היתה האות מ"ם סופית. ואם כן כשעושה מהפתוחה סתומה הריהו מחשיב אותה יותר מכפי שהיתה. אֶלָּא סָתוּם וַעֲשָׂאוֹ פָּתוּחַ גָּרוּעֵי קָא מִגְרַע לֵיהּ [מגרע, מפחית הוא אותו] מדרגתו, וכפי שאָמַר ר' יִרְמְיָה, וְאִיתֵימָא [ויש אומרים]שאמר זאת ר' חִיָּיא בַּר אַבָּא: ההבדל בין הפתוחות והסתומות באותיות מנצפ"ך צוֹפִים (נביאים) אֲמָרוּם. והרי שהאותיות בצורת פתוחות חידוש נביאים הן, ואינן מעולות כאותיות הסתומות! ודוחים: וְתִיסְבְּרָא [וכי יכול אתה לסבור כן]?!וְהָכְתִיב [והרי נאמר]: "אֵלֶּה הַמִּצְוֹתאשר ציוה ה' את משה אל בני ישראל בהר סיני" (ויקרא כז, לד), ומן ההדגשה "אלה" למדים שֶׁאֵין הַנָּבִיא רַשַּׁאי לְחַדֵּשׁ דָּבָרהקשור בתורה ובמצוותיה מֵעַתָּה! אֶלָּאיש לומר שלא חידשו הנביאים את אותיות אלה, והפתוחות והסתומות הללו מִיהֲוָה הֲוַאי [היו] כבר קודם לכן, ואולםמֵידַע [לדעת] לֹא הֲוָה יָדְעִין [היו יודעים] הֵי [איזו] מהן צריכות להיכתב בְּאֶמְצַע תֵּיבָה, הֵי [איזו] בְּסוֹף תֵּיבָה, וַאֲתוּ [ובאו] צוֹפִים תַּקְנִינְהוּ [ותקנו אותם], את סדר כתיבתם. ושואלים: וְאַכַּתִּי [ועדיין] יש להקשות; הלא מלשון הכתוב "אֵלֶּה הַמִּצְוֹת" למדו חכמים שֶׁאֵין הַנָּבִיא רַשַּׁאי לְחַדֵּשׁ דָּבָר מֵעַתָּה, ואיך אם כן קבעו את סדר כתיבתם! אֶלָּא יש לומר כי שְׁכָחוּם במשך הדורות וְחָזְרוּהנביאים וְיִסְּדוּם. ואם כן בסיכום הדבר אין יתרון לאותיות הסתומות על הפתוחות. ומעתה מביאים גּוּפָא [את גוף] הדברים שאָמַר רַב חִסְדָּא: מ"ם וסמ"ך שֶׁבַּלּוּחוֹת בְּנֵס הָיוּ עוֹמְדִין. וְעודאָמַר רַב חִסְדָּא: הכְּתָב שֶׁבַּלּוּחוֹת נִקְרָא מִבִּפְנִים הלוחותוְנִקְרָא מִבַּחוּץ בסדר הפוך, כְּגוֹן המילים שנאמרו במקומות אחרים במקרא:"נְבוּב" נקראת "בּוּבן" בהיפוך הסדר, וכן "רַהַב" "בהר", "סָרוּ""ורס" (בבלי שבת קג,ב-קד,א).