אונקלוס מתגייר

במסכת עבודה זרה מתארת הגמרא את השתשלות האירועים בעקבות התגיירותו של אונקלוס שמתואר בסוגיא שלנו כמתרגם התורה.

"אוּנְקְלוֹס בַּר [בן] קַלוֹנִימוֹס אִיגַּיַּיר [התגייר]. שְׁדַר קֵיסָר גּוּנְדָא דְּרוֹמָאֵי אַבַּתְרֵיהּ [שלח הקיסר גדוד של רומאים אחריו] לתופסו ולהביאו אליו. מָשְׁכִינְהוּ בִּקְרָאֵי, אִיגַּיּוּר [משך אותם אונקלוס במקראות שהביא ודרש לפניהם, והתגיירו]. הֲדַר שְׁדַר גּוּנְדָא דְּרוֹמָאֵי [אַחֲרִינָא] אַבַּתְרֵיהּ [חזר הקיסר ושלח גדוד רומאים אחר אחריו], אָמַר לְהוּ [להם]: לָא תֵּימְרוּ לֵיהּ וְלָא מִידֵי [אל תאמרו לו ולא דבר],כדי שלא יגרור אתכם בדבריו. ואכן כך עשו, ונטלוהו עימם. כִּי הֲווּ שָׁקְלוּ וְאָזְלוּ [כאשר היו הולכים], אָמַר לְהוּ [להם] אונקלוס לחיילי הגדוד: אֵימָא לְכוּ מִילְּתָא בְּעָלְמָא [אומר לכם דבר סתם] שאיננו דרשה: נִיפְיוֹרָאשהוא פקיד זוטר נָקַט נוּרָא קַמֵּי [מחזיקאת הלפיד להאיר לפני] האַפִּיפְיוֹרָאשהוא פקיד גבוה יותר, וכמו כן אוחז אַפִּיפְיוֹרָא לְדוּכָּסָא [והאפיפיור לדוכס], דּוּכָּסָא לְהֶגְמוֹנָא [הדוכס להגמון], הֶגְמוֹנָא לְקוֹמָא [ההגמון לשליט], ואולם קוֹמָא מִי נָקַט נוּרָא מִקַּמֵּי אֱינָשֵׁי [השליט האם מחזיק לפיד לפני אנשים]? אָמְרִי לֵיהּ [אמרו לו]: לֹא. אָמַר לְהוּ [להם]: ואילו הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נָקַט נוּרָא קַמֵּי [מחזיק לפיד לפני] יִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב [שנאמר]: "וַה' הלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם ולילה בעמוד אש להאיר להם" (שמות יג, כא), אִיגַּיּוּר [כּוּלְּהוּ] [התגיירו כולם]. הֲדַר שְׁדַר גּוּנְדָא אַחֲרִינָא אַבַּתְרֵיהּ [חזר הקיסר ושלח גדוד אחר אחריו], אחרי אונקלוס, להביאו, אָמַר לְהוּ [להם]: לָא תִּשְׁתָּעוּ מִידֵי בַּהֲדֵיהּ [אל תדברו איתו דבר]. כִּי נָקְטִי לֵיהּ וְאָזְלִי [כאשר תפסו אותו והלכו], חֲזָא מְזוּזְתָא [דְּמַנְחָא אַפִּתְחָא] [ראה מזוזה שמונחת על הפתח], אוֹתֵיב יְדֵיהּ עֲלָהּ [הניח ידו עליה] וְאָמַר לְהוּ [להם]: מַאי הַאי [מהו זה]? אָמְרוּ לֵיהּ [לו]: אֵימָא לָן אַתְּ [אמור לנו אתה]. אָמַר לְהוּ [להם]: מִנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם, מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם יוֹשֵׁב מִבִּפְנִיםבארמון, וַעֲבָדָיו מְשַׁמְּרִים אוֹתוֹ מִבַּחוּץ, וְאִילּוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, עֲבָדָיו (בני ישראל) נמצאים מִבִּפְנִים בבתיהם וְהוּא מְשַׁמְּרָן מִבַּחוּץ, שֶׁנֶּאֱמַר: "ה' יִשְׁמָר צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם" (תהלים קכא, ח), אִיגַּיּוּר [התגיירו] גם הם. תּוּ לָא שְׁדַר בַּתְרֵיהּ [שוב לא שלח הקיסר אחריו]. וחוזרים שוב לענין אנטונינוס. נאמר לרבקה אמנו בזמן הריונה: "וַיּאמֶר ה' לָהּ שְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ" (בראשית כה, כג) אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: אַל תִּקְרֵי (תקרא)"גוֹיִם" אֶלָּא "גֵּיִים",גאים, גדולים, זֶה אַנְטוֹנִינוֹס וְרַבִּי, שֶׁמרוב עושרם וכבודם לֹא פָּסְקוּ מֵעַל שׁוּלְחָנָם לֹא חֲזֶרֶת וְלֹא קִישּׁוּת וְלֹא צְנוֹן, לֹא בִּימוֹת הַחַמָּה וְלֹא בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים, אף על פי שאינם מצויים בכל עונות השנה. ומדוע הקפידו שיהיו תמיד על שולחנם? שאָמַר מַר [החכם]: צְנוֹן מְחַתֵּךְ את האוֹכֶל, חֲזֶרֶת מְהַפֵּךְ מַאֲכָל, קִישּׁוּת מַרְחִיב מֵעַיִים. ומקשים: וְהָא תָּנָא [והרי שנה החכם] דְּבֵי [מבית מדרשו של] ר' יִשְׁמָעֵאל: לָמָּה נִקְרָא שְׁמָן קִישּׁוּאִין? מִפְּנֵי שֶׁקָּשִׁין לְגוּפוֹ שֶׁל אָדָם כַּחֲרָבוֹת,ואם כן נמצא שאינם מאכל ראוי! ומשיבים: לָא קַשְׁיָא [אין זה קשה]: הָא בְּרַבְרְבֵי [זה בגדולים] שאין הם טובים, הָא בְּזוּטָרֵי [זה בקטנים] שטובים הם" (עבודה זרה יא,א).