אותיות התורה המקוריות

מקורם של אותיות מנצפ''ך והאותיות האשוריות

הריטב"א בסוגיא עומד על מקור צורתם של האותיות שניתנו למשה בסיני ועל ההיסטוריה של האותיות בהם משתמשים כעת ('כתב אשורי'). אגב הדברים הוא גם עומד על זיהוי זמנם של הצופים.

חידושי הריטב"א מסכת מגילה דף ב עמוד ב

"והא צופים אמרום לאחר יאשיהו דאילו קודם לכן הרי היו שם הארון והלוחות והיכי אסיקנא דשכחום וחזרו ויסדום, אלא ודאי אחר שנגנז הארון בימי יאשיהו שכחום וחזרו ויסדום, ובירושלמי (פ"א ה"ט) אמרינן דצופים היינו ר"א ור' יהושע.

ותסברא והא כתיב אלה המצות שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה. הקשו בתוספות דהא איכא מ"ד בסנהדרין פרק כהן גדול (כ"א ב') דעזרא שינה את הכתב דמאי אשורית שעלה עמהם מאשור, ותירצו דהתם קרא אשכחו ודרוש דכתיב וכתב לו את משנה התורה הזאת כתב העשוי להשתנות כדאיתא התם, ואחרים תירצו דהא לא חשיב חידוש משום חלוף הכתב בכתב אחר, ואין חידוש אלא במניח הכתב כמו שהוא אלא שמוסיף עליו אותיות כי הא דקס"ד הכא.

מיהו ודאי תמיהא מלתא טובא דהא רב חסדא דאמר דמ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדין משמע דכולי עלמא היא, ואילו התם בסנהדרין אמרינן דאיכא מ"ד שהתורה ניתנה לישראל בכתב עברי ולשון הקדש וחזרה וניתנה להם בימי עזרא בכתב אשורית, ואמרינן מאי אשורית שעלה עמהם מאשור שכתב הקדש הוא כתב בני אשור, וזה תימה גדול שיהיה הכתב הזה המאושר שיש בכל קוץ וקוץ ממנו תלי תלים של הלכות יסודות התורה כתב של בני אשור ויהיו הלוחות מכתב עברי, ועוד בכתב עברי מה נס היה במ"ם וסמ"ך, אבל ודאי אין ספק שזה הכתב הנקרא אשורית הוא כתב הקדש שבלוחות ועל שם כך נקרא קדש, וכן לשון הקדש, ומעולם לא נראה הכתב ההוא אלא בלוחות, אבל לשון הקדש כבר נודע לאבות ובני ישראל קודם מתן תורה ובו השם מדבר עם נביאיו וקדושיו, ואעפ"כ מתוך תומת וקדושת הכתב ההוא באותן הימים לא היו כותבין אותו אפילו בספרים שכותב המלך או כל אחד ואחד לעצמו אלא היו כותבין אותו בכתב עברי, וזהו שכשנגנז הארון שכחום לאותיות מנצפ"ך, וכשגלו לאשור וידעו בני אשור כתב זה נטלוהו להם או שהיה אצלם קודם לכן שנודע להם מספרי הקדש מלבד כתב שלהם או שהיה להם וחמדו אותו, ובני ישראל הורגלו בו עמהם משם ואילך וזהו שעלה מאשור, ובימי עזרא ניתן להם לכתוב ס"ת ושאר כתובים וכדדייקינן מדכתיב וכתב הנשתון.

ורבי היה אומר שמעולם לא נשתנה ובכתב זה ניתנה תורה לישראל גם בספרי הקדש ולמה נקרא שמו אשורית שמאושר בכתבו, ולקמן במכילתין קרי אשורי ללשון הקדש כדתנן (י"ז א') והלועז ששמע אשורית יצא, והא ודאי דכו"ע לשון הקדש אינו של בני אשור, דהא אמרינן בירושלמי (שם) אשור לשון אין להם כתב יש להם, כלומר כתב יש להם משלהם אבל אין להם לשון אלא משל אחרים, א"נ ה"ק דכתב שלנו יש להם אבל לא לשון שלנו, ועל שם שהורגלו לכתוב לשון הקדש בכתב אשורית זה נקרא בלשון אשורית, וזה נ"ל נכון וברור, ולפי זה אין במה ששינה עזרא את הכתב לכתוב ספרי תורה בכתב הקדש שום חדוש על התורה שהרי הכתב הזה כבר היה ידוע וניתן לנו בלוחות הברית".